דלקת האוזניים היקרה בעולם

דלקת אוזן תיכונה (דא"ת) הינה אחת המחלות השכיחות ולכן גם עלויות הטיפול בה משמעותיות ומוערכות בארה"ב בכ-3.5 מיליארד דולר בשנה (פי 2.5 מעלות גדר ההפרדה כולה).

לא מדובר במחלה חדשה שכן בבדיקת מומיות מצריות בנות כ-2,600 שנה נמצאו סימני דא"ת.

לפני העידן האנטיביוטי דווח מבית חולים גדול בניו-יורק כי 27 אחוזים מהילדים המאושפזים היו בשל דא"ת. באותה עת גם סיבוכי הדלקת היו שכיחים וביניהם דלקת קרום-המוח, מורסה מוחית, חירשות ואפילו מוות. מקובל לחלק את דא"ת לחריפה, תת-חריפה וכרונית:

דלקת חריפה המאופיינת בהתפתחות חדה של סימנים כגון כאב, חום, אי שקט, חוסר תאבון והקאה. דלקת מסוג זה נמשכת עד שלושה שבועות.

דלקת כרונית היא מצב בו קיים נוזל באוזן תיכונה במשך שלושה חודשים לפחות.

דלקת תת חריפה מאופיינת בנוזל באוזן התיכונה בתקופה שנעה בין שלושה שבועות עד שלושה חודשים או באוזן עם נקב קבוע בעור התוף.

שכיחות. דלקת חריפה שכיחה בעיקר בגיל ששה עד 11 חודשים וכן מאוחר יותר, בקבוצת הגיל ארבע עד חמש שנים ומהווה סיבה שכיחה לביקור אצל רופאי הילדים/משפחה.

בקרב מבוגרים, שכיחות הדלקת החריפה פוחתת, אך שכיחות הדלקת הכרונית עולה, אם כי לפחות לפי אחד הפרסומים, השכיחות של האחרונה בישראל הינה כמחצית משכיחותה בבריטניה.

גורמי סיכון לדא"ת. תלונה שכיחה של ההורים הינה שמאז שילדיהם הולכים למעון הם מנוזלים יותר וסובלים יותר מדא"ת.

בעבודות שונות התבררה תלונה זו כנכונה ונמצא שילדים במעונות היום (לעומת אלו שנשארו בבית ולא הלכו למעון), סובלים יותר מדא"ת. חיים בצפיפות מהווים גורם סיכון לדלקת חריפה וכרונית.

דא"ת שכיחות יותר בחורף ופחות בקיץ.

ללוקים בדלקות חריפות חוזרות, סיכוי יתר ללקות בדלקת כרונית.

קיום נקב תופית בשל חבלה ישירה, תוצאה מהדף/"פיצוץ" וכן הכנסת "צינוריות אוורור" לעור התוף מהוות גורם סיכון לדלקת כרונית.

מצבים/מחלות ובהם הפרעות מבניות בפנים (חיך שסוע למשל), אלרגיה, פגיעה במערכת החיסון (איידס למשל).

חשיפה גנטית, כנראה בשל מבנה "תעלת-אאוסטכיוס", תגביר את הסיכוי ללקות בדלקת, למשל אצל האסקימואים והאינדיאנים בארה"ב.

השכיחות בגברים ובנשים דומה.

לאחרונה נמצא כי עישון פסיבי מהווה גורם סיכון לדלקת חריפה אך לא לדלקת כרונית.

המנגנון. האוזן התיכונה מקושרת לחלל האף האחורי על ידי צינורית דקה שנקראת "תעלת-אאוסטכיוס". סתימת הצינורית מכל סיבה שהיא יכולה לחשוף לדא"ת חוזרת. בילדים,הסיבה השכיחה לחסימה הינה הגדלת האדנואידים (בלשון הציבור - פוליפים). כשתופעה זו מתרחשת אצל המבוגר יש לשלול גורם אחר לסתימת ה"תעלה", למשל גידול של הלוע האפי.

כש"תעלת-אאוסטכיוס" נסתמת, מתרבים חיידקים באוזן התיכונה ונגרמת דלקת. כשהתהליך נמשך ואין אוורור של אוזן תיכונה יכול להיווצר נקב בעור התוף, ובהמשך חיידקים שנמצאים בסביבתנו (למשל על העור או במי בריכת השחייה) יכולים לחדור לאוזן תיכונה מבעד לנקב ולגרום להפרשה שהיא לרוב מוגלתית.

אבחנה. נעשית באמצעות בדיקת האוזניים על ידי רופא המשפחה/א.א.ג וזאת בשל חום, אי שקט או ירידת שמיעה.

כמו כן, יתכן ודא"ת תת-חריפה או כרונית תהיה נטולת סימנים פרט לליקוי שמיעה (הילד או המבוגר מאזינים לרדיו/טלוויזיה בעוצמה רבה, הישגים בלימודיים פוחתים וכדומה). במקרים אלו יש צורך לבצע בנוסף בדיקת שמיעה.

טיפול. בדלקת חריפה הטיפול הינו לרוב אנטיביוטי במשך 10 ימים. בזמן זה יש לשים לב שהתלונות פוחתות/נעלמות. אם הכאב ו/או חום ו/או אי-שקט ממשיכים, יש לחזור לרופא בהקדם.

בדלקת חריפה חוזרת יש המטפלים בטיפול אנטיביוטי מונע ,אך אם זה נכשל (שלוש דלקות חריפות בששה חודשים או ארבע בשנה) רוב הרופאים ימליצו על החדרת "כפתורים".

דלקת כרונית. באם מתעוררת בעיה כהפרעת שמיעה, אי-נוחות באוזן, דלקת חריפה חוזרת, אי-יציבות ושינויים במראה עור התוף, יש מטפלים הבוחרים בטיפול אנטיביוטי לפרק זמן קצר ואם אין הטבה ימליצו על ניתוח להחדרת "כפתורים".

במקרים שבהם קיים נקב בעור התוף עיקר המאמץ יהיה למניעת ההפרשות ולמניעת חדירת חיידקים ומים מבעד לנקב לאוזן התיכונה. במידה והאוזן מפרישה ניתן לשאוב ההפרשה ו/או לטפטף טיפות אנטיביוטיות מתאימות.

במקרים לא שכיחים יש מקום לטיפול אנטיביוטי דרך הפה או לתוך הוריד. בהמשך,כשהאוזן מתייבשת לתקופה של מספר חודשים מומלץ לבצע ניתוח לסגירת הנקב.

מדובר בניתוח קצר ופשוט יחסית שמבוצע בהרדמה כללית/מקומית ובידיים מיומנות סיכוייו להצליח ולסגור את הנקב ולשפר את השמיעה,גבוהים.

חידושים

השכיחות העולה של דלקת חריפה יחד עם התגברות עמידות החיידקים לאנטיביוטיקה גרמו לחוקרים רבים לחפש דרכי טיפול חדשות. למשל: היות וידוע ששכיחות הדלקת עולה מאוד לאחר "שפעת", חיסנו חוקרים שונים כנגד שפעת והודגמה ירידה בשכיחות דא"ת. כאן הבעיה שבין 100 ל-150 וירוסים שונים נקשרו לדא"ת ועל כן קיים קושי רב לחסן נגד כולם.

אפיק נוסף שנוסה הוא חיסון נגד החיידקים המחוללים השכיחים. במקרה זה התקבלו תוצאות שאינן חד משמעיות.

חלק מהחוקרים הראו ירידה בשכיחות דא"ת וחלק הראו שהחיידקים נגדם חוסנו הנבדקים, אכן היו מעורבים פחות בגרימת הדלקת החריפה, אך בסך הכל, שכיחות הדלקת על ידי כלל המחוללים לא פחתה.

תגלית נוספת נבעה דווקא ממחקרים של רופאי שיניים בנושא מניעת עששת. מסתבר שתחליף סוכר בשם קסיליטול מעכב הדבקה בחיידק ממשפחת הסטרפטוקוקוס שגורם לעששת.

חיידק זה הינו קרוב משפחה של הסטרפטוקוקוס הגורם דא"ת ולכן הוצא שימוש בקסיליטול במסטיק, סירופ או בכדור מציצה. בדיווחים אחרונים נמצא שבמטופלים אלו השימוש באנטיביוטיקה לטיפול בדא"ת פחת.

לדלקת הכרונית ולסגירת הנקב הוצאו בשנים האחרונות ניתוחים באמצעות לייזר, שתלים סינתטיים של עור התוף וכדומה, אך אף אחד מהם לא נימצא יעיל יותר מהדרך הישנה והקלאסית של סגירת הנקב על ידי שתל מגוף החולה.

דא"ת הינה מחלה שכיחה בילדים ובמבוגרים. חשיבות הטיפול בדא"ת הינה רבה, הן למניעת סיבוכים זיהומיים והן למניעת אי הנוחות מהפרשת אוזן כרונית ו/או ליקוי שמיעה.

לאתר המרכז הרפואי רבין



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר