אובדנות ונסיונות התאבדות בקרב מתבגרים

אובדנות היא הצפה של מגוון רגשות שליליים בלתי נשלטים שמביאים לתחושת הרס עצמי ולתחושה כי רק התאבדות תביא לסיום הכאב הנפשי הבלתי נסבל. זו תופעה מדאיגה וקשה לניבוי, הנגרמת משילוב של גורמים פסיכולוגיים, ביולוגיים, אישיותיים, חברתיים ומצביים. המתבגר חווה כאב נפשי הכולל תחושת ריקנות, בדידות, חוסר ערך, חרדה, דיכאון, חוסר אונים עד שהמצב מחריף ונהיה בלתי נסבל. חשיבה מצומצמת ונוקשה אינה מאפשרת לראות מספר פתרונות אלא רק פתרון יחיד. ניתן לדמות את המתבגר האובדני לאדם שיושב בחדר חשוך, נטול חלונות, בתחושת העדר תקווה, אין אור בקצה המנהרה.

למידע נוסף בנושא אובדנות בקרב מתבגרים היכנסו לפורומים:
פורום אלימות בני נוער, סמים, אלכוהול
פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות
פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית
פורום פסיכולוגיה
פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער

בעיני המתבגר הכאב הנפשי הוא שבר פנימי בלתי ניתן לתיקון, בלתי הפיך, מוחלט, אין פתרונות ורק המוות הוא הגואל מהמצוקה המתמשכת. המתבגר חש כי הוא אינו יכול לסבול יותר, איש אינו מבין אותו, הוא בודד בעולם ואף אחד לא חש בקיומו. המוות הוא קריאה לעזרה מהמצב הקשה, רצון להפסיק את הכאב הבלתי פוסק, בדיקה האם אוהבים אותי, דרך להראות אהבה לאחר ואמצעי לגרימת צער אצל אחרים.

שיעור ההתאבדות בישראל

בכל שנה מתאבדים בישראל כ 400-500 בני אדם ושיעור ההתאבדות בקרב גברים גבוה פי ארבעה מאשר בקרב נשים. ההערכה היא כי מספר ניסיונות ההתאבדות גדול בהרבה ממספר ההתאבדויות. בקרב בני 15-24 התאבדות היא סיבת המוות השנייה בשכיחותה בקרב בנים והשלישית בקרב בנות. ייתכן כי שכיחות ההתאבדויות הגבוהה בקרב מתבגרים נובעת מתהליכי גיבוש האני המתרחשים בגיל ההתבגרות.

גורמי סיכון

גורמי הסיכון לאובדנות הינם מגוונים ולרוב רק צירוף של מספר גורמי סיכון , ולא גורם בודד, מעידים על רמת הסיכון. גורמי הסיכון כוללים ניסיון התאבדות קודם, הפרעות פסיכיאטריות, יחסי הורים-ילדים (קונפליקטים, אלימות, הזנחה), קשרים חברתיים (דחייה חברתית, בידוד), גורמים מצביים (נגישות לנשק או לתרופות), היסטוריה משפחתית (הורה שהתאבד, גירושין), קשיים בזהות המינית או בזהות האישית, אירועי חיים שליליים (אובדן, הגירה, פגיעה מינית, עבריינות, בעיות בריאות), גורמים אישיותיים (דיכאון, פרפקציוניזם, אימפולסיביות, עוינות, רגישות ופגיעות, חשיבה נוקשה וביקורתית).

אותות מצוקה שיכולים להעיד על כוונות אובדניות

מתבגרים רבים מאותתים בדרכים שונות על מצוקה או מחשבות אובדניות, אבל בגלל קושי רגשי להכיר במצב מתעלמים מזעקתם. חשוב להיות קשובים לאותות המצוקה שהמתבגר משדר:
דיבור על תכניות או כוונה להתאבד, חלוקת רכוש, כתיבת מכתבים המאותתים על פרידה.
דיבור על חוסר טעם בחיים
עיסוק מוגזם במוות
התנהגות דכאונית- קשיי שינה, יתר שינה, ייאוש, אפתיה, שינויים באכילה, תלונות סומטיות
ירידה בתפקוד הלימודי או שינויים חברתיים
הסתגרות
התנהגויות מסוכנות- שימוש בסמים ובאלכוהול, הימורים וכדומה

התאבדות מפחידה, מאיימת והנטייה היא להימנע מעיסוק בנושאים כה מאיימים. עם זאת, איתור ומניעה הן דרכים חשובות. כשמתעורר חשד כדאי לשוחח ישירות עם המתבגר, לאסוף עוד מקורות מידע מאנשים המקורבים לו (משפחה, חברים) ולערב אנשי מקצוע. חשוב לדעת כי כאשר קיים קונפליקט בין החיים והמוות, לרוב האנשים יש את הדחף הטבעי להמשיך ולחיות. ולכן המתבגרים יגיבו כאשר יציעו להם סיוע.

כיצד ניתן לעזור?

לא להתעלם מאיתותי המצוקה, להיות ערניים וקשובים, שימו לב לשינויים בתפקוד, במראה החיצוני, בקבוצת החברים.

מי שסובל רוצה שיעזרו לו להפסיק את סבל והכאב המתמשך. גם אם הוא מסתגר, הוא לא רוצה להיות לבד.

שוחחו באופן ישיר וגלוי עם המתבגר, הפגינו אמפתיה לרגשות, לבדידות, למצוקה ולכאב. עודדו שיתוף במחשבות.

אל תהיו שיפוטיים וביקורתיים כלפי המצוקה של המתבגר או רצונו למות.

בחנו עם המתבגר אילו מקורות סיוע זמינים בפניו ואילו נוספים ניתן להציע לו, כגון: מקורות הסיוע במשפחה, במעגל החברים, בבית הספר ובעמותות השונות – עמותת ער"ן, עמותת "בשביל החיים", עמותת סה"ר.

הסבירו כי אי ודאות גורמת לחוסר אונים, בלבול, חרדה, אך זהו מצב זמני. חשוב להרחיב את החשיבה, לכל בעיה יש מספר פתרונות וגם מצבים קשים ובלתי נסבלים הם זמניים וניתן להתגבר עליהם יחד. לכל אדם יש מיומנויות לפתרון בעיות וכל אחד התמודד על קשיים בעברו.

פיתוח אוריינטציית עתיד - אילו תקוות, חלומות היית רוצה להגשים? חשוב להעביר מסרים של תקווה ואופטימיות, ואמונה ביכולתו לצלוח את המשבר.

הרחבת המעורבות בקהילה, הנתינה לאחר והעשייה יכולים לתרום לתחושת המשמעות והסיפוק בחיים.

למדו מהם הסימנים המחייבים התערבות ופנו לעזרה מקצועית בהתאם לצורך. אל תישארו לבד עם הדאגה, שתפו אנשי מקצוע.

מניעה של נסיונות התאבדות

זיהוי ואיתור בני הנוער בסיכון גבוה, לפני הניסיון האובדני, מהווה מניעה משמעותית ביותר במיגור התופעה. חשובה הסברה בכלי התקשורת, הפעלת תוכניות במסגרות החינוך לזיהוי מתבגרים בסיכון, מעקב אחרי מתבגרים שנשרו ממערכות החינוך ומעקב אחרי בני נוער לאחר ניסיונות אובדניים.

ניתן ליצור קשר עם ענבר לבקוביץ בטלפון 052-3925859

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר