מה עובר על הורים לילדים פגועי נפש?

כשיש במשפחה ילד פגוע נפש הוא הופך למרכז הכובד של הבית. התחושות הקשות שמלוות את ההורים לעיתים נזנחות. בכתבה נתמקד בתחושות כמו אשמה, קושי בהצבת גבולות, התמודדות עם סטיגמות וביוקרטיה המתעוררות בקרב הורים לילדים פגועי נפש.

1. אשמה

במקום הראשון, איך לא, מוצבת האשמה. עבור כל הורה לילד עם צרכים מיוחדים ובפרט עבור הורה לילד (בגיר) פגוע נפש אשר מתמודד עם מצוקות רבות, תחושת האשם היא גדולה- האם העברתי לו "פגם" בתורשה, האם משהו לא היה בסדר בהתנהלות שלי כהורה, האם היו אירועים בילדותו אשר לא הבחנתי בהם והזיקו לנפשו, ועוד. אשמה היא תחושה קשה המביאה ל"לופ" אכזרי להורה. הורה, אשר צריך לנתב את האנרגיות שלו לכיוונים חיוביים עבור ילדו, לא פעם מסוחרר בתוך אותו לופ של בושה ואשמה.

למידע נוסף בנושא הורות לפגועי נפש היכנסו לפורומים:
פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית
פורום פסיכולוגיה
פורום פסיכולוגיה הוליסטית
פורום פסיכולוגיה ילדים
פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער

2. אחריות

לעומת אשמה, אחריות היא תחושה חיובית יותר. אחריות ההורה אמנם כבדה, הרבה יותר מאשר לילד "בריא", אך לפחות היא טומנת בחובה את האפשרויות לפתרונות. כלומר, כשאנחנו לוקחים אחריות על ילדנו ועל בריאותו הנפשית, לבטח ננסה לעשות הרבה ואפילו את הבלתי אפשרי- כדי למזער את הנזק ולהביא למקסימום תוצאות. יש להבדיל בין לקיחת אחריות והשתדלות שלנו לעשות את המיטב, לבין ההכרה שיהיו דברים שלא ניתן לשנות, ולקבל אותם כפי שהם.

3. סטיגמה עצמית

סטיגמות וסטריאוטיפים של החברה ה"נורמטיבית" כלפי שאר הקבוצות החלשות יותר בחברה היא ידועה וזקוקה לשינוי מהותי, וכמה שיותר מהר. אבל ישנה בעיה חריפה אחרת- והיא הסטיגמה העצמית שיש לאותו אדם כלפי עצמו, ובמקרה שלנו גם להורים לנפגעי נפש. תחושות המצפון, האשמה, האחריות, חוסר האונים ואי הוודאות מביאים לא פעם את ההורה להיכנס למעגל קסמים שלילי ולבסוף לנסות בכל הכוח להחביא את המחלה של הילד, או להסתיר אותה ככל שניתן מהסביבה. יש להבחין בין רצון וכבוד לפרטיות הילד לבין הסתרה גם מגורמים אשר יכולים לסייע כך או אחרת.

4. גבולות

לא פעם כשאנחנו מדברים על אוכלוסיות המתמודדות עם הפרעות נפשיות ומצוקות, עניין הגבולות תופס מקום משמעותי. עבור אדם נפגע נפש הגבולות לא תמיד ברורים, ולא תמיד הוא מצליח להבין איפה הגבולות מתחילים ואיפה מסתיימים. גם כלפי ילד בריא וגם כלפי ילד המתמודד עם מצוקה- קשה לשים גבולות. כהורים, לא פעם אנחנו מוותרים, מנסים להגיע לילד בדרכים טובות יותר ולא ע"י שימת גבולות, למרות שלפעמים זה הכרחי ורצוי. עם נפגעי נפש, בד"כ, זה הרבה יותר מורכב.

5. אמפתיה
בהמשך לגבולות, ננסה להבחין ביכולת שלנו להיות אמפתיים כלפי הילד. נפגעי נפש כמו כל אוכלוסיה אחרת, זקוקים לאמפתיה רבה למצבם, מצד הסביבה. ברוב הפעמים הם לא זוכים לה, וללא כל סיבה מיוחדת. היכולת להיות אמפתי למצוקת האחר היא אמנם מוגבלת- אבל היא קיימת. עבור הורה לנפגע נפש, במיוחד אם הוא מתגורר בביתו- יש קושי אמיתי להיות תמיד אמפתי ומכיל.

6. חרדה ודאגה

לכל הורה ישנן חרדות ודאגות, לפעמים מיותרות ולפעמים לא, כלפי הילדים שלו- בשר מבשרו. כשהילדים שלנו סובלים ממצוקה אמיתית- הדאגה והחרדה תופסות תוקף ו"יש סיבה טובה לדאוג" פתאום. לא פעם ההורה זקוק להכוונה ולהדרכה איך להתמודד עם החרדות האלו ואיך לנסות לא לשדר אותן הלאה, לסביבה. לא פעם הדבר טומן בחובו קשיים רבים.

7. נורמלי מול "לא נורמלי"

בעבר נפגעי נפש נקראו "חולי רוח", "משוגעים" והאסוציאציות המיידיות היו סרטים כמו "קן הקוקיה" וכד'. עד היום המשמעות לביטוי "חולה נפש" אינה מקבלת את הכבוד הראוי לה. החברה למעשה היא זו שקובעת כללים לא כתובים ולא לגמרי מוגדרים מהו נורמלי ומהו לא. יש "טרנדים" מסוימים בחברה שהיום מאוד מקובלים, בעוד שבעבר היו לגמרי נחשבים לחריגות. בשל ההכתבות מיהו ה"לא נורמלי", הורים לנפגעי נפש חווים בלבול, תסכול וחוסר אונים ולא פעם התחושה היא שאין למי לפנות לקבלת עזרה.

<@ --- IMG_2 --- @>

8. אשפוזים ותרופות פסיכיאטריות

עד כמה זה קשה כאשר ילד חולה, אפילו במחלה ויראלית? נסו לתאר לעצמכם מצב בו המחלה היא כרונית, תמידית, וטומנת בחובה עליות וירידות ו"דלת מסתובבת" למחלקות הפסיכיאטריות. במחלקות ניתן לראות אנשים המתמודדים עם מחלות נפש בחומרות שונות וזוהי אוירה לא פשוטה עבור ההורה. מתן תרופות על ידי פסיכיאטר, על כל תופעות הלוואי שלהן, גם הוא לא פשוט- לא קל להתאים את מינון התרופה תמיד, לא קל לאתר תרופה מתאימה, ויש תקופות ארוכות מאוד, בהן ההורה צריך להתמודד עם מצבים לא פשוטים של חוסר איזון וקושי אמיתי להכיל את המצב.

9. בירוקרטיה

כן, גם כאן קשה לעמוד מול הבירוקרטיה והמדיניות באשר לטיפול בנפגעי נפש. הזמן שעובר מרגע האבחנה ועד למציאת פיתרון הולם עבור הילד יכול להיות ארוך וממושך. בזמן הזה לא פעם להורים אין פתרונות, אינם יודעים למי לפנות ונמצאים תחת אי וודאות גדולה מאוד. מעבר לזה, לא תמיד יש פתרון מושלם לכל בעיה, ולפעמים צריך להתמודד עם פתרון חלקי (למשל מציאת מקום דיור עבור הילד או תעסוקה). יש הורים שמתייאשים באמצע, אך הגדולה היא להמשיך ולא לוותר עד אשר הפתרון המוצע יניח את הדעת.

לכתבות נוספות בנושא בריאות הנפש:
טיפול פסיכולוגי: הצל שלי ואני
טיפול פסיכולוגי: 10 סיבות למה כדאי
חרדה חברתית: הקושי ליצור קשרים חברתיים
חרדה בקרב ילדים – תסמינים ואבחון
הפרעות אכילה במהלך השירות הצבאי

10. עזרה וסיוע

אז מה עושים עם כל התחושות האלה? איך פותרים אותן ועם מי אפשר לדבר גם על מה שעובר עליכם כהורים? אמנם הדגש הוא תמיד על הילד- אך כדי לעזור לו ולהיות פנויים לתחושותיו ולמצוקותיו- אסור להסס לפנות לעזרה. ישנם מקומות רבים אשר מציעים תמיכה עבור המשפחות- מרכזים, סדנאות, קורסים חדשים המשלבים קבוצות תמיכה, ועוד. ניתן להתעדכן ולהיות "בעניינים"- כי לא פעם מתן המידע עבור ההורה הוא הדרך הראשונה להפחית מהמצוקה ולהתחיל תהליך אמיתי ואופטימי של שינוי.

ליצירת קשר עם עדי בדיחי - 052-5987445
ליצירת קשר עם נלי יואבי- 03-5655888

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר