בישראל, גם כשעל פניו נדמה כי המצב רגוע, ישנן מתיחויות, ופי כמה וכמה כאשר ישנה הסלמה במצב הביטחוני. המאורעות הללו פוגעים בשגרת החיים ומערערים את המצב הרגשי, הן של המבוגרים והן של הילדים. לא תמיד ההורים מודעים לכך, אך הילדים חשופים למתרחש סביבם והם קולטים את המתח, אם דרך אמצעי התקשורת ואם דרך התגובות, שפת הגוף ונימת הדיבור של המבוגרים. על כן, אין להקל ראש במצוקתם של הילדים לאור הנסיבות ויש לזהות את סימני החרדה ולהתייחס אליהם. הדבר נכון לא רק במקרים של מלחמה, אלא גם כאשר ישנן מתיחויות בבית, במסגרות החינוכיות ובמסגרות החברתיות.

חרדות הן תופעה שכיחה בילדים שעלולה להופיע כחלק טבעי מתהליכי הגדילה וההתפתחות. בגילאים מסוימים, חרדה היא תופעה צפויה אשר מותאמת לשלב ההתפתחותי של הילד. עם זאת, כאשר תגובות החרדה מופיעות בעוצמה רבה, הדבר גורם למצוקה ניכרת ומפריע באופן שוטף לתפקוד שנדרש באותו גיל. במצבים אלה כדאי לשקול פנייה לייעוץ ולבחון אפשרות לקבל עזרה.

באופן כללי, ילדים ונערים רגישים למצבי לחץ יותר ממבוגרים משום שמנגנוני ההתגוננות שלהם לא יעילים דיים עד שהם מסיימים את תהליך ההתפתחות האישית. פחד היא תגובה שמתעוררת לאור סכנה מידית, לעומת זאת, חרדה אינה מתעוררת כתגובה לאיום ממשי, אלא לאור רגשות ומחשבות. כמו כן, יש לזכור שלילדים קטנים יש דמיון מפותח, ומכיוון שאין להם את הכלים להעריך נכונה את חומרת הסכנה, הדמיון משמש כמקום מפלט אשר עלול להוביל לתפיסה חמורה של המציאות.

למידע נוסף היכנסו לפורום:
פורום ליקויי למידה, טיפול בליקויי למידה

שינוי במצב הרוח ורגרסיה התנהגותית

סימנים של מתח, חרדה ומצוקה יכולים להופיע בכל מיני דרכים –

שינוי במצב הרוח – עצבנות, כעס, בכי לעתים תכופות, חשיבה ושאלת שאלות על נושאים הקשורים לדברים רעים ושליליים שיכולים להתרחש.

שינוי התנהגותי – הסתגרות, קשיי ריכוז, התפרצויות זעם, הצמדות יתרה להורים וחוסר שקט פסיכומוטורי.

ביטוי גופני – עייפות, בחילות, סחרחורות, כאבי בטן וכאבי ראש והפרעות שינה כמו קשיי הירדמות, יקיצה במהלך הלילה וסיוטים.

נסיגה התנהגותית – חזרה לשלבים מוקדים של ההתפתחות, כמו שימוש במוצץ או בבקבוק, חזרה לחפץ מעבר והרטבה.

הסברה נכונה לילדים

ההבנה והיכולת לעבד מידע משתנה עם הגיל, לכן יש להתאים את האופן שבו מסבירים את המצב לפי המסוגלות של הילד. עם זאת, בכל גיל יש להקפיד על הסבר ברור ואמין. אין "לחסוך" מהילד את מה שהוא בין כה מרגיש, דווקא המחסור במידע עלול לעורר לחץ וחרדות יותר מאשר קבלת מידע מינימלי וקונקרטי.

ילדים עד גיל 3 – בגיל זה התגובה של הילד קשורה באופן ישיר לתגובה של המבוגר. לכן, יש לדבר איתו בקול רגוע ולהיות קרובים אליו באופן פיזי, לחבק את הילד ולעטוף אותו בחום.

ילדים בין גיל 4 ל-7 – לספק מידע קצר ומסודר, להימנע מחשיפת יתר של מידע, אם דרך אמצעי התקשורת ואם דרך שיחות בין מבוגרים. חשוב לשמור על קרבה ועל מגע פיזי. בגילים אלה אפשר לנצל את הדמיון של הילד ולהשתמש בו ככלי טיפולי להרגעת החרדה ולהתמודדות איתה.

ילדים בין גיל 8 ל-10 – בגיל זה הילדים נוטים לשאול הרבה שאלות, יש להקשיב להן, לתת לגיטימציה ולאפשר לילד להעלות את החששות שלו ולדבר על הרגשות שלו. עם זאת, יש לענות לשאלות בצורה קצרה, עניינית ואמפתית, לא לתת מידע שאינו רלוונטי לשאלות של הילד או על דברים שאינם קשורים לביטחון ולהגנה שלו.

ילדים מגיל 10 ומעלה – יש להגביל את קבלת המידע מאמצעי התקשורת ולאפשר לילד לבטא את הרגשות שלו בדרכים שונות, כמו שיחה, ציור, יצירה, סיפור, פיסול ומשחקי תפקידים.

חשוב לשמור על שגרת חיים נורמטיבית כלל הניתן ולספק לילדים מסגרת קבועה ומובנית. הילדים צריכים להרגיש שהמבוגרים שם בשבילם ושהם יעשו כל מה שהם יכולים בשביל לשמור עליהם. במקרים שבהם תסמיני החרדה מחמירים, כדאי לפנות לאיש מקצוע המתמחה בבריאות הנפש של ילדים.

ד"ר אילן בוש – פסיכיאטר ילדים בכיר



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר