שבץ מוחי - עשרת הדיברות למניעה

שבץ מוחי הוא גורם התחלואה והתמותה השלישי בעולם המערבי, וגורם הנכות העיקרי באוכלוסייה. בנוסף לצער ולכאב, זו מעמסה כלכלית על החברה ועל מערכת הרפואה הציבורית, ונטל פיזי, פסיכולוגי, חברתי ורגשי על משפחת החולה. בעבר, אנשים אשר לקו במחלה נהגו להסתיר אותה בשל חוסר הידע, והסטיגמה החברתית שנלוותה אליה. עתה יש מקום להגביר את המודעות למחלה עצמה, על סכנותיה והשלכותיה האישיות והחברתיות, ולהרחיב את המידע בציבור על מניעת המחלה.

המוח, כידוע, מורכב בעיקר מתאי עצב. לתא עצב שלוחות מסועפות אשר יכולות להתקשר עם תאים הסמוכים ועקב כך לאסוף ולהעביר מידע רב. לתאי עצב תפקידים שונים בהתאם למיקומם באזורי המוח השונים: הם שולטים על הפעילות המוטורית ועל תנועות הגוף; ולטים תחושות ומידע, מפענחים אותו ומגיבים לפיו; הם שולטים על הדיבור, שמיעה, ראייה, קריאה, כתיבה, הבנה ושיפוט.

שבץ מוחי, הנקרא גם "אירוע מוחי", ובאנגלית מכונה STROKE או CVA) CEREBRO VASCULAR ACCIDENT), נובע מהפרעה באספקת דם לאחד מחלקי המוח. כאשר פוסק לפתע זרם הדם, נמנעת גם אספקת החמצן לתאי עצב. התא ניזוק או מת תוך דקות ספורות, וכתוצאה מכך לא יתפקדו אותם האיברים שנשלטים על ידי אותו אזור במוח שנפגע.

הדיברות למניעה

סיסמה ידועה ברפואה הינה "אנו רוצים למנוע את המחלה, ואם לא - לרפא, לפתור את הבעיה לחלוטין או לטפל בה". פירוש הדבר הוא להקטין את הסימפטומים כדי להקל על החולה. ירחון האגודה הרפואית של ארה"ב JAMA פרסם את "עשרת הדיברות" למניעה של שבץ מוחי, והן:

ניטור לחץ דם לפחות פעם בשנה

ניטור קצב לב ובמיוחד פרפור פרוזדורים לפחות פעם בשנה

הפסקת עישון

הפחתת תצרוכת אלכוהול

ניטור שומנים רווים וכולסטרול לפחות פעם בשנה

ניטור רמת הסוכר בדם לפחות פעם בשנה

שמירה על פעילות גופנית

הימנעות מעודף משקל

הפחתה בצריכת מלח הנתרן

ניטור מצב עורקי התרדמה פעם בשנה

בקרב הציבור יש מיתוסים בלתי נכונים לגבי שבץ מוח וחוסר הבנה לגבי חומרת המצב, כאשר מתרחש האירוע. יש לזכור כי למרות שאי אפשר למנוע באופן מוחלט שבץ מוח, הרי שבקרה ומעקב אחר גורמי הסיכון מורידים באופן משמעותי את הסיכוי לאירוע.

אם כבר אירע שבץ מוחי, יש להגיע לטיפול מהר ככל האפשר. ישנם מרכזים רפואיים בעולם ובארץ, שבהם נערכים מחקרים קליניים על תרופות חדשות, שאמורות להקטין את הנזק ברקמת המוח. מתן טיפול זה אפשרי רק בין שלוש לשש שעות הראשונות מתחילת האירוע. הטיפולים התרופתיים הניסיוניים מבוססים על תרופות הפועלות דרך: תרופות הממיסות את הקריש; תרופות המדללות את הדם; תרופות המגנות על התאים מפני הרס דרך: עיכוב של נוירו-טרנסמיטור גלוטמאט, עיכוב מעבר בתעלות סידן ועיכוב פעילות של רדיקלים חופשיים.

יש לזכור שההתאוששות לאחר האירוע ושיקום הנפגע אינה מוגבלת בזמן, והיא מותנית בעבודה אינטנסיבית של החולה בתמיכה מרבית של המשפחה, במשך יתרת החיים – זאת כדי למצות את הטוב ביותר במצב שנותר.

לאתר עמותת נאמן

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר