הכל על קשיי קריאה אצל ילדים

בשעה טובה ומוצלחת הילד עולה לכיתה א' וכל בני המשפחה אחוזי התרגשות. אולם ככל שהחודשים חולפים, פתאום מתברר שהילד מתקשה בקריאה.

חרף כל הניסיונות של המורים וההורים, הוא לא מצליח לחבר את האותיות למילים ואת המילים למשפטים. אז לפני שתכעסו עליו, מומלץ לבדוק מהן הסיבות המונעות מהילד לרכוש את מיומנות הקריאה.

הגישה אל ילד המתקשה בקריאה מורכבת משלושה שלבים: ראשית יש לאמת את התלונה, דהיינו האם באמת מצב הילד הינו חריג ביחס לבני גילו? בהמשך יש לזהות את הסיבה או הסיבות העשויות להסביר את התופעה, ולבסוף יש לפעול ליצירת תוכנית טיפולית בהתאם לאבחון זה.

הקושי להשיג קריאה רהוטה מעלה תמיד שאלה לגבי קיום דיסלקציה. אמנם דיסלקציה הינה תופעה שכיחה בקרב כ-3 עד 5 אחוזים מכלל הילדים, אך דיסלקציה אינה הסיבה היחידה לקשיים בקריאה.

תהליך הקריאה מורכב מארבעה שלבים: הבנת הקשר בין צליל לסימן כתוב (אות), פענוח אותיות ונקודות בצירופים שונים, הבנת הנקרא בצורה הדרגתית ומעבר מקריאה עם ניקוד לקריאה ללא צורך בניקוד.

רוב הילדים נחשפים לקריאה בתקופת גן החובה. לקראת כיתה א' רובם יהיו מסוגלים לזהות מילים פשוטות ובודדות, כגון: שם פרטי, שם משפחה, שם פירמה מפורסמת, ספרות וכדומה. בשלב זה מדובר ב"צילום" המילה הכתובה, שכן כאשר נציג מול הילד את המילה COCA-COLA או CACO-CALO, הילד לא יבחין בהבדל.

כמו כן, לאחר שאותה מילה תזוהה כמה פעמים על ידו, ישלוף אותה הילד להבא ללא מאמץ. זיהוי פונולוגי הכרחי לתהליך הקריאה. מכאן מובן היטב מדוע הפרעות בדיבור מהוות סימן זיהוי די אמין לגבי אפשרות לקשיים בקריאה בעתיד.

שלבי הגישה הטיפולית. מבחני הקריאה התואמים את גיל הנבדק מאפשרים את אבחון הבעיה והיקפה בצורה אובייקטיבית. חשוב לציין כי בדיקה על ידי בודק מנוסה נמשכת כ-20 דקות. אחרי שלב האימות עלינו לחפש את הסיבה או הסיבות לבעיה.

ראשית יש לשלול ליקויים בראייה או בשמיעה. ליקוי חמור בראייה או בשמיעה אינו מאפשר כלל קריאה, אך ליקויים קלים אכן מקשים ביותר על הילד ועלינו לאבחנם ולטפל בהם בהקדם.

חוסר תפקוד עיני עשוי להסביר איטיות בקריאה ובהעתקת המילה הכתובה. ואילו הפרעות בדיבור יקשו על השגת קריאה רהוטה בעתיד. לפיכך, כאשר מתעורר חשד לבעיה זו יש לשלול אותו על ידי אבחון של קלינאי תקשורת. טיפול בהפרעות אלו יכשיר את הקרקע להבנת השפה הכתובה.

דיסלקציה או לקות למידה יאובחנו על ידי אבחון דידקטי. בנוסף, מדידת מנת משכל (I.Q) תעשה לפני התחלת תהליך טיפול אם נרגיש צורך בכך. כמו כן, חשוב לשלול הפרעות קשר בין אישי (Contact Disorder) או הפרעות רגשיות אחרות כמו חרדה, דימוי עצמי נמוך וכדומה. האבחון במקרים אלה יעשה על ידי פסיכולוג ילדים לפי הצורך.

סיבה נוספת שעלולה להשפיע, קשורה במצב הסוציו-אקונומי של המשפחה. הדבר נכון במיוחד בקרב ילדים החשופים בו זמנית לשתי שפות (עולים, מהגרים) ובאים מרקע סוציו-אקונומי נמוך. אלה עלולים לפתח ביתר קלות סימני דיסלקציה, גם בהיעדר הפרעות דיבור או פיגור שכלי.

סיבה נוספת ניתן למצוא בילדים אשר סבלו מחוסר סביבתי, בין היתר בהיעדר מנהג קריאה קבוע על ידי ההורים בגיל הרך. במצב זה עלול הילד להציג בשכיחות גבוהה יותר קשיים בקריאה. בהיעדר מצבים אלה הסיבה השכיחה ביותר הינה איחור קל.

איחור קל אינו סיבה לדאגה. הסיבות השכיחות לאיחור בתחילת הקריאה מגוונות, אלה כוללות ביניהן ילדים לא בשלים, קטנים לגילם ("ילדי דצמבר") קשיים בעצמאות, חיסורים מפאת מחלה או מחלות, מסגרת חינוכית לא יעילה וכדומה.

איחור קל מוגדר כאשר מחד גיסא הילד כבר החל בתהליך הקריאה, אך מאידך גיסא רמתו בלתי מספקת ביחס לבני גילו. מדובר באיחור של שנה לכל היותר או בקריאה המוגבלת לצלילים פשוטים ולא מורכבים, עם יכולת מצומצמת של הבנת הנקרא.

כאן המקום להציע עבודה בקבוצות קטנות של ילדים באותה רמה, כאשר השיטה משלבת אימונים, שילוב של כישורים פונולוגים וצירופי אותיות בהרכבים שונים בעזרת תמונות תוך כדי משחק. כדי שהשיטה תצליח, יש צורך בהשקעה של חצי שעה ביום במשך שמונה שבועות.

בתום תקופה זו תתבצע הערכת מצב חוזרת, על מנת לזהות את אותם הילדים הזקוקים להתערבות מעמיקה יותר במסגרת חינוך הולמת. חשוב להדגיש כי אין טעם ללחוץ על הילד כדי לקדם קריאה. לחץ מוגבר עלול להשיג תוצאה הפוכה.

דיסלקציה. דיסלקציה מוגדרת כאיחור של לפחות שנתיים בין הגיל הכרונולוגי לבין רמתו של התלמיד בפועל. כבר בתום גן חובה ניתן לחשוד בקיום דיסלקציה אצל ילד שאינו קורא כלל, בעיקר לאחר שנשללו הפרעות נוספות כמו ראייה, שמיעה או פיגור שכלי, ובעיקר כאשר קיימים ליקויים בכישורים הפונולוגים.

אבחון דיסלקציה מחייב כמובן התייחסות לגבי אפשרות של Dysortographia (הפרעות בכתיבה) וכן Dyscalculia (הפרעות בחשבון).

בדיסלקציה קיים טווח רחב: כיום גוברת ההתעניינות במחקר לגבי החוסרים הקוגניטיביים אשר בבסיס ההפרעה. כמו כן, קיים מחקר מעמיק לגבי הכישורים הפונולוגים המאפשרים קריאה רהוטה. בנוסף לתהליך הסקירה, האבחון והטיפול בילדים, יש לתת את הדעת לגבי הצורך בליווי פסיכולוגי לתלמיד, למשפחתו וכן לצוות המחנך מול תסכולם היומיומי.

אז מה עלינו לעשות? מומלץ לעודד נוהל קריאה קבוע של ההורים כל ערב כבר בגיל הרך, וכן משחקי הברות כגון: ש-לום, ח-מוד, תו-דה. מומלץ לצמצם באופן משמעותי את החשיפה לטלוויזיה ולמחשב, המשפיעים על החשק לקרוא.

כמו כן, כדאי להגביר את המודעות לקיום התופעה והיקפה בקרב הורים, גננות, מורים ורופאי הילדים, ולהקים מערך סריקה של כל הילדים כבר בתום שנת הלימודים בגן חובה.

חשוב להפעיל שיקול דעת לגבי שימוש מושכל של הכלים העומדים לרשותנו, ביניהם: בדיקות שמיעה, בדיקות ראייה, אבחון דידקטי, מדידת מנת משכל, טיפול של קלינאי תקשורת, טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, למידה בקבוצות קטנות וחינוך מיוחד.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר