אפילפסיה בילדים - חיים בצל ההתקף

כ- 0.7% מהאוכלוסייה סובלים ממחלת האפילפסיה (כפיון או מחלת הנפילה), בישראל יש כ -60,00 חולים ומתוכם כ- 15,000 ילדים ובני נוער.

התקף אפילפטי בודד עלול להיות נחלתם של כ- 5% מהאוכלוסייה, אולם רק אנשים שעברו שני התקפים ומעלה נחשבים כחולי אפילפסיה.

המחלה יכולה להופיע בכל גיל, אולם שיאי שכיחות הופעת המחלה הנם בילדות המוקדמת ובגיל המבוגר. למעשה בקרב כ- 70% מהחולים, המחלה הופיעה לפני גיל 20 שנה.

מנגנון פעולה. הפעילות התקינה של המוח כוללת מיליוני קשרים חשמליים בין תאי העצב במוח, המפקחים על שאר חלקי הגוף.

במצב של אפילפסיה ישנן הפרעות בפעילות החשמלית של המוח. הפרעות אלו גורמות ל"ירי" בלתי מבוקר של תאי עצב, אשר גורם להתקפי פרכוס חלקי או כללי ולתסמינים שונים בהתאם לאזור המוחי המעורב.

סיווג וחלוקה. נהוג להבחין בין שני סוגי התקפים עיקריים:

התקף מוקדי - מתאפיין בתנועות לא מבוקרות באזורים שונים בגוף ללא איבוד הכרה ונחשב להתקף יותר קל. בהתקף זה, ההפרעה החשמלית מוגבלת לאזור מוחי מסוים.

התקף כללי - מתאפיין באיבוד הכרה, נפילה, ופרכוס של כל הגוף ומלווה לעיתים באובדן שליטה על סוגרים ונשיכת לשון עם הפרשות רוק מהפה. בהתקף זה ההפרעה החשמלית מערבת את כל אזורי המוח באותו זמן.

יש לכם שאלות בנוגע לאפילפסיה? היכנסו לפורום אפילפסיה ילדים

מעבר לחלוקה הקלינית, נהוג להשתמש גם בחלוקה לתסמונות. תסמונת (סינדרום) מוגדרת על ידי שלוב של הסוג הקליני של ההתקפים, תצורת ה -EEG הייחודית לתסמונת, גיל התחלה אופייני, טיפול מועדף ופרוגנוזה.

בכ- 80% מהמקרים, ניתן, בעזרת תאור מפורט של ההתקף וזיהוי התצורה האפילפטית בתרשים ה-EEG, לזהות נכונה את הסינדרום או הסוג הקליני וכך למסור למשפחה תחזית המבוססת על סטטיסטיקה קיימת.

כאשר הסינדרום אינו מזוהה קשה יותר לחוות דעה לגבי העתיד. יש לזכור שרוב הרופאים אינם רואים את ההתקפים אלא ניזונים מתיאור שניתן על ידי בני המשפחה. היות ובזמן הקצר והמלחיץ של אירוע ראשון קשה להתרשם מפרטים, התיאור הראשוני בדרך כלל לוקה בחסר.

בבני נוער מעטים נצפים התקפים דמויי התקפים אפילפטים הנובעים ממצוקה נפשית שמתבטאת בתסמינים גופניים. אבחון מוקדם של מקרים אלו ובעקבותיו הפסקת הטיפול התרופתי ובמקומו מתן טיפול פסיכולוגי יפתרו לרוב את הבעיה.

סיבות למחלה אפילפסיה יכולה להופיע כבר בחודשי החיים הראשונים ואז הסיבות העיקריות הן שיתוק מוחין שנובע בחלק מהמקרים מנזק מוחי סביב הלידה (דימום מוחי או חוסר חמצן בלידה), זיהום רקמת המוח בחודשי החיים הראשונים, מום מוחי מולד או מחלות גנטיות ומטבוליות.

אפילפסיה יכולה להתפתח במהלך החיים כתוצאה מסיבות אחרות כגון חבלת ראש הגורמת לצלקת ברקמת המוח, אנומליה של כלי הדם במוח או גידול (המהווה סיבה להתפתחותם של פחות מ- 2% ממקרי האפילפסיה המוקדית).

בקרב מבוגרים קיימת עליה בשכיחות המחלה עקב שכיחות גבוהה של מקרי שבץ מוח.

סיבות נוספות הינן מחלות אפילפטיות תורשתיות, אשר הינן שכיחות יותר בגיל בית ספר יסודי. בקרוב למחצית המקרים עדיין איננו יודעים לזהות את הסיבה למחלות אלו.

מיומנם של נער ונערה חולי אפילפסיה:
להתפשט, ואז לחכות להתקף
לראות את עברי בפעם הראשונה
כשהמוח מתחיל להשתגע
האירוע ששינה לי את החיים

מקובל להניח שבתסמונות המוקדיות הסיבה היא קבוצת תאים לא תקינה, אולי עוד מהתקופה העוברית, אשר הינה קטנה מדי מכדי לגרום פגיעה תפקודית ומכדי שנזהה אותה בהדמיה.

בתסמונות הכלליות מדובר בלקויות גנטיות שונות, עדיין לא מזוהות, שקשורות בשינוי במוליכות של מעטפת תא העצב ומאפשרות ירי מהיר ולא מבוקר של הגירוי העצבי.

השגחה. גם חולה מאוזן עלול לצאת מאיזון, וזאת בשל גורמים כגון מחלת חום, לחץ רגשי, אלכוהול, מיעוט שעות שינה, מחזור הוסת וכמובן הפסקת נטילת תרופות.

ילד הלוקה באפילפסיה ומאוזן תרופתית, יכול להשתתף בשיעורי ספורט, אך עליו להימנע מטיפוס לגובה, צלילה ורכיבה על אופניים ללא קסדה. שחייה בבריכה או בים מחייבת השגחה.

אם הילד מקבל התקף אפילפסיה מוטורי אשר מתבטא בגוף מכווץ או מפרפר, יש להשכיבו על הצד, לא לפתוח את פיו בכוח, ולוודא שאינו נחבט במשטח קשה. רוב ההתקפים חולפים מעצמם תוך כחמש דקות בערך.

כאשר ההתקף נמשך מעל לחמש דקות יש לפנות לעזרה רפואית וזאת כיוון שהתקף שנמשך שעה ויותר, מצב לא שכיח שנקרא סטטוס אפילפטיקוס, עלול לגרום לפגיעה שכלית בלתי הפיכה.

טיפול תרופתי. קיימות כ- 20 תרופות לטיפול באפילפסיה, מהן ותיקות, מהן חדשות וכאלו שטרם הוכנסו לסל הבריאות, אשר נועדו לשמור על קצב תקין ומבוקר של הגירוי החשמלי.

בהכללה ניתן לומר שתרופה ראשונה תיתן מענה לכ- 50% מהחולים, וניסיונות בתרופות נוספות או צירופי תרופות יתנו מענה לכ-25% נוספים.

קיימת הפרעה גנטית בחלק מהחולים אשר גורמת עמידות לתרופות בכ-25% מהם. נמצא שאם חולה אינו מגיב לשלוש תרופות ראשונות, הסיכוי שיגיב בהמשך קטן מאוד.

כאשר הטיפול התרופתי מוכיח את יעילותו לאורך זמן ואין תופעות לוואי, ניתן להמשיך וליטול את התרופה לאורך שנים ללא חשש.

במקרים בהם מופיעות תופעות לוואי מטרידות כדוגמת: נשירת שיער, השמנה, פריחה, פגיעה בכבד, ירידה בקשב, קשי הרדמות, היוצרות אבני כליה, פגיעה בשדה הראייה, עייפות ועוד רבות אחרות, נדרשת החלפה של סוג הטיפול התרופתי.

עוד על אפילפסיה:
הדיסקוטק: סכנה לאפילפטיים
10 עובדות על האפילפסיה
מחקר: מה מביא להתקף אפילפטי?
גירויים חשמליים למוח והאפילפסיה
לטפל באפילפסיה ללא תרופות

במקרים רבים של העדר התקפים לאורך מספר שנים, תבוצע הפחתה הדרגתית של מינון התרופות וההתקפים לא יחזרו.

טיפול חילופי. כרבע מאוכלוסיית הסובלים מאפילפסיה, אינה מגיבה לטיפול התרופתי. במקרים אלה מקובל לנסות לסייע לחולה באמצעות הליך כירורגי מיוחד המיועד לכריתה של המוקד האפילפטי.

עד כה בוצעו בישראל למעלה מ- 150 ניתוחי אפילפסיה, כשליש מהם בילדים. בכ- 60% מהמקרים, הניתוח תרם להעלמת ההתקפים כליל ולאחר מספר שנים אף ניתן היה להפסיק את הטיפול התרופתי. בקרב 20% מהמקרים הניתוח תרם לירידה משמעותית בהיקף ההתקפים.

במצבים בהם הטיפול התרופתי או הכירורגי אינם מהווים פתרון לבעיה, ניתן לשקול טיפול באמצעות דיאטה קטוגנית, המבוססת על כלכלה רבת שומנים, מיעוט חלבונים והימנעות מסוכרים ומחייבת מעקב רפואי צמוד.

הדיאטה קשה ליישום, אך הסיכוי להחלמה הגבוה יחסית - כשליש מהמקרים, בהחלט מצדיק ניסוי טיפולי בדיאטה הקטוגנית. ברוב המרכזים הרפואיים בארץ מתמחה אחת מצוות הדיאטניות בטיפול זה.

חלופה נוספת הנה השתלת קוצב וגאלי מתחת לשריר בית החזה. הקוצב מעביר גירוי חשמלי קצוב לעצב התועה אשר יוצא מהמוח ועובר דרך הצוואר אל אברי הגוף הפנימיים כגון לב ומעי.

כנראה שהגירוי החשמלי הנוצר על ידי הקוצב ומועבר דרך העצב התועה למוח גורם לדסינכוניזציה של הירי העצבי הלא תקין שגורם להתקפים וכך מקטין את תדירותם.

השפעה מקסימלית מתרחשת תוך 6-18 חודשים, כאשר בכ-50% מהחולים נצפית הטבה של למעלה מ-50% ובשליש הטבה שמתבטאת בירידה של כ - 75% מתדירות ההתקפים. תופעות הלוואי הנן מועטות ואינן מסוכנות.

אפילפסיה ופגיעה שכלית. הציבור מקשר בין אפילפסיה לפיגור בגלל השכיחות הגבוהה יחסית של חולי אפילפסיה בקרב אנשים עם פיגור.

במחקר שנערך ביחידה לנוירולוגיית ילדים, בבית החולים "דנה", נמצא כי בגיל הצעיר ובמיוחד מתחת לגיל שנתיים, ילדים, החולים במחלת אפילפסיה נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול מפגיעה שכלית.

דבר זה נכון בעיקר לגבי סוגים ייחודיים כגון אפילפסיות מיוקלוניות וסינדרום ווסט ולגבי התקפים מוקדיים בתדירות גבוהה.

מאידך הרוב המכריע של החולים אינו נמצא כלל בסכנה לפגיעה שכלית. עם זאת, קיימת עלייה בשכיחות קשיי למידה והפרעת קשב.

לסיכום. כ- 75% מכלל החולים במחלה מקיימים, בסופו של דבר, אורח חיים רגיל הודות לטיפול תרופתי קבוע. לרובם אפשרות לנהוג, לשרת בצבא ולהקים משפחה.

במחקר שנערך בבית חולים "דנה" בקרב 440 חולים, נמצא כי בקבוצת הגיל שבין 5-10 שנים, כ- 70% מהילדים החלימו ממחלתם עד גיל ההתבגרות.



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר