איך למנוע רשלנות רפואית בקשישים?

שתי נשים ישראליו מתו מבעיה רפואית זניחה כיוון שהצוות הרפואי לא טיפל בהן - נשמע מזעזע, לא יאומן, משהו שמתאים למדינות עולם שלישי ולא לארץ. איך זה יכול להיות? איך לא קמה צעקה?

הפרט החסר הוא שהנשים הן קשישות. עובדה זו גרמה לכך שהצוות הרפואי והסיעודי, אותם אנשים שנשבעו להקדיש את חייהם להצלת חיים, נקטו בהתנהגות הגובלת בזלזול ורשלנות פושעת ולא העניקו את הטיפול המינימלי שהיה, בוודאות, מציל חיים.

לפניכם שני סיפורים אמיתיים, מזעזעים, שמעלים את השאלה: האם בעיני חלק מהרופאים חיי חולים קשישים שווים פחות?

בית החולים שלח את האמא אל מותה.

שמי מיכל ואמא שלי היא אישה בת 78 וסובלת מדמנציה הגורמת לה לבלבול, בעיות זיכרון וירידה כללית במצב המוח. היא מתגוררת בדירה בת שלושה חדרים עם מטפלת פיליפינית צמודה.

אנחנו שלוש בנות ואח הקשורים מאוד לאמא שלנו, משתדלים לבקר אותה כל יום ולדאוג לכל מחסורה. אנו עורכים בעבורה קניות, מסדרים את הבית כפי שאנחנו יודעים שהיא אוהבת, מסייעים לה במקלחת ומכינים בעבורה אוכל. המטפלת הפיליפינית נמצאת עימה 24 שעות ביממה ומשגיחה עליה בשעות שאנחנו לא נמצאים.

לפני כחודש, אמא החלה לסבול מכאבי גב מאוד קשים ולא יכלה לשכב על הגב. בנוסף, היא סבלה מחום נמוך אך קבוע, בכתה הרבה ולא הסכימה להיכנס למיטה.

אחי לקח את אמא לחדר מיון. בבית החולים בדקו אותה, ערכו לה צילומי רנטגן ו-CT. כעבור כמה שעות אחי צלצל אלי וביקש שאקרא לכולם כי הרופאים רוצים לדבר איתנו. כשהגענו, רופא פנימאי צעיר סיפר לנו שאמא סובלת מגידול מפושט באזור עמוד השדרה.

בשל גילה המבוגר ומצבה הבריאותי, אמר הרופא, חבל לנסות להוציא את הגידול בניתוח כי היא לא תעמוד בכך וגם אם תעמוד בכך היא תסבול סבל גדול, יותר מאשר מהגידול עצמו. הצעתו הייתה לשחרר אותה לביתה תחת טיפול תרופתי להקלה על הכאבים ולהמתין למותה הקרוב ממילא.

להתייעצות אודות זכויות לטיפול רפואי:
פורום זכויות רפואיות
פורום רשלנות רפואית

על מנת למנוע סבל מאימנו קיבלנו את הצעתו ולקחנו אותה לביתה. נתנו לה טיפול נגד כאבים אך הוא לא הועיל.

כעבור כמה ימים קיבלנו טלפון בהול מהמטפלת שאמא התעלפה והיא קודחת מחום. הזעקנו אמבולנס שלקח אותה שוב לחדר מיון. בבית החולים התברר כי היא סובלת מזיהום מפושט בכל גופה. אמא אבדה את ההכרה אשר לא שבה אליה והיא נפטרה כעבור יומיים בבית החולים.

בשיחה שערכנו עם הרופאים התברר כי הגידול שנמצא לפני כמה ימים, כלל לא היה גידול ומדובר היה באבצס אשר התפוצץ וגרם למותה מזיהום חמור. הרופאים אמרו לנו שניקוז פשוט של האבצס ומתן טיפול אנטיביוטי היו מונעים את מותה.

נמק בגלל אי שינוי תנוחה בבית האבות.

בת דודה של אימי היא חולה בת 60 הזקוקה לטיפול והשגחה במשך כל שעות היממה בשל מחלת לב קשה, ולכן מתגוררת בבית אבות פרטי. בעקבות ניתוח נוסף מצבה הפיזי החמיר עוד יותר ונאמר לנו שעלינו להעבירה לבית אבות המטפל בחולים במצב "סיעודי מורכב".

לאחר קבלת אישור ממשרד הבריאות דודתנו הועברה לבית אבות אחר ואושפזה שם כשהיא מרותקת למיטה. כבר בתחילת האשפוז במוסד הסיעודי שמנו לב שהיא אינה מקבלת את תשומת הלב הראויה והסבנו את תשומת לב הצוות הרפואי לכך.

כעבור יומיים מצאנו שלדודדתנו התפתח פצע בקרסול שמאל והסבנו את תשומת לבו של הצוות גם לכך. הם חבשו את הפצע בתחבושת אלסטית. לא ידענו שחבישה זו היא אסון וכעבור כשבוע כשהגענו שוב לבקר את אחותה של אימנו מצאנו אותה קודחת מחום. דרשנו שיעבירו אותה לבית חולים.

בבית החולים התברר שהיא סובלת מזיהום בכל גופה כתוצאה מנמק שהתפשט מכף רגלה ועד לעכוז. דודתנו נפטרה כעבור כ-12 שעות בבית החולים כתוצאה מפצע לחץ שנגרם בבית האבות ולא טופל.

בבדיקה התברר כי הצוות הרפואי בבית האבות לא שינה את תנוחת השכיבה שלה כמעט בכלל, מה שגרם להתפתחות מהירה של פצע לחץ ונמק ולבסוף למותה מזיהום.

נדגיש כי כל מהותו של מוסד המטפל בחולים המוגדרים כסיעודיים מורכבים, היא מתן טיפול צמוד ושינוי תנוחות כל כמה שעות.

האם שני סיפורים אלו מצביעים על רשלנות במתן טיפול רפואי? התשובה די ברורה ונראה שהייתה כאן רשלנות, אפילו חמורה ביותר. באשר למקרה הראשון, אם היו הרופאים מתייעצים עם מומחים בכירורגיה או מבקשים יעוץ נוסף רדיולוגי בטרם מתן תשובה שמשמעותה מוות, התוצאה הייתה נמנעת ככל הנראה, והמנוחה הייתה זוכה לחיים.

גם במקרה השני, לו הצוות הרפואי היה ממלא אחר חובתו לשנות את תנוחותיה של החולה,ומטפל בפצעיה, מותה היה נמנע ובוודאי שלא היה נגרם כתוצאה מן הפצעים.

אך האם רשלנות זו נובעת מן העובדה שמדובר בחולות קשישות? אין דרך לדעת לבטח את התשובה לשאלה זו, אך קשה להתעלם מן העובדה ששתי החולות היו קשישות ולמעשה חולות מאוד.

למד על זכויותיך כחולה:
המדריך הבסיסי לזכויות שלך כחולה
זיהומים בבתי חולים - שאלות חשובות
ביה"ח ממחזרים ציוד רפואי? שיגלו לנו
הר"י לבג"ץ: אסור על הרוקחים לרשום תרופות
תרומות איברים, השתלות וההלכה

נניח שהחולה הראשונה היתה באותו מצב רפואי אך בת 25. האם עדיין הרופאים היו שולחים אותה אל מותה ללא מאבק עיקש על חייה, או לכל הפחות אחר התייעצות חוזרת ונשנת של צוות רפואי רחב? בטוח שהחלטה זו לא הייתה נותרת בידי פנימאי בתחילת דרכו.

ניתן להניח גם שאם החולה השניה הייתה צעירה ב-40 שנה אך באותו מצב רפואי. הצוות הרפואי היה חג סביבה 24 שעות ולא מניח לה לפתח פצעים שיגרמו למותה.

קדושת החיים היא ערך עליון וגם אם המטופלים שלנו הם קשישים חולים מאוד שבוודאי ילכו לעולמם תוך פרק זמן לא ממושך, עלינו לטפל בהם ולהשקיע בהם את מירב המאמצים ולהעניק את הטיפול הרפואי המיטבי כאילו מדובר באנשים צעירים.

אכן, אין לנו דרך לדעת אם הרשלנות בשני מקרים אלו נבעה מהעובדה שהחלים קשישים או סתם מזלזול, אך שני הסיפורים המבוססים על מקרים אמיתיים בהחלט מעלים תהיות.

למידע נוסף, היכנסו לאתר של עו"ד סקלסקי, אתר זכויות החולה



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר