השתלות או סחר באיברים?

פתח המילוט האחרון להצלת חיים עבור חולים שאפסה תוחלתם להבריא, היא בהחלפת האיבר החולה איבר בריא. מדע הרפואה מצא פיתרונות טכניים המאפשרים השתלת איברים אבל השאלות האתיות-חוקיות נשארו פתוחות והדיון בהן חוזר לעיתים מזומנות.

מירב הסוגיות הנידונות בציבור ובתקשורת הם שאלת תרומת האיברים, מהחי או מהמת, השתלות איברים בחו"ל, קריאה לתרומות דם בהקשר להשתלת מוח עצם וההיבט הכספי הכרוך בכלל התהליך. בישראל ממתינים כ-1,000 חולים להשתלת איברים. אלא שנתון זה אינו משקף את המציאות ולמעשה רבים נוספים נוסעים לרכוש איברים ולבצע השתלות בחו"ל.

כאשר עומדת על הפרק שאלת השתלת איבר בחולה, שאלת המחיר הופכת למשנית לרצון החולה לחיות. כאשר עומדים "החיים" מול "הכסף", נמתח שטיח אפור של שיקולים מוסריים. תרומות מהחי, היינו תרומות של בני משפחה, הינן מקובלות במקרה זה, אבל אין הן עונות על הצורך, מה גם שלא תמיד הם ששים לעשות זאת, ולא פעם מופעלים על בני המשפחה לחצים כבדים כדי שיסכימו ל"תרומת איבר".

הפיתרון של תרומת איברים מהמת כבר נידון אין ספור פעמים. רבים וטובים חתמו על כרטיסי "אדי" המאפשר נטילת איברים לצרכי השתלה לאחר מותם. אלא שמספר המסרבים לחתום על הכרטיס עולה על המסכימים. לאור זאת, ברור שמספר הממתינים להשתלת איבר עולה משנה לשנה, כאשר חלקם רשומים בישראל וחלקם פשוט מוצא את פיתרונו בחו"ל.

מיעוט התרומות בארץ אינו מאפשר חילופים עם מרכזים לאומיים שלהם מאגר איברים מתאימים להשתלה ולכן, רכישת איברים והשתלתם בחו"ל חדלה להיות סוד. בשל הוצאת הפרוצדורה אל מחוץ לחוק באירופה ובחבר המדינות, תורמי האיברים הם בעיקר עניי העולם השלישי (ובמיוחד סין ודרום אמריקה), המוכרים את איבריהם לצורך השתלה תמורת כסף, על מנת שיוכלו להתקיים.

מצב זה, שבו אנשים אמידים רוכשים איבר להשתלה מאנשים קשי יום ושגשוג הספסרות באיברים בשוק השחור, מעלה שאלות מוסריות ויש לו גם אספקטים מדיניים. לא ירחק היום שתתעורר הצעקה על ניצול עניי העולם השלישי כדי שעשירי העולם המערבי יוכלו להתקיים.

להסתכל לעצמנו בעיניים

הצורך בפיתרון רציונלי והצורך להגדיל את מספר האיברים הנתרמים על ידי בני משפחת הנפטר הביא להצעת החוק "השתלת איברים", הנידונה מזה שנתיים בוועדה מקצועית מיוחדת, ועתה הגיעה לשלבי דיון אחרונים בוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת. הצעת החוק "באה לסכל את התופעה של סחר באיברים ולפעול לצמצום המחסור בתרומת איברים להשתלה".

ועוד מהצעת החוק: "כמו כן נקבעו בחוק הסדרים שמטרתם למנוע ניצול מצוקתם של תורם ונתרם וכן איסור פלילי על סחר ותיווך באיברים להשתלה". על השאלה החשובה מניין יבואו האיברים אין תשובה כמובן, אבל יש איסור על יצוא או יבוא איברים להשתלה. רוב החוק עוסק בהקמת מרכז לאומי להשתלות שאולי יביא לרציונליות בהקצאת האיברים למרכזי ההשתלות בארץ, אבל הדבר אינו פותר את שאלת המחסור.

תוך כדי הדיונים בוועדה נשמעו דעות שונות שנוסחו בצורה מעודנת, אבל שהבהירו מעל כל ספק שבהעדר אלטרואיזם, אין מנוס מהצורך לתת תמורה כספית לתורם עבור תרומתו. מתוך כל ההצעות השונות שהועלו לדיון, היה ברור ששום תעודת כבוד לא תשכנע את המסרבים לנדב את אברי יקיריהם שנפטרו להצלת חיים של אחרים. בין אם התורם יזכה בביטוח רפואי נוסף או יקבל "תמורה כספית עבור הפסד ימי עבודה והוצאות נלוות", מדובר בכסף, פשוטו כמשמעו.

לכן, כאשר תורם מסכים לתרום את איבריו לאחר מותו (או חלק מהם בעודו בחיים) בתנאים אלה אי אפשר להתחמק ולהתפתל, אלא לקרוא לתהליך בשמו המפורש, "סחר באיברים". אנו צריכים להסתכל לעצמנו בעיניים ולהגיד "החיים חזקים מכל האידיאלים. החלטנו לאשר סחר באיברים בצורה מבוקרת".

לאתר האגודה לזכויות החולה

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר