שיעורי בית - של מי הם בכלל?

חופשת סוכות כבר הסתיימה. השבוע חזרנו, הורים וילדים, לשגרה הכוללת שעות שינה קבועות, פחות או יותר, ארוחות "רגילות" במקום ארוחות חג עשירות אצלנו ואצל בני משפחה וחברים ושעות קימה קבועות. יצירת שגרה של מטלות כוללת חלוקה אופטימלית, ככל האפשר בין החובות – להתלבש, להתרחץ, להתכונן לבית הספר, לבין פעילויות מהנות – כמו חוגים שהילדים בוחרים או בילוי אחר הצהריים בחברת חברים, בילוי שכולל לפעמים גם אירוח חברים לשינה או שינה אצלם.

למידע נוסף בנושא הכנת שיעורי בית היכנסו לפורומים:
פורום אספרגר - PDD, חינוך מיוחד
פורום התפתחות הילד, התפתחות ילדים
פורום פסיכולוגיה הוליסטית
פורום פסיכולוגיה ילדים
פורום פסיכותרפיה גופנית

בנקודה זו אני מקווה שלא כל ההורים איבדו את הסבלנות, כי אני כבר שומעת את הזעקה הקולקטיבית: "ומה לגבי שיעורי הבית?". "אכן, מה לגביהם?" אני עונה בהיתממות. "את לא סופרת את המטלה המעצבנת ביותר, לשבת עם הילד על שיעורי הבית!" צועקים אלי ללא קול הקוראים. אני מודה באשמה. אכן, בבתים רבים מאוד שיעורי הבית הפכו למעמסה של ההורים והילדים, לדבר המטריד את שלוות הנינוחות של אחר הצהריים, לעול יומיומי שמונח על כתפי הילדים וההורים. אבל בכל גיל, אצל כל משפחה, ניתן לשנות את המצב. כמובן – אם רק רוצים מספיק.

שלב א: צריך להפנים ששיעורי הבית הם אמצעי למידה

בשום פנים אין הם מטרה בפני עצמה. עבור מרבית הילדים שיעורי הבית הם תרגול של חומרי הלמידה בכיתה. לפעמים הם גם אמצעי להרחבה והעמקה של החומר הנלמד בכיתה. הכנת שיעורי הבית אינה מחליפה את ההבנה, את הידע, את ההתקדמות בחשיבה המופשטת, את תהליכי האנליזה והסינתזה שלכולם חלק בתהליך הלמידה, והם הולכים ומשתפרים אתה. רק אם רעיון זה מקובל עליכם, ואם השתחררתם מהדעה הקדומה, לפיה עצם הכנת השיעורים פירושה הבנת חומר הלימודים, או שפתרון תרגילים ומתן תשובות יכולים להחליף את הלמידה עצמה – תוכלו להמשיך לשלב ב.

שלב ב: הפנמת הרעיון ששיעורי הבית הם של הילד – לא של ההורים

כולנו יודעים עובדה זו, ועדיין חלקנו מתנהג כאילו ההיפך הוא הנכון. יש לכך סיבות רבות, כאן נתרכז רק באחת מהן: לחץ חברתי, משפחתי וגם מוטיבציה פנימית של ההורה, הרואה את ילדו כשלוחה שלו. בהצלחת ילדו הוא רואה את הצלחתו, והוא לא רוצה היות במצב שכשלון הילד יסמל עבורו את כשלונו שלו.

השדר שמקבלת ילד, שאי הכנת שיעורי בית הוא כשלון של הוריו, שלילי עד מאוד. הוא מבין, שהוא לא צריכה להתאמץ כדי למלא את משימותיו, יש לו "חגורת בטחון" קבועה שדואגת לכך. הוא גם לא צריך להבין את חומר הלימודים באופן שוטף – הלא במהלך השנה האינדיקציה ל"הצלחה" ול"התנהגות לימודית טובה" נשפטת בעיקר על ידי הכנת שיעורים, ולכן הבנת החומר לעומקו, גילוי סקרנות, רצון להרחבה ולהעמקה אינם נחשבים כלל. העיקר הוא להיות "בסדר".

<@ --- IMG_2 --- @>

שלב ג: העברת מלוא האחריות להכנת השיעורים לידי הילד

לאחר שההורים הבינו, שהם כבר סיימו בהצלחה את שיעורי הבית שניתנו בכיתה א וגם את אלו של כיתה י"א, עליהם להעביר הבנה זו לילדם. זה לא יכול להיעשות על ידי הסברים. אם הילד עדיין לא התרגל לכך שההורים שלה יושבים אתו על השיעורים, מכינים עבורו את השיעורים, או מפקחים על שיעורי הבית ברמה יומיומית – בודקים אם נעשו, קוראים אותם, מציעים שינויים ותיקונים – הכי פשוט להימנע מכל הפעילויות האלה.

לדוגמה ילד שלומד בכיתה א ומגיע הביתה בתום יום הלימודים, רבים הסיכויים שישב ויכין את שיעורי הבית ללא כל תיווך הורי. אם הוא מבקש מהאב ש"ישב אתו" – אחת התשובות שניתן בהחלט לתת היא: "אני בחדר השני, אם משהו יהיה לך קשה – בוא ובקש עזרה". אבל אם הילד כבר בכיתה ח, והוא רגיל לכך ששיעורי הבית הם מטלה של ההורים, יש לשבת אתו לשיחה בשש עיניים, כאשר שני ההורים מפגינים חזית אחידה, ולהסביר לו, שמעתה ואילך האחריות על שיעורי הבית עוברת אליו באופן בלעדי. אסור, בשום פנים, "להתקפל" לנוכח התגובות הצפויות בשל "הרעת התנאים". אחת התגובות התדירות היא: "אז אני לא אכין שיעורים". תגובת ההורים לכך יכולה להיות המשפט: "חבל מאוד, חשבנו שאתה רוצה ללמוד, להצליח, ולהיות עצמאי", שנאמר בקול שקט, באינטונציה המביעה את הצער על שזה המצב, אבל ללא כל נסיונות לשכנע את הילד, ש"כדאי" לו להכין שיעורים. בגיל 14-15 קצת מאוחר להסביר את חשיבות השיעורים, וקשה להאמין שאפשר לחדש משהו בנושא זה.

שלב ד עשוי להיות הקשה ביותר: עמידה איתנה על שלכם מול "המערכת"

אם הקורא היקר עוד לא איבד את הסבלנות בנקודה זו, הנה סוף סוף תשובה לשאלה: "איך אתמודד עם המורה, והיועצת, והמנהלת כשהילד 'למופת', ששיעורי הבית שלו היו תמיד מוכנים במלואם, יתחיל להגיע ללא שיעורי בית, או עם שיעורי בית חלקיים ומרושלים". ובכן, אבא יקר, אתה תתמודד, ו"על הדרך" תיתן שיעור טוב לילד על נטילת אחריות והחשיבות של מילוי משימות.

ננסה לדמיין את הסיטואציה הגרועה ביותר שנוצרת לאחר שהודעת לבנך בן ה-14 שמעתה ואילך האחריות על שיעורי הבית חוזרת אליו. הילד עונה לך: "אז אין לי אחריות – ואין שיעורי בית" ומממש את איומו. כעבור יום, יומיים או שבוע אתה מקבל טלפון מהמחנכת שלדבריה "הילד הידרדר מאוד וצריך לדבר על כך". אתה עונה: "תודה שאת מתקשרת", ושואל: "למה את מתכוונת" והמורה עונה: "הוא הפסיק להכין שיעורים". בתגובה לכך אתה אומר: "אז איך את מתכוונת לטפל בזה"? והיא עונה: "אני חושבת שאתה צריך לטפל בזה". אתה עדיין לא מבין את הרמז, ואומר: "אני דווקא לא בטוח". בנקודה זו יש להניח שהמורה התייאשה ממך, והשלב הבא תהיה הזמנה רשמית לפגישה עם המורה, היועצת, ואולי גם המנהלת – תלוי כמה זמן עבר מאז התחילו לשים לב שהילד לא מכין שיעורים.


ובכן, כיתתם רגליים והגעתם לפגישה בבית הספר. קרוב לוודאי שחלקה הראשון יבוזבז על הסברת חשיבות הכנת השיעורים. מאחר שכפי שראינו כבר בשלב א, ייתכן שאתם לא תמימי דעים עם ההסברים, יכול להיות שיהיה לכם קשה להקשיב. אנא, שבו בשקט למען בנכם. אתם לא חייבים להסכים עם הנאמר.

ועכשיו לשלב הקשה ביותר: הדרישה שאתם "תיקחו את המושכות", "תשבו עם הילד", "תוודאו שהוא מכין שיעורים". מנסיוני, בשלב זה לא עוזר, כמעט אף פעם, שום הסבר. הדרך היחידה, אם הגעתם לשלב זה, לסיים את הדיון היא פנייה מנומסת למורה: "האם כאשר הילד שלי שובר זגוגית בבית אני פונה אליך? הלא ברור לך שזו האחריות שלי. למה לדעתך את צריכה להטיל את האחריות עלי כאשר מדובר על מטלה שהילדה צריכה להכין עבור בית הספר, על פי חוקי בית הספר, בהתאם למקובל בבית הספר"? כמעט תמיד תגיע התגובה: "אז אני אעניש אותו". "בהחלט", צריכה להיות תגובת האב. "אני בטוח שאת יודעת איך לטפל בילדים שאינם מקיימים את המצופה מהם, מסרבים לקבל חוקים".

אם המטרה שלכם שהילד לא יקבל לעולם כל עונש – אתם כמובן לא תנקטו בגישה זו. אבל אם המטרה שלכם היא שהילד יגדל ויהיה אדם אחראי, אדם שמבין מהן מטלותיו ושעליו ללמוד להסתדר בחיים תוך בחירת אופציות על בסיס יומיומי – העניין נפתר. הילד יחליט האם הוא מעדיף להכין שיעורים או להיענש. עליכם לכבד את הבחירה שלו!

לכתבות נוספות בנושא פסיכולוגיה:
למידה והכנת שיעורים בחופשת סוכות
מה עובר על הורים לילדים פגועי נפש?
8 עצות להתמודדות עם הפרעת קשב בילדים
בעיות משמעת? השינוי מתחיל בהורים
הפרעות קשב וריכוז: כדאי להכיר

מה לעשות כאשר יש לקויות למידה המונעות הכנת שיעורים עצמאית?

כתבה זו נכתבה עבור הורים המעוניינים לאפשר לילדיהם לקחת אחריות מלאה על הכנת שיעורי הבית שלהם, מתוך ידיעה שרק אחריות כזאת תאפשר את הגדילה שלהם, את הפיכתם לאזרחים ריבוניים, עצמאיים ופרודוקטיביים. עם זאת, כאשר לילד יש בעיות מסוגים שונים, והוא זקוקה לתיווך בלמידה, ייתכן מאוד שיזדקק גם לתיווך בהכנת שיעורי הבית. אבל הכנת שיעורי בית במקום הילד, או פיקוח שוטף עליהם אינם מחליפים, בשום פנים, את ההכרח שבמציאת דרכי הלמידה האופטימליים לכל ילד, בהתאם לקשיים אובייקטיביים שלו. כאשר יש בעיה ממשית בהכנת שיעורי בית – יש בעיה בלמידה. בכל מקרה כזה יש לטפל בבעיה שגרמה לקשיים בהכנת שיעורים באופן עצמאי, לא בסימפטום – הקושי בהכנת שיעורים.

*ניתן ליצור קשר עם ד"ר חנה דויד בטלפון: 03-9674748.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר