מתגרשים? האמת המרה מאחורי "חזקת הגיל הרך"

לכאורה הן רוצות שוויון, אבל כשהמחוקק קבע שילד עד גיל 6 יעבור אוטומטית לאם, שתזכה גם למשכורת יפה מהאב ולהקלות מהמדינה - הן שותקות. ד"ר מוטי חיימי זועם על הצביעות ותאוות הבצע של האמהות
ד``ר מוטי חיימי
| 05/11/2007 |
צפיות: 4,653
לאחרונה זכיתי להשתתף בתכניתו של עודד שחר "פוליטיקה" בערוץ הראשון, בדיון בנושא משמורת ילדים לאחר גירושין.

כפי שניתן היה לראות בחלק מהדברים שהועלו בדיון - מדהים לראות עד כמה קיימת עדיין בורות ומניפולטיביות בכל הנוגע לנושא משמורת ילדים .

לא קשה להבין מדוע הנשים וארגוניהן המיליטנטיים החלו לזעוק לאחרונה עם היוודע השמועה על השאיפה להמליץ על ביטול החוק המכונה "חזקת הגיל הרך".

"חזקת הגיל הרך" - אפלייה בחסות החוק. לפי חוק זה - ילדים עד גיל שש שנים מועברים באופן אוטומטי למשמורתה של האם, ללא קשר למידת מסוגלותה, התאמתה או שפיותה, וללא קשר למידת מעורבותו של האב בגידול הילדים, התאמתו או כישוריו. מדובר בחוק בלתי מוסרי ומפלה, הנוגד כל נורמה של שיווין וצדק .

עוד על גירושין:
הורה חורג, לא כמו באגדות
גירושין, ילדים ומשמורת משותפת
השפעות הגירושים על ילדים בגיל ההתבגרות
לגברים קשה יותר בגירושים
התגרשת? צפי בעיות בריאותיות

אלפי אבות בישראל נקלעים למצוקה קשה ולניתוק מילדיהם, בשל הנחיית המחוקק כי האימא היא הורה חשוב יותר לילד מהאבא.

חוק "חזקת הגיל הרך" מנציח אי שוויון בחוק, שאין לו כל הצדקה מקצועית, וגם לא הצדקה מוסרית, באשר הוא יוצר הפלייה על בסיס מגדרי בין ההורים. יתר על כן, החוק קובע למעשה מגבלה על שיקול הדעת של בתי המשפט.

מדוע יש לבטל את חוק "חזקת הגיל הרך"?

מגביל את בית המשפט. כאשר מגיע בית המשפט למסקנה, כי במקרה שלפניו טובת הילד מחייבת להיות אצל אביו או להיות במשמורת משותפת לשני הוריו - הוא לא יכול להורות על כך בגלל הוראת החוק.

באותם מקרים בהם עדיפה משמורת האב לפי מיטב השיקול המקצועי, יאלץ בית המשפט לפסוק בניגוד לטובת הילד. ואילו במקרים בהם עדיפה משמורת האם, ממילא אין החוק מוסיף דבר ולכן אין בו טעם.

יצוין כי מבלי שהתכוון לכך, המחוקק גם קבע מסמרות לגבי ילדים בגיל מבוגר יותר, שכן בתי המשפט לא נוטים להעביר משמורת לאב גם לאחר גיל שש, בשם עיקרון "היציבות בחיי הילד".

בוטל במדינות נאורות. ברוב המדינות הנאורות, ראייה ניטרלית מבחינה מגדרית מחליפה את העדיפות האוטומטית לאימהות, וכך חוקים נוסח חוק "חזקת הגיל הרך" נמחקו מספרי החוקים בכל מדינות העולם המערבי, למעט ישראל.

מבחינה זו, מפגר החוק הישראלי שנות דור אחר חקיקות מקבילות במדינות כמו ארה"ב, קנדה, אוסטרליה ומדינות אירופה המערבית.

בעוד שבמדינות אלה מתקיים בשנים האחרונות תהליך עדכון ושיפור החקיקה בתחום המשפחה, נותר החוק הישראלי עם תפיסות שהיו מיושנות כבר כשנחקק, בתחילת שנות ה-60 של המאה שעברה.

מנוגד לדעת הפסיכולוגיה. חוק זה אינו תואם תיאוריות פסיכולוגיות מתקדמות אשר גורסות כי טובת הילד היא לקיים קשר יציב ועקבי עם שני הוריו. לפי תפיסות אלה, התפתחותו התקינה של הילד קשורה הדוקות לקשר עם שני ההורים, בהתאם לשלבי התפתחותו וצרכיו הפסיכולוגיים של הילד.

מבוסס על סטריאוטיפים שעבר זמנם. "חזקת הגיל הרך", אינה מתאימה לתנאים החברתיים והכלכליים של ימינו: הדוקטרינה צמחה על רקע חברתי - כלכלי שונה ממציאות החיים כיום.

בעבר, נשים לא יצאו לשוק העבודה, והתמקדו במשק הבית ובגידול ילדים, מצב שונה מאוד מהמצב הקיים כיום, ולכן, חזקת הגיל הרך, היא מושג אנכרוניסטי.

כיום אין לקבוע מראש מסמרות לגבי התפקיד המיועד לאם ולאב בגידול הילדים.יש לבחון את מהות הקשר והמעורבות בטיפול של כל אחד מבני הזוג בהתאם לנסיבות הספציפיות של המקרה, בלי להיצמד לסטריאוטיפים מסורתיים של תפקידי ההורים.

מגביל את שיקול הדעת של הגופים המקצועיים. לצערי הרב, החוק משפיע לא רק על בתי המשפט, אלא על גופים מקצועיים נוספים אשר מטרתם לשקול מי יהיה ההורה המשמורן.

פסיכולוגים ועובדים סוציאליים אשר נועדו לסייע לבית המשפט במקרי סכסוכי משמורת מוגבלים בשיקול דעתם בשל קיומה של הדוקטרינה, ומושפעים ממנה, גם כאשר הם דנים בגורלם של ילדים שאינם בני שש, או בהחלטות לגבי אחים.

אינו מתחשב ברצון הילד ובטובתו. טובת הילד מחייבת מעורבות של שני הורים בכל היבט של חיי הילד, וזכות הילד, הנגזרת מתוך האמנה הבינלאומית לזכויות הילד, היא לשני הורים נוכחים ופעילים בחייו.

בדיון בנושא קביעת משמרתו של הילד, יש להתייחס לרצון הילד. זכות זו מעוגנת בסעיף 12 באמנה הבינלאומית לזכויות הילד, המחייב מדינות החתומות על האמנה לתת לכל ילד המסוגל לכך להביע את דעתו בעניינים הנוגעים לו, ולתת משקל לרצונו בהתאם לגיל הילד ולבגרותו.

שוויון? רק כשנוח להן:

אין גבול לצביעות מעוררת הגועל של ארגוני הנשים ושל עורכי הדין המיליטנטים המייצגים אותן. מוזר כיצד ארגוני הנשים אפילו לא מהססים להשתמש בנימוק ההלכתי כביכול להצדקת המשך המצב הקיים, ולא משנה עד כמה הם מתנגדים לכפית הדת וההלכה בכל התחומים האחרים.

כמובן שהנשים נוטות לצטט את ההלכה רק בדברים המשרתים את טובתן הברורה שלהן: הן למשל מתעלמות לחלוטין מההמלצה ההלכתית המעדיפה שבנים יגדלו אצל אביהם ובנות - אצל אימן.

אם תתקבל ההמלצה הנבונה לבטל את החוק הדרקוני הנ"ל- הרי שלנשים אין לכאורה ממה לחשוש: בסך הכול מדובר על רצון לבטל את ה"אוטומטיות" לפיה הילדים מועברים לרשות האימהות.

ביטול החוק הזה יחייב את בתי המשפט לחקור ולברר מה טובת הילד בכל מקרה ומקרה ולא להסתתר מאחורי חוקים שאבד עליהם הכלח. במידה ואכן יסתבר כי טובת הילדים להיות במקרה ספציפי במשמורתה של אמם - הרי שזה מה שבית המשפט יכריע.
<@ --- IMG_2 --- @>
האמהות משתלמת. ואולם - הסיבה האמיתית להתנגדות הנשים לביטול החוק הזה אינה באמת הדאגה לילדים או הרצון "להמשיך ולהניק אותם", כפי שאמרה אחת ממשתתפות התכנית (מה גם שרוב האמהות שאני מכיר מזמן זנחו את ההנקה לטובת בקבוקי המטרנה , שבזכותם הן יכולות לבקש גם מהאבות לקום בלילה ולהאכיל את הילדים).

הסיבה האמיתית טמונה בשיקולים כספיים אגואיסטיים צרים ומכוערים של האמהות, היודעות כי כאשר הילדים במשמורתן - מובטח להן המשכה של "תכנית החיסכון" הנהדרת לה זכו עד כה.

נשים גרושות המקבלות למשמורתן את הילדים זוכות (לעיתים לראשונה בחייהן) להקים בחסות החוק "סטארט-אפ" עסקי שלא היה מבייש את בכירי הכלכלנים בעולם:

מבחינה רגשית. הנשים נשארות עם הילדים, כך שמבחינה רגשית לא נגרם להן סבל כלשהו. לרוב הן נשארות באותה דירה בה היו קודם לכן, כך שאינן צריכות לחפש דירה חדשה.

אבא כבר יחתום על הצ'ק. הנשים מקבלות מדי חודש "משכורת חודשית" נאה מידי האב, שברוב המקרים אין לה שום קשר לסכומים המשולמים בפועל או לסכומים שהוצאו עוד לפני הגירושין.

לזה מתווספים - "דמי מדור" הכוללים השתתפות של האב בדמי שכר הדירה שמשלמת האם והשתתפות שלו אפילו בחשבונות, למרות שהם אמורים להיכלל בדמי המזונות.

המדינה מממנת. בנוסף למשכורת שהאב משלם להן, זוכות האמהות לקבל מדי חודש את דמי הביטוח הלאומי עבור הילדים והטבות ממס ההכנסה.

האמהות מקבלות גם הנחות רבות בארנונה ובתשלומים רבים אחרים בזכות היותן אמהות "חד הוריות" לכאורה. הגדרה חלמאית זו מהווה חוצפה ממדרגה ראשונה, שכן לילדים הללו יש שני הורים, כשהנטל הכלכלי הכבד מוטל דווקא על האב ולא על האם- ואילו היא זו שזוכה להנחות.

בייביסיטר זמין בחינם. כמובן שבימים שבהם האם זקוקה למעט "זמן איכות עם עצמה", היא יכולה למצוא בקלות "בייבי סיטר" בחינם על ידי הרמת טלפון לאבי הילדים שייקח אותם. ברוב המקרים האב יעשה זאת בשמחה, מאחר והוא שמח להיות במחיצת ילדיו בכל הזדמנות שתינתן לו, בכפוף להסדרי הראיה העלובים הקיימים ברוב המקרים כיום.

אם כן - מי הטיפשה שתרצה לוותר על "החיים הטובים" האלה ועל כל התענוגות המתלווים לקבלת "משמורת על הילדים"?

הכותב הינו פעיל בתנועת 'הורות שווה'

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר

יועצים בתחום

  • ד"ר דורון תודר
    ד"ר דורון תודר
    פסיכיאטר קליני מומחה נוירופידבק-טיפול לא תרופתי, פסיכיאטר מומחה. מנהל את המרכז הרפואי נוירוקליניק לטיפולי נוירופידבק. מנהל את המרפאה הציבורית היחידה בישראל לטיפול בנוירופידבק, במרכז לבריאות הנפש בב... קרא עוד