אהבה נגישה

מי שיצא לכמה דייטים יודע שלפעמים עולם הפו"פ יכול להיות אכזרי, והוא בטח אכזרי שבעתיים כשצריך להתעמת גם עם נכות פיזית. זהו סיפור המסע של קבוצת נכים שהתאגדו כדי לנסות למצוא קשר חם - שני מנחים ו-11 משתתפים שבאו לדבר על מה זה להיות צעיר, נכה ובעיקר - בלי בן זוג. מהר מאוד הם גילו שהשונות בין חברי הקבוצה גדולה, ההציפיות והמשאלות מגוונות עד מאוד, אבל בפנים כולם מבקשים דבר אחד - חום וקירבה
מאת עומר פורת ותמר צ'יש
| 18/06/2007 |
צפיות: 6,105
כשהתחלנו את הקבוצה, זה היה כבר מאוחר מדי להתחיל לחשוב למה לא כדאי להיכנס לנושא כל כך קשה ומורכב.

הרי מדובר בנכים, שגם מתקשים להגיע בעצמם, גם לא מכירים אף אחד בקבוצה... למה בכלל חשבנו שנוכל לסייע למשתתפים בקבוצה כזו ליצור קשר עם אנשים אחרים, ועוד עם בני זוג?

אבל דבר אחד אפשר להגיד, הקבוצה הזאת לא הפסיקה להפתיע, כל פעם מחדש, ואולי זה מה שנתן לנו תקווה להמשיך ולהילחם על המשך קיומה, למרות מכשולים רבים אשר התעוררו בדרך.

נפגשנו לראשונה בנר רביעי של חנוכה, שני מנחים ו-11 משתתפים שבאו לדבר על מה זה להיות צעיר, נכה ובעיקר - בלי בן זוג. מהר מאוד גילינו שהשונות בין חברי הקבוצה גדולה, השאלות והציפיות והמשאלות מגוונות עד מאוד, אבל בפנים כולם מבקשים דבר אחד - חום וקירבה.

היתה מי שבאה עם החלטה, "שהיא הולכת למצוא בן זוג ולא משנה מה יקרה". היה מי שבא לראות אם יש במקרה בחורה נאה, שתרצה להיות חברה שלו, למרות שהוא עם הליכון. היה מי שלא רגיל בכלל "להסתובב עם נכים", והמפגש עם צעירים נכים בגיל שלו, היה מפחיד ועימת אותו עם החששות הגדולים ביותר שלו.

רוצים לדבר על נכות גופנית? היכנסו לפורום נכות
החיים לא מחייכים אליכם? בפורום תמיכה נפשית יעזרו לכם
רוצים לשפר את יחסי המין שלכם? היועצים בפורום מין וסקסולוגיה ישמחו לעזור

התחלנו בלהכיר את חברי הקבוצה (השמות בדויים, כמובן וגם הנכויות שונו כדי למנוע זיהוי של המשתתפים. סוג הפגיעה נשמר, כלומר, נכות גופנית - שהיתה משותפת לכל חברי הקבוצה).

שיעור ראשון למנחי קבוצות שעוסקות ביצירת קשר זוגי: יש לוודא קודם לכן שלמשתתפים יש כבר כישורים טובים ליצירת קשרים חברתיים

רוני, בן 23, סובל מפגיעה בחוט שדרה. הבעיה שלו, שאף פעם לא היה לו חבר. הוא רצה ליצור בעתיד קשר עם אישה. אלא שהוא לא חשב בכלל על יצירת קשר זוגי כעת, כי מבחינתו, אפילו קשר של ידידות פשוטה היה משהו מאוד קשה, שהוא לא ידע איך לעשות.

רוני לא הפסיק לדבר ולהיכנס לדברי אחרים בשאלות שמראות הרבה עניין, אך מעט רגישות לצורך של האחר בפרטיות במרחב. די מהר כבר אי אפשר היה להכיל את רוני, והיה ברור לנו כמנחים, שטובת רוני וטובת הקבוצה היא למצוא לו מסגרת אחרת.

לא היה פשוט לדבר עם רוני על השינוי, אם כי נראה היה שהוא כאילו ידע שזה יגיע מתישהו. הוא בעצמו הציע שאולי קיימת מסגרת אחרת בשבילו, שתואמת יותר את השלב בו הוא נמצא.

זה לקח קצת זמן, ובסוף מצאנו כזאת מסגרת, שעובדת קודם כל על יצירת קשרים חבריים, ועוד כישורי חיים שרוני היה צריך לעבוד עליהם לפני שיהיה בשל ליצירת קשר זוגי.

חולים? תקבלו עזרה. מחפשים אהבה? תסתדרו לבד

הבאים בתור היו אשר ומירי, שאחרי שהגיעו פעמיים לקבוצה עם הקביים וההליכונים, אמרו "עד כאן". הידיים כואבות מהמסע ואם לא נסדר להם הסעות - הם לא יוכלו להמשיך להגיע.

התחלנו במסכת מטורפת של טלפונים לעובדים סוציאליים וארגוני צדקה ורווחה בבקשת סיוע. מכולם שמענו את אותה תשובה: "מצטערים, אבל אנחנו לא יכולים לממן הסעות לקבוצה בנושא יצירת קשר. אם הם היו חולים, אז כן".

התסכול והכעס שלי ושל תמר היו גדולים. מחלה - כן, אהבה - לא? האם יש מחלה גרועה מהבדידות? עד כמה בודד אדם צריך להרגיש כדי שיוכל לקבל עזרה? כדי שידעו שבאמת באמת רע לו?

הצד השני של הסיפור הזה הוא גם לא פשוט. בלי להגיד מילה רעה על אשר ומירי, האם יש מקום להטיל גם עליהם חלק מהאחריות על נטישתם את הקבוצה? האם יכלו עם קצת רצון ומאמץ למצוא פתרון ולעזור לעצמם להגיע לקבוצה? מה יקרה כאשר ימצאו בן או בת זוג אשר גרים רחוק מביתם? איך יסתדרו אז? האם גם אז יחכו לחברת הסעות שתיקח אותם אל אהבתם?

הנה, דינה, למשל, היתה אחת המשתתפות שלימדו אותנו, שרצון חזק להיות "חלק מ..." ולא להישאר לבד, מייצר הרבה כוחות להתמודד עם קשיים.

דינה היתה מגיעה כל שבוע באוטובוסים, ממרחק רב, לא משנה מה היה מזג האוויר. פעמים רבות השיחות בתוך הקבוצה לא היו פשוטות עבורה והיא לא וויתרה. הנוכחות שלה בקבוצה עזרה לכולנו לפגוש את הכעסים שבתוכנו, את התיסכול, את הפחדים וגם את הצחוק, היכולות ובעיקר - את הכוחות.

סיפורים אישיים על אהבה בצל נכות או מחלה:
"האפילפסיה לא תיפגע לי באהבה"
"לכל סיר יש מכסה?"
"בורחים ממני כאילו שאני חולת איידס"
"הדייטים המוזרים שלי"
"הלילה הראשון שלי לבד"

שיעור שני: אהבה יכולה להיות לא נגישה

אחד הדברים הקשים ביותר שגילינו, היה שלצעירים עם נכויות גופניות אין, אבל אין ממש דרכים להכיר צעירים אחרים. כן. זה באמת המצב!

נכון - יש אינטרנט. כולם אומרים "אינטרנט, אינטרנט, אינטרנט!". בולשיט. מסתבר, שלצעיר עם נכות גופנית יש הרבה שיקולים שלא עוברים מסך. למשל...

א. אם אני נכה על כסא גלגלים הזקוק לעזרה בתפקודי יומיום, והיכרתי מישהי שמוצאת חן בעיני, סביר להניח שהיא בעצמה זקוקה לעזרה בתפקודים יומיומיים. זה אומר שאם אני והיא נהיה זוג, מישהו, אחר, זר, יצטרך להיות לידנו כל הזמן (לפעמים אפילו לעזור לנו להרגיש נוח במיטה שלנו). וזה לא ממש דבר שקל להתרגל אליו.

מסתבר שצעירים בקבוצה שלנו, כמו איציק למשל, רוצים שבן הזוג שלהם יוכל להתנועע, לעזור להם לקום, לשבת, שלא כל הזמן יהיו תלויים באחרים. ואינטרנט לא ממחיש את רמת הניידות של ה"מועמדים".

ב. דיבור. הרבה פעמים דיבור וטון דיבור הם דברים חשובים. ישנם כאלה שלא נשמעים או מדברים ברור, וזה מפריע לאנשים מסוימים. זה לא משהו שאפשר לראות באינטרנט.

ג. צ'טים ומחשב, למרות היותם מגניבים לחלוטין, הינם לא קלים לפעמים לאנשים עם בעיות בתנועה של ידיים, אצבעות, ראייה לקויה, ובכלל, לצערנו לא לכל צעיר יש גישה למחשב ומייל.

ד. הכי קשה בדייטים דרך האינטרנט, זה להגיע כבר לדייט (אחרי שסידרתם הסעה, עזרה, פרטיות מקום נגיש ו...עם קפה טוב) ולגלות שהצד השני עושה "אחורה פנה" ומתרחק כאילו אנחנו אוויר. זו פציעה רגשית שעושה חשק רק לדבר אחד - לא לראות יותר פנויים/פנויות באינטרנט לנצח.

אז מה כן? איך בכל זאת יוצאים מהפלונטר של הבדידות? התחלנו לחפש פתרונות...

לחלקו השני של המאמר

"רעות-דלת פתוחה" הנה שירות חדשני לנוער וצעירים עם מוגבלות גופנית וחושית שהוקם ב-2004 במטרה לענות על צורכי אוכלוסיית הנוער והצעירים עם מוגבלויות גופניות וחושיות, ולספק להם הזדמנות לאהוב ולמצות את חווית המיניות בהתאמה ליכולותיהם.

השירות הוקם בשיתוף האגודה הישראלית לתכנון המשפחה המפעילה את רשת מרכזי הייעוץ לנוער "דלת פתוחה" ברחבי הארץ, ביחד עם המרכז הרפואי "רעות" המתמחה בשיקום ובשיתוף אשלים ומשרדי הבריאות והרווחה.

השירות מיועד לצעירים בעלי נכויות פיסיות וחושיות מגיל 13 עד 35, להוריהם ולמטפלים בהם בקהילה. בצוות יועצים מתחומי פסיכולוגיה שיקומית, טיפול מיני, עבודה סוציאלית שיקומית, חינוך גופני לבעלי נכויות, תזונאית, רופא מתבגרים, רופא מומחה בשיקום מיני ורופאה גינקולוגית המצוידת בכסא גניקולוגי מותאם לנכים.

הצוות מעניק שירותי מידע, ייעוץ, הדרכה וטיפולים קצרי מועד בדיסקרטיות וללא תשלום בפגישות פנים אל פנים, בטלפון ובאינטרנט, ובסדנאות.

"רעות- דלת פתוחה" עומדת לשירותכם בטלפון: 5371003 – 03; במייל opendoor@reuth.org.il או פנים אל פנים בכתובת: מרכז רפואי "רעות", שדרות החיל 2 יד אליהו, תל- אביב.

כל השמות בכתבה בדויים, וכל חברי הקבוצה קראו את הכתבה ונתנו את הסכמתם לפרסומה.

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר