הכל על צינתור דרך היד

מהו צנתור?צנתור הוא פעולה של הדגמה אנטומית של העורקים המזינים את הלב - עורקים כליליים (קורנאריים) - על ידי צילום רנטגן.

הצילום נעשה באמצעות קטטר בתוך הגוף למוצא העורק, שדרכו מוזרק חומר ניגוד (יוד), אשר מאפשר צביעה למספר שניות של עורקי הלב. באמצעות צילום זה ניתן לקבל תמונה של אנטומיית העורק ולאתר מיקום של סתימה או היצרות בעורקי הלב.

כאשר מאובחנת סתימה, ניתן לפתוח אותה בעזרת בלון מיוחד, תוך שימוש בסטנט השומר על מבנה העורק ומאפשר מעבר רציף של דם בעורקי הלב.

להתייעצות עם מומחים על מחלות לב וכלי דם, היכנסו לפורומים:
פורום שבץ מוחי
פורום קרדיולוגיה
כירורגיית חזה
פורום כירורגיית כלי דם

שיטות צנתור. כיום, קיימות שתי גישות עיקריות לביצוע צנתור:

1. צנתור המתבצע דרך עורק באזור המפשעה (עורק פמורלי).

2. צנתור המתבצע דרך עורק באזור פרק היד (עורק רדיאלי).

השיטה השכיחה ביותר בישראל כיום (עדיין) היא שיטת הצנתור דרך עורק באזור המפשעה הדורשת זמן אשפוז ארוך יחסית, מתוכו מספר שעות ללא תזוזה וגורמת לחוסר נוחות גבוהה עבור המטופל.

בשונה משיטה זו, שיטת הצנתור דרך היד היא מסורבלת פחות, מחייבת אשפוז קצר יותר, אך דורשת מיומנות גבוה במיוחד מהמצנתר בשל העובדה שהחדרת הצנתר לעורק הראשי דרך היד מחייבת מעבר דרך מספר רב של כלי דם צרים ומפותלים יותר. למרות הקושי הנ"ל, יש לשיטת הצנתור דרך היד יתרונות רבים.

יתרונות הצנתור דרך היד: ראשית, בניגוד לשיטה השכיחה המתבצעת בעורק המפשעה, אין צורך לשכב מספר שעות ללא תזוזה לאחר ביצוע הפעולה.

שנית, תהליך ההבראה מהיר יותר, כואב פחות ואינו צורך בהכרח אשפוז. בעקרון, אדם שעבר צנתור דרך היד יכול "לקום וללכת" מיד בתום הפעולה כך שמשך ההשגחה עליו לאחר הצנתור קצרה יותר.

למעשה, ההבדל העיקרי בין השיטות הוא באיכות החיים של המטופל, הבדל משמעותי ביותר לכל הדעות.

אז איך עושים את זה? לפני הפעולה, מולבש למטופל מעין שרוול על היד ונעשה קיבוע המבטיח חוסר תזוזה של היד ללא מאמץ למטופל.

לאחר ביצוע פעולת הצנתור, ומיד בסיומו, הצינורית שהוחדרה לעורק ושימשה נתיב לכניסת הקטטרים נשלפת אל מחוץ לגוף ואתר הדקירה נסגרת על ידי תחבושת לוחצת מיוחדת המוסרת אחר מספר שעות.

בדרך כלל מבוצע הצנתור ביד ימין שהגישה אליה נוחה יותר למצנתר, אלא אם כן יד ימין נמצא כלא כשירה לביצוע הצנתור.

כאמור, הגישה החדשה דורשת אורך רוח והחלטיות. זאת, בצירוף דרישה כי המצנתר יהיה בעל הכשרה מיוחדת לכך ופיתח את המיומנות המיוחדת הנדרשת כדי לבצע צנתור מוצלח.

הסיבות לכך שעדיין נעשה שימוש בשיטת הצנתור דרך המפשעה הן לרוב בעיקר סיבות רפואיות כגון עורק רדיאלי קטן ומפותל או עם נטייה להתכווצות (ספאזם), חולים לאחר ניתוח מעקפים, חולים במחלות מסוימות ועוד.

עוד על אבחון מחלות לב:
בדיקה חדשה לאבחון מחלות לב
אבחון מחלות לב לא פולשני
חיישן בלב ימנע אשפוזים
צנתור לב והיום שאחריו
היסטולוגיה וירטואלית לאבחון טרשת בעורקי הלב

לסיכום: צנתור כלילי בגישה רדיאלית (דרך היד) היא גישה שהולכת ומתפתחת. הגישה מחייבת מיומנות רבה של המצנתר ועקומת למידה ממושכת גם של המצנתר וגם של הצוות הסיעודי התומך.

לגישה באמצעות עורק רדיאלי יתרונות רבים מבחינת שביעות הרצון של המטופלים והמטפלים כאחת, כמו גם פחות סיבוכים באזור החדירה לעורק וקיצור זמן האשפוז.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר