ראש השנה: איך לצלוח את הארוחה המשפחתית

בעוד יומיים נשב כולנו סביב ארוחת החג, לבושים במיטב מחלצותינו וטובלים תפוח בדבש שכמובן יטפטף וינזול וישאיר כתם על מיטב המחלצותינו. אבל מלבד טראומות חומריות שכאלה, ארוחת חג משפחתית יכולה להיות גם אירוע מאוד טראומתי לנפש שלנו ולהשאיר את חותמו לתקופה ארוכה. הנה כמה עצות מועילות איך להתמודד עם ההערות של בני המשפחה שיכולות לפעמים לעלות את לחץ הדם, עם המפגש המלחיץ לעיתים עם בני משפחה שאנחנו לא מחבבים ועם ההיפראקטיביות של ילדינו סביב השולחן. בהצלחה לכולם וחג שמח!

למידע נוסף בנושא התמודדות עם ארוחת חג, היכנסו לפורומים:
פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
פורום יחסים, זוגיות ונישואין
פורום פסיכולוגיה
פורום קואצ'ינג זוגיות, אימון זוגי

1. לצפות את הנולד

לא פעם החשק שלנו לבוא לסעודת חג יורד בשל "הנפשות הפועלות בארוחה". לא עם כולם אנחנו מסתדרים, ולא עם כולם יש כימיה. כשצריך גם לסעוד יחד ולבלות מספר שעות זה אפילו יכול להוסיף מתח לאווירה. לכן, אם נדע מראש מי מגיע – נדע גם למה לצפות. נשתדל להכין את עצמנו למצבים אפשריים שיכולים להביא אותנו ללחץ ונזהה אותם מראש. נחליט כבר עכשיו שאנחנו באים להעביר את הארוחה בתחושה חיובית ובמצב רוח טוב.

2. לא להפתיע את הילדים

להכין אותם מראש. ידוע כי לילדים קשה להתרגל לשינויים, בוודאי ובוודאי לתינוקות ופעוטות. אם אנחנו מוזמנים לאירוע כמו ארוחת חג בראש השנה, ואיתנו ילדים קטנים, חשוב שנכין גם אותם ליציאה הזאת מהשגרה. חשוב לתת להם את זמן השינה שלהם במהלך היום, ולעודד אותם לכך (אפשר למשל שנת צהריים משותפת כך שגם ההורים ינוחו מעט ויצברו כוחות). חשוב שהילדים יאכלו כפי שצריך במהלך היום כדי לצבור אנרגיות, ואף להוציא אותם לטיול קצר במהלך היום לפני הסעודה. כך תגיעו לארוחה כשהם עם מצבור מסוים של אנרגיות ומניעת עייפות מוגברת במהלך הארוחה. כשטוב לילדים שלנו – אנחנו רגועים יותר ומתפנים גם לבילוי עצמו.

3. תמיכת בן הזוג

כשאנחנו מתארחים אצל המשפחה של בן הזוג, לא פעם יש חששות – איך יהיה, מה להגיד, האם הפעם אסתדר עם הגיסה/ החמה, איך ארגיש במהלך הארוחה וכו'. חשוב לשתף את בן הזוג בחששות האלו ולבקש את תמיכתו. כשהמצב הופך ממצב אישי למצב זוגי, קל יותר להתמודד. חשוב שבן הזוג ידע על החשש, כך שאם תחושו במתח במהלך האירוע, הוא יהיה קשוב לצרכים שלכם ואולי יוכל להקל על התחושה. חוויה כזאת יכולה לשמש מפחיתת חרדה לפעם הבאה.

4. לצאת ולהתאוורר גם אם זה באמצע האוכל

בארוחות חג ארוחות ובפרט עם משפחות גדולות יחסית, לא פעם יש תחושה של מחנק מסוים, משהו "דביק" מדי. הרי אנחנו לא רגילים לאכול ולבלות כל-כך הרבה זמן עם כל-כך הרבה אנשים לעיתים קרובות. ולכן, כשזה מגיע אחת לחצי שנה נניח (פסח וראש השנה) זה פתאום תופס מקום אחר, במקום לבלות אנחנו חשים מחנק, רצון עז לסיים עם זה וכו'. במצב כזה, שווה לצאת לאוורור קל (למרפסת, לצאת בתירוץ אחר ולחזור אחרי כמה דקות, להיות יותר עם הילדים בחדר אחר). שינוי האווירה הקטנטן הזה יכול להטעין אתכם ובסופו של דבר לעזור לכם לצלוח את הערב הזה בשלום.

5. לזכור שזוהי תחילת השנה

כמו בכל אירוע משפחתי גדול, לפעמים נזרקות לכיווננו הערות בנוסח "יציאה באין כניסה". בדרך-כלל ההערות האלו מלמדות אותנו משהו או שניים על ה"מעיר", בעיקר שכדאי להתרחק ממנו. רצוי לא לענות חזרה ולא להיכנס לויכוח או לעימות באמצע האירוע המשפחתי. הדבר רק יביך אתכם יותר בסופו של דבר. במצב כזה חשוב לזכור כי זוהי רק תחילת השנה, כדאי להתחיל אותה בפיתוח היכולות שלנו להתמודד, וגם בהכרה שאנחנו מצליחים להתעלם מהערות שאינן במקום ואפילו להשיאר עם חיוך.

6. עוד משהו ש"צריך" לעשות

אין מה לעשות, משפחה זה משפחה, ומשפחה, נכון – לא בוחרים. לפעמים יש אירועים נוספים שממש אין לנו טיפת חשק להיות בהם כמו חתונות ובר מצוות, ובכל זאת אנחנו מרגישים מחויבים להגיע; כדי לא לפגוע, כדי להרגיש טוב עם עצמנו, כי "צריך", כדי לסמן "וי" שהגענו (הבאסה היא שאנחנו גם משלמים באירועים האלו, אבל זה לא העניין). גם פה, צריך לדעת – "זה חלק מהחבילה". יש לקבל את האירוע כעוד דבר ברשימה, לעבור אותו, ולהמשיך הלאה.

7. להחליט על שעת עזיבה ולעמוד בה

כשרוצים כבר ללכת, תמיד נשאל את עצמנו – באמת הגיע הזמן? כמה זמן אנחנו פה? שעה? יותר? זה יראה "בסדר" ללכת עכשיו? אז מה באמת הגבול? כדאי מראש להחליט כמה זמן אתם מתכוונים להישאר באירוע וגם להכין "תירוץ" מראש של עזיבה. כדאי לדבר עם בן הזוג מראש ולהחליט יחד איתו, ולדבוק בתוכנית. חשוב מצד אחד לכבד את המשפחה ולהגיע, ומצד שני לא למתוח את זמן השהות עד כדי איבוד עשתונות. ולכן חשוב לתכנן מראש מתי עוזבים.

<@ --- IMG_2 --- @>

8. לא לחפש את ההערות, ולהתרכז במה שטוב

לפעמים, גם אם לא מגיעות הערות או סיטואציות לא נעימות, אנחנו נחפש אותן; דווקא כי זה משפחה, דווקא כי זה חג גדול, דווקא כי פעם שעברה צילה הגיסה תקעה בנו מבטים ואמרה שהילד מאוד רזה בזמן האחרון. גם פה, הגדולה היא להתעלם, ולהחליט שהשנה שלנו מתחילה דווקא בחמלה, ולא בשמירת טינה. הערות של "מעירים ביקורתיים" בד"כ מגיעות דווקא ממצוקות ובעיות שלהם עצמם. ולכן חשוב להשאיר את הסיבות שם, ולא לפתח עימות. אם קשה לעשות את ההפרדה, אפשר להתרכז מיד בחוויות אחרות בשולחן, כמו הילדים שלנו, האחים או מישהו שטוב לך איתו.

9. "מקום טוב באמצע"

אם מדובר באירוע מאוד מלחיץ, אפשר מראש לחשוב יחד עם בן הזוג עם מי כדאי להתחבר, ובכך לנסות לשרוד את מהלך הארוחה. כדאי מראש לשבת ליד או מול אנשים שטוב לכם איתם ואתם מתחברים אליהם. כך מהלך הארוחה יכול להיות דווקא מהנה וישמש כבילוי של ממש. זהו גם זמן לא רע בכלל לפתח מערכות יחסים טובות עם בני המשפחה ולהתעדכן.

לכתבות נוספות בנושא פסיכולוגיה, היכנסו לפורומים:
טיפול קוגניטיבי התנהגותי בהתקפי חרדה
10 דרכים להפחית לחץ בעבודה
מה עובר על הורים לילדים פגועי נפש?
הפרעות אכילה במהלך השירות הצבאי
פוסט טראומה: תסמינים, אבחון וטיפול

10. לקחת איתנו "מסיחי דעת"

אם מדובר גם בלינה משותפת עם בני משפחה אחרים, ובכלל, בכל אירוע "ארוך" שנמשך למעלה מיום, חשוב יהיה גם להביא איתנו מהבית "מסיחי דעת" שיכולים לאוורר אותנו מעט מהאווירה הדביקה הנוצרת כתוצאה משהות משותפת וארוכה עם המשפחה. זה יכול להיות ספרים, חומרי קריאה אחרים, מחשב נייד וכו'. במהלל השהות כדאי גם לצאת לבלות (רק המשפחה הגרעינית) ובכך להחזיר איזו תחושה של אינטימיות.

ליצירת קשר עם עדי בדיחי - 052-5987445

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר