הבדלים בין פסיכותרפיה גופנית לעבודת גוף

"דרך המגע, חלקים עמוקים במבנה האישיות שלנו הופכים לנגישים יותר, ועל ידי הבאתם למודעות אנו יכולים לעבד ולעבוד עימם." (שייבל, 2009) לכולנו יש גוף, לעיתים קרובות אנו לא מתייחסים אליו עד אשר מתפרץ כאב או מחלה, אז, ברגעים האלו אנו חשים צורך לטפל בו. כשהצורך מתעורר אנו פונים לרוב לרופא מערבי או למטפל בשיטות הוליסטיות (שיאצו, אקופונקטורה, עיסויים לסוגיהם וכד'), מתוך כוונה שיבריא אותנו, "יתקן" את המצב, יבדוק את גופנו וייתן דיאגנוזה מתאימה כדי שנוכל להמשיך במרוץ חיינו.

פעמים רבות אנו מתקשים לקבל את הקשר שבין מכאובי הגוף למצבנו הנפשי, אנו תוהים האם קשר כזה קיים? עולים בנו ספקות רבות לגבי מטפלים שמשתמשים בטכניקות מגע בתוך חדר הטיפולים. ישנם פסיכולוגים החושבים שמגע כחלק מטיפול נפשי אינו מקצועי או אף בוטה ועלול להעלות בעיות רבות בקשר המטפל-מטופל. כיום ישנה פתיחות וסקרנות לסוגי טיפול המשתמשים במגע , אך עם זאת קיימים בלבול וחוסר הבנה בנוגע להבדלים ביניהם. במאמר זה אנסה להציג חלק מאותם הבדלים בתקווה שהסדר יוכל לתת במה הוגנת למקצועות טיפול חשובים אלו.

למידע נוסף בנושא פסיכותרפיה גופנית, פסיכולוגיה ועוד היכנסו לפורומים:
פורום גוף נפש, רפואת גוף נפש
פורום לימודי רפואה
פורום פסיכולוגיה
פורום פסיכולוגיה הוליסטית
פורום פסיכותרפיה גופנית

כאשר רופא נוגע בנו, המגע הוא מובן מאליו, זה חלק מהתרבות שלנו שיגעו בגופנו לצורך בדיקה רפואית. גם כשגופנו כואב ואנו ניגשים לטיפול בעיסוי על מנת להפיג את המתח בשרירים, המגע הוא מובן מאליו והוא תופס במה מרכזית במטרת הטיפול – לגעת על מנת לרפא. בטכניקות של עבודת גוף (עיסויים שאינם מערבים היבטים רגשיים, שיאצו, רפלקסולוגיה וכד') ההתייחסות והדגש הוא לגוף: זרימה אנרגטית, שחרור מתח וחסימות. כאן ישנה טכניקה ללא התייחסות ישירה לתוכן הרגשי שעולה, כלומר העבודה מתבצעת במישור אחד של האדם -המישור הפיזי (צמרת,2009). נראה כי במקרים אלו "החוזה" שלנו עם המטפל ידוע מראש – המטפל בהכרח נוגע במטופל, כך שאנו מגיעים מוכנים לשים את גופנו על מיטת הטיפולים וחשים בטוחים לעשות זאת.

אם כן, מהי הפסיכותרפיה הגופנית ומה ההבדל בינה לבין טכניקות של עבודת גוף?

פסיכותרפיה גופנית הינה שיטת טיפול שכוללת בתוכה טכניקות של עבודת גוף,עיסוי רקמות עמוק בהיבט הרגשי, עבודת נשימה, דמיון מודרך, תנועה, עבודה ביצירה וקול כאשר הדגש הוא על הקשר ועל יחסי ההעברה שהמגע מעורר ביחסים בינאישיים (בין מטפל למטופל) וביחסים של האדם בינו לבין עצמו. "בטיפול של פסיכותרפיה גופנית מרכז הטיפול הוא המפגש עם עולמו הפנימי והחיצוני של המטופל תוך התייחסות לחלקים המודעים והלא מודעים" (צמרת, 2009). המגע יכול להתרחש אך לא בהכרח, זאת לפי שיקול דעתו של המטפל מול צרכי המטופל.

חשוב להדגיש שהמגע אינו מובן מאליו, ולעיתים יעבור זמן רב עד שהוא ייכנס לחדר הטיפולים, כמו גם שהמגע לאו דווקא פיזי אלא יכול ללבוש צורה של התייחסות לגופניות המטופל. בפסיכותרפיה גופנית ההתייחסות לחוויה הגופנית של המטופל מחוזקת על ידי הפניית תשומת ליבו לכך, המגע נועד להעמיק את החיבור עם התחושות, ההרגשות, הזיכרונות, דימויים שנמצאים במודע או שאינם במודע. בעוד שבעבודת גוף הטיפול ממוקד במישור הפיזי, הרי שכאן ישנה אינטראקציה בלתי פוסקת בין כל המישורים גוף-נפש-רוח. פסיכותרפיה הגופנית אינה מציעה פתרון מיידי לבעיה, אלא מאפשרת חקירה מעמיקה המעמידה בפני המטופל אופציות רבות של התנסויות וחוויות עם או ללא מגע.

אחת מהאופציות הללו היא טכניקה של עיסוי רקמות עמוק בהיבט הרגשי (עיסוי ביודינמי) ששונה בתכלית מעיסוי "רגיל". כאן העבודה מתבצעת תוך כדי שיחה, בדיקה עם המטופל מה הוא מרגיש, אילו דימויים עולים בראשו מתוך ידיעה כי חוויות רגשיות, זיכרונות ודימויים משתמרים ברקמות הגוף ועל ידי מגע הם יכולים להגיח. הפסיכותרפיסט ברנד איידן מרחיב: מסאז' ביודינאמי מנסה להגיע את התת-מודע ומצופה מהמטופל לבטא בעל-פה תחושות ומראות העולים בו. יש להבדיל זאת משיטות אחרות של תרפיית גוף, כגון ארומתרפיה או שיטת אלכסנדר.

למאמרים נוספים על פסיכותרפיה גופנית ועוד:
כך פסיכותרפיה גופנית מסייעת לחולי נפש
התמכרות לסמים: טיפול בפסיכותרפיה גופנית
פסיכותרפיה תעזור לשבור את מעגל הבדידות
חרדה, לאו דווקא דבר שלילי
חרדת בחינות: לא חייבים להשלים עם זה

שיטות כאלו מנסות לשפר את רווחתו הפיזית והרגשית של המטופל, באמצעות הפחתת כאב, צמצום תחושת לחץ ועייפות, הרפיית השרירים וכיוצא בזה, אולם מתייחסות באופן שיטתי אל הנפש ("פסיכי"). ההבדל בין טיפול גוף ובין פסיכותרפיה גופנית הוא המעבר לעבודה עם יחסים טיפוליים המושרשים ומלווים על ידי דינאמיקות העברה. הפסיכותרפיסט הגופני מתייחס באופן אקטיבי להגנות ועובד עם דינאמיקות תת-המודע הבסיסיות, בעוד שמטפל הגוף נוטה ליישם טיפול ולהיוות בגבולות מודל הרופא (medical doctor) או בתפקידו כמטפל האלטרנטיבי התומך (איידן, 2009). אם כן, יש בידינו אפשרויות רבות לטפל בעצמנו ובגופנו, הבחירה נתונה אצל כל אדם.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר