הפרעות אכילה: גורמים וסימנים

מי סובל מהפרעות אכילה? הפרעות אכילה נפוצות יותר בארצות מפותחות. אנורקסיה נפוצה בעיקר אצל נשים בגיל צעיר, בין 14 ל-18. הבולמיה נפוצה יותר בגילים מעט יותר מבוגרים, בין 16 ל- 20. מעריכים שכמחצית האחוז מכל הנערות סובלות מאנורקסיה ובין אחד לשני אחוזים מבולמיה.

הטענה היא שבארה"ב אחת למאה נערות חולה באנורקסיה כהגדרתה. בשנים האחרונות מוצאים התפתחויות המחלות הללו באוכלוסיות שבעבר חשבו שאינן פגיעות כמו גברים, אפרו-אמריקאיים וגם באוכלוסיות מצוקה. אין סטטיסטיקה מדויקת בקשר למצב בישראל.

מהם הגורמים?

הגורמים המדויקים אינם ידועים עדיין. ישנם כמה גורמים החשודים בגרימה להתפתחות המחלות הללו. אחד הוא מבנה המשפחה והיחסים בין בני המשפחה. אופי האדם הוא גורם חשוב. אבל רוב המומחים מאמינים שהאופנה, העובדה שהחברה המודרנית מעריצה אנשים רזים, היא הגורם מספר אחד למחלה. השאיפה לרזות, " העידוד" של התקשרות והחברה ותוכניות הדיאטה הרבות יוצרים מצב נוח להתפתחות המחלות.

מספר הנשים והגברים (היום גם ילדים) בדיאטה הולך וגדל משנה לשנה. עם כל זאת צריך לציין את שהאנורקסיה ובולמיה הן מחלות מתועדות מן העבר הרחוק, עוד הרבה לפני ש"רזה הוא יפה" התקבל כסיסמה חברתית. כלומר, מעורבים במחלות גם גורמים אחרים. בשנים האחרונות החלו לזרום כספים (עם התפרצות המחלה ושכיחותה בעולם המערבי) למחקר במחלות הפרעות האכילה. חוקרי הגאנום האנושי מקדישים לנושא זמן מחקר גדול.

מה מפריד בין אנשים שעושים דיאטה ואינם נתפסים במחלות לאלו שנתפסים? מחקרים גנטיים מצבעים על איזה שהוא חומר ביולוגי, הורמון אולי או תרכובת כימית שנוצרת, שמפעיל את המחלות. ישנם כמה מחקרים שמרמזים שקרבה משפחתית לחולה אנורקסיה מגדילה את הסיכויים להיתפס במחלה. הסיכוי של תאומים זהים להידבק זה מזה באנורקסיה גדול פי חמש מזה של תאומים רגילים.

ישנה סידרה ארוכה של אפיונים אישיים שמעורבים במחלות. נראה למשל שאנשים שחוששים תמיד מאיבוד שליטה חשופים יותר למחלות הפרעות אכילה. בטחון עצמי והערכה עצמית הם שני גורמים שבהחלט משתתפים במשחק.

יחד עם זאת יש מספיק דוגמאות של חולה בודד במשפחה רגילה לחלוטין וללא היסטוריה של הפרעות אכילה או משברים פסיכולוגיים איזה שהם. נראה שבלב הנוכחי אין עדיין הידע המספיק והתרופה היעילה ביותר נגד התפתחות המחלות היא מניעת המחלה בדרך של חינוך נכון שמתחיל בגיל מוקדם, במערכת החינוך ובבית.

מה לעשות אם בן משפחה סובל מהפרעות אכילה?

ראשית המשפחה צריכה לקבל את העובדה שאין קיצורי דרך ואין פתרונות מהירים ליציאה ממחלות הפרעות האכילה. החולה חייב לדעת וצריכים להסביר לו שחייב לבוא שינוי בהתנהגות וביחס וששינויים כאלו לוקחים זמן. המשפחה וגם החולה צריכים להבין שאת השינויים החולה חייב לעשות בעצמו. אבל גם המשפחה כולה צריכה ללמוד איך להתנהג עם החולה. ישנם מספר כללי התנהגות מעורבים:

מאותו רגע שהחל הטיפול לא מומלץ לדבר בנושאי אכילה.

הרבה תשומת לב ואהבה אבל לא להגזים. אפשר להודות, בנוכחות החולה, על תסכול כעס, זעם וחוסר אונות.

צריך למצוא דרכים לבילוי או מפגשים חברתיים ללא מזון (הצגות, קולנוע וכו').

להתנהג בחופשיות. אין צורך לעשות דיאטה או ל"לשחק בכאילו". החולה אינו צריך לחוש כאילו שמעמידים פנים עבורו.

הימנעו ממאבקי כוחות. התנהגו בטבעיות. תראו לחולה שאתם מכירים בהרגשותיו.

מה הם הסימנים שבעזרתם ניתן לחשוד בהתפתחות המחלה:

דאגה מתמדת על השמנה.

עיסוק בלתי פוסק בנושא הרזיה.

ניסיונות בדיאטות שונות או דיבורים על דיאטות.

מצב רוח שקשור בהשמנה. כניסה לדיכאון אם נוסף קילו במשקל. הרגשה של "מפסידן".

משפטים כמו, "אם אני מוסיף ק"ג אחד זה ימשך וימשך…"

דיבורים על מזון במונחים של טוב ורע, "אסור לגעת בגבינה צהובה". או, "צריך לאכול סובין עם כל דבר".

אוכלים בכל פעם שיש מצב רוח רע.

אכילה מהירה מדי, בבולמוס.

"אכילה כמו של ציפור". כשמישהו אכל לחמנייה, כדוגמא, פירורים, פירורים במשך זמן ארוך.

הקאות, שימוש במשלשלים, ניסיונות להסתיר כמה ומה אכלו.

עיסוק כפייתי בספורט, ריקודים או דיבורים על הנושאים הללו.

עיסוק מתמיד בהופעה חיצונית.

שינוי פתאומי במשקל (לכל כיוון).

ניסיון לאכול לבד.

תופעות גופניות כמו נשירת שיער, חולשה, עייפות, רגישות לקור.

הליכה לשירותים בסוף או תוך כדי ארוחה. תופעה בולטת אצל חולי בולמיה.

אלו סימנים שיש לשים אליהם לב. קל יחסית לזהות שמשהו בנושא המזון אינו כשורה. קשה בהרבה לשכנע חולה להתחיל בטיפול.

האם אני סובל מהפרעות אכילה?

לעיתים קרובות אדם, שסובל מהפרעות אכילה, מסתיר את המחלה ממשפחתו ומחבריו. הסתרת המחלה היא אחד הסימפטומים שלה. הסטטיסטיקה מראה שחולי אנורקסיה ובולמיה הם בעלי מנת משכל גבוהה והם מפתחים את היכולת להסתיר את מחלתם לרמה של אומנות כמעט. כאשר, מסיבה זו או אחרת, המחלה מתגלה, קשה למשפחה ולחברים לקבל זאת ועד לאותו רגע שבו מחליטים ללכת לטיפול הזמן שעובר יקר.

הסתרת המחלה תחילה והזמן עד להחלטת הטיפול גורמים, לעיתים, למצב שבו החולה מגיע לטיפול כאשר המחלה בשלב מתקדם. הניסיון מראה שכאשר בני המשפחה וחברים מודעים למחלות הפרעות אכילה הסיכוי שיזהו מחלה המתפתחת אצל אחד/ת מתוכם עולה בצורה משמעותית.

העובדה, שמישהו קרוב זיהה את המחלה אינה מבטיחה שהחולה אכן יסכים לטיפול אבל אם ישכנעו את החולה להיפגש, ולו פעם אחת, עם רופא המומחה בתחום גדלים הסיכויים שהחולה "יפתח" ויסכים להיכנס לטיפול. בשלב כזה סיכויי ההחלמה גדלים בצורה משמעותית.

לחלקו הראשון של המאמר
למידע נוסף, ייעוץ ותמיכה הכנסו לפורום "הפרעות אכילה"
לאתר עמותת נופית



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר