אסטמה ופעילות גופנית. לא להיכנע לדימוי

אנשים רבים, צעירים ומבוגרים, הלוקים במחלת אסטמה, נוטים להימנע מביצוע מאמץ גופני עקב החשש להופעת התקף של אסטמה. (כמעט) הכל על התאמת אימון גופני לחולי אסטמה
מאת ד"ר דרור שגיא
| 12/07/2006 |
צפיות: 11,602
מחלת "גנחת הסימפונות", ה"אסטמה", הוזכרה כבר בתיאורו של היפוקרטס, אבי הרפואה, לפני כ-2,400 שנה.

המונח אסטמה מקורו ממילה יוונית שפירושה "גניחה", ובעברית - גנחת" ולא "קצרת", כפי שנהגו לכנותה בטעות.

במאה הנוכחית נעשו מאמצים גדולים להבין את המחלה, הגורמים לה והטיפול המיטבי בה. יתכן ובעתיד יתאפשר ריפוי אמיתי של המחלה, אך לעת עתה ניתן טיפול המדכא את הסימפטומים בלבד.

הטיפול מאפשר לחולים, המהווים כ-5% מן האוכלוסייה, לעבור את תקופת ההתקפים בצורה קלה יותר, כמעט ללא הגבלות.

להתייעצות על מחלת האסטמה, היכנסו לפורום

אסטמה היא מחלה של רגישות יתר בדרכי הנשימה, הנובעת מרקע תורשתי, שטיבו עדיין אינו ברור. רגישות זו גורמת קשיים או הפרעות בנשימה כתגובה לגירויים שונים:

גירויים אלרגנים. חלקיקים ביולוגיים זעירים, המצויים באבק, עובש, אבקני צמחים ועצים, אבק בית (בעיקר הפרשות של קרציות תיקנים) ופרוות של חיות.

דלקות זיהומיות. במערכת הנשימה העליונה, הנגרמות מנגיפים או חיידקים: הצטננויות, שפעת, גרון כואב ודלקת הקנה.

זיהום אויר. הנגרם מעשן סיגריות, אדי פליטה של מכוניות ומפעלים, חומרים נדיפים ורעילים (צבעים, תרסיסים).

גורמים מכניים. צחוק חזק, שיעול ממושך, התרגשות.

רגישות לתרופות. בעיקר אספירין, חוסמי בטא ונוגדני דלקת לא סטרואידים.

רגישות לתוספי מזון. כצבעי מאכל (צהוב המכיל טרטאזין) וחומרי שימור (סולפיטים).

רגישות לחומרים כימיים.

מזג אוויר. שינויים בטמפרטורה, בלחות או בלחץ הברומטרי.

ווסת והריון. הם בעלי השפעה על נשים אסמתיות, כנראה עקב השינויים ההורמונליים הכרוכים בהם.

גורמים פסיכולוגיים. שינויים רגשיים ככעס, פחד ומתח.

מאמץ גופני. בנסיבות שונות, אותן נפרט בהמשך המאמר.

ההפרעה לזרימת האוויר בסמפונות (צינורות הנשימה) מתפתחת בשלוש דרכים: התכווצות הסימפונות. כתוצאה מכיווץ השרירים המקיפים אותן; בצקת או נפיחות של הדפנות הפנימיות, הגורמות להיצרות נוספת של הסימפונות; הפרשת ליחה סמיכה וצמיגה מהדפנות הפנימיות, העלולה ליצור פקק וחסימה נוספת של דרכי האוויר.

ההפרעות הללו גורמות להתקף אסמתי המאופיין בשלושה סימנים חיצוניים עיקריים: צפצופים עקב הפרעה לזרימת האוויר דרך הסימפונות המוצרות; שיעול המאפשר פליטת ההפרשות אל מחוץ לסימפונות; קוצר נשימה עקב המאמץ לנשוף את האוויר מול התנגדות הסימפונות המוצרות.

הטיפול הרפואי נועד לעצור התקף מלהפוך למסכן חיים, עקב ירידת ריכוז החמצן בדם. התרופות מיועדות להרחבה של דרכי הנשימה, להפחתה של ייצור הליחה, להעלאה של קצב סילוק הליחה ולשיכוך הדלקת. במרבית המקרים ההפרעה לזרימת האוויר בסימפונות היא הפיכה, באמצעות טיפול עצמי בתרופות. במקרים חמורים יותר, נדרשת התערבות רפואית מיידית בבית חולים.

אנשים רבים, צעירים ומבוגרים, הלוקים באסטמה, נוטים להימנע מביצוע מאמץ גופני, עקב החשש להופעת התקף אסמתי. הימנעות שכזו גורמת לירידה בכושר הגופני, לשינוי צורה בבית החזה ובעמוד השדרה ולקושי בביצוע מיומנויות מוטוריות. למצב גופני זה יתלוו בעיות פסיכולוגיות, דימוי גוף שלילי והימנעות מפעילות חברתית בקרב אוכלוסייה בריאה.

ארבעה גורמים עיקריים משפיעים על עוצמת התגובה של מערכות הגוף למאמץ גופני:

1. סוג המאמץ - ריצה חופשית, בניגוד לריצה על מסילה נעה, גורמת להתקף בעוצמה הגבוהה יותר בהשוואה להליכה, לשחייה ולרכיבה על אופניים. הסיבה לכך נעוצה, כנראה, בתנועות הגוף החזקות יחסית והרטט הבולט של כל חלקי הגוף, המאפיינים ריצה. בשחייה נמצאו ההשפעות השליליות הקלות ביותר, בהשוואה למאמץ גופני זהה המתבצע ביבשה.

מצב הגוף, המאוזן בשחייה, משפר את האיזון בין איוורור בועות הריאה לבין זרימת הדם בנימי הריאה ובכך את יכולת פיעפוע הגזים בריאות. מפל הטמפרטורות - בין הגוף לבין הסביבה, העלול לגרום להתקף אסתמטי, קטן יותר במים. רמת הלחות באוויר העוזרת במניעת התקפים אסתמטים, גבוהה יותר בבריכת השחייה ובים מאשר ביבשה.

2. עצימות המאמץ - לא נבדקה בצורה מקיפה השפעתם של מאמצים אנאירוביים עצימים, שמישכם פחות מדקה, על תגובותיהם של אסתמטיים. למרות זאת ידוע שהשפעתם של מאמצים עצימים קשה יותר מאשר של מאמצים ממושכים יותר ועצימים פחות. לריכוז גבוה של חומצת חלב ולרמה גבוהה של איוורור ריאתי, תפקיד מרכזי בגרימת התקפים אסתמטיים.

3. משך המאמץ - התגובות השליליות ביותר מופיעות לאחר מאמצים קצרים יחסית, הנמשכים בין שש לשמונה דקות (60 עד 85 אחוזים מצריכת החמצן המירבית של הנבדק). במאמצים גופניים, הנמשכים מעל ל-15 דקות, יורדת ההשפעה השלילית. כנראה, שחלק מהחולים "רצים דרך ההתקף האסתמטי", ועוברים אותו תוך כדי המאמץ, בצורה קלה יחסית.

4. מצב הבריאות - חוקרים חלוקים בדעותיהם בסוגיית הקשר שבין מצב בריאותו של האסתמטי לבין תגובותיו למאמץ גופני. הגיוני להניח, ומחקרים מאשרים זאת, כי קיים קשר חזק למדי בין שני המשתנים. האימון הגופני לחולה האסטמה, יתחיל בבדיקה מקדימה של מצבו. רוב האסתמטים נדרשים ליטול תרופות מרחיבות סימפונות לפני תחילת המאמץ. יש להימנע גם משהייה בסביבה העלולה להאיץ את התפתחות ההתקף האסתמטי (עיין שוב במחוללי ההתקף המוזכרים בתחילת המאמר).

האימון יכלול חימום, הכולל פעילות ריתמית בעצימות נמוכה, ותרגילי גמישות קלים לקבוצות השרירים העיקריות. משך החלק העיקרי באימון יהיה בן 15 עד 60 דקות, בפעילות ריתמית ובדופק מטרה של 60 עד 85 אחוזים מקצב הלב המרבי, בהתאם למצבו הגופני והנפשי של המתאמן ולתגובותיו במהלך ביצוע המאמץ.

בתום האימון יש לבצע פעילות ריתמית קלה ביותר עד לירידת קצב הלב. יש להרפות את קבוצות השרירים הגדולות באמצעות תרגילי הגמשה. הגישה המודרנית למחלת האסטמה קובעת, כי על החולה ללמוד לנהל בעצמו את המעקב והטיפול במחלה (בדומה לחולי הסוכרת). הדרך למעקב ולטיפול נכון מבוססת על שותפות בין החולה לבין משפחתו והצוות המקצועי המטפל בו.

אין הצדקה רפואית למנוע פעילות גופנית מחולים אסתמטיים. השפעה המיטיבה של הפעילות הגופנית על חולי האסטמה הוכחה במספר רב של מחקרים וכוללת שיפור ניכר ביכולת הנשימה, ירידה בשימוש בתרופות, שיפור ביכולת המוטורית, העלאת הדימוי הגופני והביטחון העצמי והשתלבות טובה יותר בפעילויות החברה הבריאה.

לאתר אדרנלין של ד"ר דרור שגיא לחצו כאן

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר

יועצים בתחום

  • אבישי ברטל
    אבישי ברטל
    שיקום אורתופדי, שיקום פציעות ספורט, שיקום בעיות פה ולסת שיקום וסטיבולרי שיקום גריאטרי. בעל הכשרות של טיפול בכאב כרוני, דיקור מערבי וטיפול בסימפטומים של ראש-צוואר-פנים. פיזיותרפיסט מוסמך מטעם משנת 20... קרא עוד
  • ד"ר מרים מייזל
    ד"ר מרים מייזל
    אורחות חיים, רפואת משפחה ד"ר מייזל היא מומחית ברפואת משפחה ובעלת רישיון לעסוק בהיפנוזה רפואית. דוגלת בתזונה בריאה. בשנת 2018, חיברה ד"ר מייזל פרק בספר לימוד לרופאים. פרק זה עוסק במחקרים שמביעים... קרא עוד