תעבדו רק על עצמכם, למען הזוגיות

בזוגיות, לא תמיד צריך שניים שיעבדו על פתרון בעיות, לפעמים מספיק שאחד מבני הזוג יביט פנימה ויראה מה הוא יכול לעשות כדי לשפר את התקשורת עם בת הזוג או בן הזוג. קצת חומר למחשבה
מאת אילה אריאלי
| 18/11/2007 |
צפיות: 4,934
האם שינוי אצל בן זוג אחד יכול לגרום לשינוי ביחסים הזוגיים?

ההנחה הרווחת היא, שעל מנת לשנות את היחסים במערכת הזוגית חייבת להיות מוטיבציה ומאמץ משותף לשני בני הזוג, ועל שניהם להגיע ביחד לטיפול זוגי. אך, גישה זו אינה נכונה בהכרח.

מאחר ואנו משפיעים ומושפעים מהיחסים הזוגיים, יש גם בכוחו של אחד מבני הזוג להשפיע על שינוי במערכת הזוגית. לפיכך אין מקום להרים ידיים ולהשלים עם מערכת יחסים מתסכלת, או במקרה הגרוע, לנקוט בצעדי גרושין.

לעתים קרובות, אחד מבני הזוג נתקל בקושי הנפוץ: "בן זוגי לא רוצה לבוא אתי לטיפול". בדרך כלל אחד מבני הזוג הוא זה שלוקח את האחריות "לתקן" את היחסים.

זה לא אומר שבן הזוג השני לא מעוניין בשיפור היחסים, אלא, שבדרך כלל בן זוג אחד לוקח אחריות על תחום מסוים בזוגיות. ואנחנו יודעים שהחלוקה לא תמיד שוויונית.

למידע נוסף בנושא היכנסו לפורומים:
פורום פרידות, גירושין, בגידות
פורום זוגיות ונישואים
פורום קואצ'ינג זוגיות
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
פורום בנות

הפיתרון הוא הבעיה. לעתים קרובות בן הזוג מנסה לפתור בעיות באותו אופן שבו מנסים להשתחרר ממערבולת או מחול טובעני: ככל שאתה מנסה יותר חזק, כך הדברים פחות עובדים, ולא רק זאת, אלא גם מתקשים לצאת מהמערבולת או מתחפרים בחול.

בעיות ביחסים משתמרות ומועצמות ככל שאנשים משתמשים וחושבים שזו הדרך הנכונה לפיתרון. כאשר ישנה בעיה או תלונה של אחד מבני הזוג על נושא שמפריע לו, הוא מנסה לתקן אותו.

ביחסים תקינים זה בדרך כלל עובד בדרך של משא ומתן ותקשורת. אך ביחסים לא תקינים, זה לא כך. כאשר אין יכולת משא ומתן, בן הזוג מנסה לתקן את הבעיה בשימוש בפיתרון שכבר ניסה באופן יותר חזק וביתר עוצמה.

לרוע המזל, הדרך הזאת לא משיגה את הפיתרון הרצוי. אותה גישה, לא רק שמשמרת את הבעיה, אלא מעצימה אותה והפיתרון הופך לבעיה.

לדוגמא: אסף ויעל, זוג בשנות השלושים המאוחרות, הורים לארבעה ילדים. לאסף ויעל וויכוחים על נושאים שונים. דפוס הוויכוח ביניהם הינו, שבלהט הוויכוח אסף מנתק מגע (מתוך צורך שלו להירגע). יעל מתוסכלת ודורשת ממנו להתייחס אליה.

ככל שהיא דורשת התייחסות, הוא מתרחק יותר ומסתגר. הוא חווה את יעל "מנדנדת" ומציקה, והיא חווה אותו מרוחק. בני הזוג שכחו כבר מה היה הוויכוח המקורי והדרך של פתרון הריב: הסתגרות מול דרישה להתייחסות מהווה בעיה לכשעצמה.

מה ניתן לעשות במקרה זה? ניתן לשנות את התגובה של יעל כלפי ההסתגרות של אסף. במקום "לנדנד" ולדרוש התייחסות מיידית היא יכולה להניח לו.

היא יכולה לדבר על רגשותיה לא בזמן כעס, ואז בני הזוג יכולים להגיע למשא ומתן ביתר קלות על דפוסי המריבה שלהם. אסף למשל, יכול לקצר את הניתוק שלו ויעל תאפשר לו פסק זמן לרגיעה.

לכתבות נוספות בנושא:
בעיות בזוגיות? הלב שלכם בסכנה
חופשה עם הילדים - בעד ונגד
10 טיפים לחיי זוגיות מאושרים
המדריך לשמירה על הזוגיות
להתאמן בזוגיות, לצמוח לבד

למרבה הצער והאירוניה, הדרך שאנחנו רוצים להשיג את המטרה לא רק שלא משיגה אותה, אלא להיפך, עשויה להרחיקה עוד יותר. אנחנו מכירים את המושג "רודף-נרדף".

ככל שבן הזוג שרוצה קרבה ורודף אחרי הקרבה, בן הזוג השני מפרש זאת כלחץ ובורח ממנה. אנחנו לא לומדים מכך ומגבירים את הלחץ. מדוע אנחנו נוהגים לעשות זאת?

אנו מודעים לאופן שבו התנהגות בן הזוג משפיעה עלינו, אך פחות מודעים לאופן שבו ההתנהגות שלנו משפיעה על בן הזוג. מאחר ואנחנו רואים את ההתנהגות של בן הזוג כ"בעייתית" ורוצים לשנות אותה.

עלינו לפקוח עיניים ולהבין את ההשפעה של התנהגותנו, על בן הזוג שלנו ועל כך שיש לנו יותר שליטה ויכולת לשנות ממה שחשבנו.

כאשר אנחנו כועסים, אנחנו נוטים להגיב רגשית למה שהאחר עושה לנו. התגובה שלנו היא התגובה האוטומטית שלנו, אשר למדנו אותה עוד בעברנו במצבי כעס. אנחנו מאבדים את היכולת שלנו להבין מה ההשפעה של התנהגותנו על האחר, ומרוכזים רק במה הוא עשה לנו.

אנחנו צריכים להבין שהדרך בה בני אדם מתנהגים כלפינו, היא לעתים תכופות התגובה שלהם כלפינו. אנחנו צריכים ללמוד מהי אותה דרך ומה אנחנו תורמים לה, על מנת לשנות את הדפוס הזוגי.

בן זוג אחד יכול להשפיע על היחסים הזוגיים בדרכים מגוונות:

שלב ראשון: עלינו לזהות את הדפוס, הדרך שבה נקטתנו לפתרון הבעיה עד כה, ואז רצוי שנגיב אחרת ממה שהיינו רגילים עד כה.

התבניות של יחסי הגומלין הופכות להרגל וקשה לנו לשים לב ולהבין שאנחנו פועלים לפי הטייס האוטומאטי. כשנבין ונזהה את התפקיד כשלנו ביחסי הגומלים הזוגיים, נוכל לשנות את התנהגותינו.

שלב שני: יש לקבע מטרות של זוגיות שונה במושגים חיוביים ולא במושגים שליליים. פעמים רבות כאשר אני שואלת מהן המטרות הזוגיות התשובה, היא "שהוא יפסיק לבקר אותי" או "שלא נתווכח".

יש להציב מטרות חיוביות כמו "שנהיה קרובים יותר" ומתוך זה להגיע למטרות קונקרטיות יותר כמו "כיצד תיראה הקרבה הזאת בחיי יום יום ומה אני יכול לעשות עבורה"?

מדוע חשוב להציב מטרות חיוביות? קל יותר להבחין במעשה חיובי, מאשר לשים לב להפחתה במעשה שלילי. למשל, קשה יותר לשים לב לכך שהתפרצויות הכעס פחתו מארבע פעמים בשבוע לפעם בשבוע. אבל קל להבחין ולשים לב שהבאנו פרחים או הכנו משהו נעים ומפנק לבן הזוג.

רציונל נוסף מאחורי מטרה חיובית הוא השפעת מעשים והתנהגות חיובית כלפי בן הזוג, תביא בעקיפין להפחתת ההתנהגויות השליליות.

למשל, מטופלת שהתלוננה על הביקורתיות התמידית של בעלה, נהגה להגיב בהתרחקות והימנעות מקרבה. היא עשתה שינוי קטן.

כאשר חזר מהעבודה, במקום להגיש אוכל וללכת לטפל בילדים (דבר שהבעל חווה כהתעלמות), החלה לשבת לידו ולהתעניין כיצד עבר עליו היום.

למעשים קטנים אלו יש משמעות מאד גדולה. הבעל שחווה את אשתו מרוחקת וקרה החל להרגיש אותה מתעניינת יותר בו ורואה אותו כאדם, ולא רק אב ומפרנס.

תמיד תשאלו את עצמכם מה אתם יכולים לעשות על מנת להתקדם למטרה. יש צורך לזכור כי "המסע של אלפי קילומטרים מתחיל בצעד אחד קטן" (אמירתו של זקן סיני). יש לחשוב אילו צעדים יגבירו את שביעות הרצון מהיחסים.

אלו רק מספר מהדרכים אשר בן זוג אחד יכול להשפיע על הזוגיות. יעוץ נישואין יכול בהחלט להיות באחריותו של אחד מבני הזוג, כאשר בן הזוג השני אינו מוכן לשתף פעולה ולהגיע לטיפול זוגי משותף.

לאתר של אילה אריאלי

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר