סודית בהחלט: תסמונת שלפוחית השתן הכאובה

יעל, בת 26, סבלה במשך 5 שנים כל שעות היום והלילה מצריבה בעת מתן שתן ומכאבים בבטנה התחתונה. כשהגיעה אלי התקשתה למנות את מספר הפעמים שפנתה לרופאים בניסיון לפתור את הבעיה הלא ברורה. יעל ביקרה לאורך השנים אצל רופאי משפחה, גיניקולוגים ואורולוגים, ללא הועיל. הרופאים לא איתרו שום בעיה רפואית. בחלק מהפעמים נשלחה לבצע בדיקות מעבדה. כמה וכמה פעמים טופלה, לשווא, באנטיביוטיקה, בשל חשד לדלקת בדרכי השתן, אבל הוסיפה לסבול. באחד הביקורים אצל האורולוג, לכדו את תשומת לבו תוצאותיהן של שלוש תרביות שתן שלא הצמיחו כלל חיידקים (תרבית שלילית). היעדר כל ממצא היה השלב הראשון באבחון המחלה.

למידע נוסף בנושא מחלות הכנסו לפורומים:
פורום אורולוגיה ילדים
פורום אורולוגיה, אימפוטנציה
פורום אורולוגיה, ניתוחים אורולוגים, מחלות הערמונית
פורום סרטן הערמונית, סרטן האשכים, סרטן שלפוחית השתן
פורום רצפת האגן, בריחת שתן, דליפת שתן, צניחת רחם

יעל סובלת מתסמונת כרונית, חשאית בעליל (אף שדווחה לראשונה בשנת 1887), המכונה "תסמונת שלפוחית השתן הכאובה" (Painful bladder syndrome = PBS), או דלקת בין-רקמתית של שלפוחית השתן (Interstitial Cystitis=IC). על פי מחקרים, הגיל הממוצע להופעת התסמונת ותסמיניה הוא 42 שנים. אם, כי בגלל המודעות הנמוכה למחלה, מרגע הופעת התסמינים ועד לאבחון חולפים בממוצע 7 שנים. התסמונת פוגעת ב-0.5% מהאוכלוסייה ושכיחה יותר אצל נשים מאשר גברים. טווח הגילאים של החולות במחלה מגוון: שליש מהחולות צעירות מגיל 30. רובן בנות 50 לערך. מחקרים מצאו כי ביחס לאוכלוסייה הכללית המחלה מצויה בשכיחות גבוהה יותר אצל חולים במחלות דלקתיות של המעי כמו קרוהן וקוליטיס, זאבת ופיברומיאלגיה.

תסמינים

על אף מחקרים חוזרים ונשנים מקורותיה של התסמונת עלומים. התיאוריה אומרת שסיבות שונות כמו זיהום, הפרעה חיסונית, גנטיקה, רעלנים שונים והקרנות בחולי סרטן, גורמות לפגיעה בשכבה המצפה את רירית שלפוחית השתן. שכבה זו אחראית לכך שרעלים מהשתן לא יפגעו בדופן השלפוחית. בעקבות זאת נוצרת דלקת עצבית, לא זיהומית, של שלפוחית השתן שתסמיניה הם:
דחיפות ותכיפות במתן שתן בקרב 92% מהחולים.
צריבה בעת מתן שתן.
דחיפות מוגברת של השתנה בלילה.

כאב

נשים תתקשינה, בדרך כלל, למקם בדיוק את הכאב. 74% מהן מתלוננות על כאבים בשופכה, חלקן יתלוננו על כאבים באזור שמעל שלפוחית השתן (מעל קו שיער הערווה), 65% מהן מתלוננו תעל כאבים בגו התחתון ועל רצון תמידי להשתין בגלל הכאב. 60% יתלוננו על כאב בנרתיק ו-50% יתלוננו על כאב בעת קיום יחסי מין. הכאב עשוי להחמיר כאשר השלפוחית מלאה, או כשמתאפקים. לפעמים הכאב גובר דווקא בזמן התרוקנות. חלק מהחולות מדווחות על החמרה בכאבים לקראת המחזור. חצי מהחולות חוות החמרה בכאב כשהן אוכלות מאכלים חריפים, שותות אלכוהול, קפה, משקאות מוגזים או חומציים. 60% מהחולות חוות החמרה בתסמינים לאחר קיום יחסי מין, 50% עקב דחק נפשי ו-40% לאחר פעילות גופנית.


במקרים הקלים, המוגדרים על ידי הסובלים מהתסמונת על פי עוצמת הכאב ומספר "הריצות" לשירותים – החולה תמצא עצמה מתרוקנת 3-4 פעמים לשירותים. במקרים הקשים, מספר הפגישות עם האסלה יכולות להגיע ל-26 ללילה. אצל גברים המחלה תתבטא בתחושת צריבה בשופכה ובפין, כאבים באשכים, או כאבים מתחת לאשכים וכאבים בבטן תחתונה. חלקם הגדול מאובחן, בשוגג, כסובלים מדלקת כרונית של הערמונית.

מחקרים הראו שהפגיעה באיכות חיי החולות במחלה קשה אף יותר מחולי דיאליזה. הן חוות פגיעה תפקודית אנושה בכל תחומי החיים: הן לא ישנות, לא יוצאות מהבית, כי כל החיים נסובים סביב כאבים וחדרי שירותים. הן מפסיקות לעשות ספורט. כמובן שהחיים החברתיים נפגעים. הרבה מהן מפסיקות לקיים יחסי מין בגלל הרגישות באזור. הן סובלות מדיכאון ומנסיונות אובדניים. גם בפן הכלכלי יש פגיעה – כמעט כל החולות שטיפלתי בהן הפסיקו לעבוד. נסו לדמיין מורה שצריכה לצאת כמה וכמה פעמים מהשיעור ומתקשה להתרכז, או פקיד בנק שלא יכול לעזוב את עמדתו לעתים תכופות.

אבחון

אבחון התסמונת נעשה על ידי שלילת מחלות בעלות תסמינים זהים בדרכי השתן והמין כגון:
אבנים בדרכי השתן, זיהומים בשתן, מחלות מין, גידולים בדרכי השתן וכדומה.
בירור היסטוריה רפואית מדוקדקת, בדיקה גופנית, מתן שתן לתרבית ולציטולוגיה.
עריכת בדיקות דימות של דרכי השתן, במהלכן הרופא בודק את שלפוחית השתן עם ציסטוסקופ ומחפש סימנים שאופייניים למחלה כמו כיב בתוך כיס השתן, או דימומים פנימיים שאין להם שום עדות חיצונית. ברוב המקרים לוקחים ביופסיה, כדי לראות שיש דלקת ולשלול בעיות אחרות כמו שחפת של כיס השתן, גידולים, או פטריה של דופן כיס השתן שלא רואים בעין. ב-60% מהמקרים פעולה זו גורמת להקלה מסוימת בתסמינים.

טיפול

טיפול מוקדם משיג תוצאות טובות ובמהירות רבה יותר. מחקר רטרוספקטיבי מצא שחולות שסבלו מתסמינים במשך תקופה קצרה משנתיים השיגו 75% שיפור במידת התסמינים, תוך 3 חודשי טיפול, לעומת 64% שיפור לאחר 6 חודשי טיפול בקרב חולות שסבלו מהתסמונת יותר מ- 4 שנים.

לכתבות נוספות בנושא שלפוחית השתן:
לא יכולים להתאפק - שלפוחית רגיזה
פעילות יתר של שלפוחית השתן אצל ילדים
טיפול יעיל לפעילות יתר של שלפוחית השתן
מחקר: יוגורט מונע סרטן שלפוחית השתן
פעילות יתר של שלפוחית השתן

הטיפולים השונים נחלקים לקבוצות:
1. טיפול שמרני/התנהגותי – פיזיותרפיה, הפחתת לחץ נפשי, הימנעות מקפאין, אלכוהול, מאכלים חמוצים או חריפים והפסקת עישון.
2. טיפול משלים (דיקור סיני, הומיאופתיה), טיפולים תרופתיים וניתוחים.

מספר טיפולים הוכחו, מחקרית, כיעילים, בהם: תרופות שמשנות את סף הרגישות של השלפוחית כגון אלטרול לטיפול בדיכאון, הזרקת חומצה היאלורונית כתחליף לשכבת הריר שנפגעה, הזלפת תרופות משככות כאבים ואנטי דלקתיות לשלפוחית השתן באמצעות קטטר, הזרקת בוטוקס לכיס השתן לשיתוק קצות העצבים שגורמים לכאב, השתלת קוצב חשמלי לחוט השדרה שמצליח להפחית את מידת הכאב. לעתים נדירות כשהטיפולים השמרניים אינם עוזרים עוברים לטיפולים ניתוחיים, כמו כריתה ושחזור שלפוחית השתן.

לצערי, התסמונת סובלת מאבחון חסר. הגברת המודעות לתסמונת תסייע לאבחון מוקדם ולטיפול יעיל. בכך נמנע מהחולות סבל מיותר.



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר