כך פסיכותרפיה גופנית מסייעת לחולי נפש

לפני מספר חודשים פגשתי את א' (שם בדוי) לראשונה בחדרה. א' בעלת עיניים תמימות המביטות דרך ריסים ארוכים. מבטה מסגיר רכות ועדינות, יחד עם פער פנימי עצום בין אותה רכות לריקנות אינסופית. א' צעירה בת 20, סובלת מסכיזופרניה פרנואידית ומאושפזת באחד מבתי החולים הידועים בארץ בתחום בריאות הנפש. בבית חולים זה מתקיימים באופן מסורתי שיתופי פעולה עם מגמת פסיכותרפיה גופנית של מכללת רידמן אשר מפגישה סטודנטים עם מטופלים לסדרת טיפולים ממוקדי גוף. במסגרת זאת פגשתי את א'. כעבור שלושה חודשים סיימנו את המפגשים בינינו בחיבוק, אהבה עוטפת את אותו ריק, מלטפת אותו, משאירה בתוכו זיכרון של הקשר שהתפתח בינינו.

לפי ווילהלם רייך, תלמידו של פרויד ומייסד גישת פסיכותרפיה גופנית, לגופנו זיכרון משלו, בתוך גופנו גלומות כל חוויות חיינו. לרוב, בראשית חיינו החיבור אל הגוף הוא מיידי, טבעי ובלתי אמצעי. התינוק מבטא כל חוויה פנימית דרך כל חלקי גופו. עם השנים רגשות מסוימים פוסקים מלהתבטא בצורה חופשית בגופנו, בעקבות יחסינו עם ההורים, עם החברה או כתוצאה מטראומות שונות. כשרגש לא מצליח להתבטא נוצרת בגוף חסימה. לעיתים ניתן לחוש בה בצורת כאבים כרוניים, אזורים תפוסים, קשיים בנשימה ועוד. אותה חסימה תמשיך ללוות אותנו ולהפריע ביחסינו עם עצמנו ועם העולם. בתהליך טיפולי של פסיכותרפיה גופנית שכולל כלים כגון: מגע, תנועה, נשימה, מדיטציה ודמיון מודרך, ניתן ללמוד לחדש את הקשר עם הגוף וכך גם עם הטבע הראשוני שלנו.

לשאלות בנושא פסיכותרפיה גופנית, פסיכולוגיה ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום פסיכולוגיה
פורום פסיכולוגיה הוליסטית
פורום פסיכותרפיה גופנית
פורום פסיכיאטריה
פורום רפואה משלימה, רפואה אלטרנטיבית

מאפייניה הגופניים של א' ניכרים לעין: ישיבתה שפופה מאוד, על אף גילה הצעיר, כתפיה יצרו גיבנת מתוך ניסיון הכתפיים והשכמות להגן על הלב. הגוף כולו מפגין סגירות ומופנמות. אילו ניתן היה לאפשר לגופה להמשיך את תנועתו, היה הוא מתקפל לגמרי למנח של עובר. הגוף כראי הנפש, משדר קושי לצאת ולהיפתח אל העולם. אני תוהה האם זה משקף את החסך בקשר אימהי? קשר המאפשר לגוף להיות אהוב ומוגן? מה זוכר גוף זה? אלו חוויות הספיק לרכוש בחייו הקצרים? הידיים שנחשבות להמשך הישיר של הלב ואמורות לבטא את רצונו של הלב, שמוטות לצדדים, חסרות אנרגיה, תלויות כמו ידיים של בובה על חוטים. לא מסוגלות לבטא דבר ממה שמתרחש בתוך הלב. הראש מוטה מטה בהכנעה.

במהלך ההליכות שלי עם א' ברחבי בית החולים גיליתי שהיא לעולם לא מסתכלת למעלה: לא על עננים, לא על צמרות עצים...המרחב העליון של הגוף אחראי על כל מה שיכול "להחזיק את הראש למעלה"; כל השאיפות, החלומות, הערכים. העדר המרחב העליון מעיד על חוסר ערך עצמי התחושה היא שאין עתיד. לעיתים קרובות המרחב העליון של הגוף חסר כשיש בעיה במרחב התחתון. הרגליים נחשבות לקרקע של הגוף. רגליה של א' נגררות בחוסר חיים על האדמה, נראה שהקרקע נשמטה מתחתיהן. היכולת של הגוף לסמוך על הבסיס שלו, על הרגליים שישאו אותו בבטחה בכל רגע בחיים היא יכולת הכרחית לתחושת הביטחון הבסיסית ביותר של הגוף.

בתחילת המפגשים שלי עם א' היא המעיטה בדיבור, תלתה בי שוב ושוב את את מבטה הפעור והמצפה. לפיכך, בחרתי להתחיל את המפגשים בינינו בדיאלוג בתנועה; א' עושה תנועה ואני חוזרת אחריה, ולהיפך. תוך כמה דקות של ריקוד הגוף מתחיל להרגיש אחרת. בעזרת תרגילים פשוטים בתנועה הדרכתי את א' להניעה את ידיה, לחוש אותן ולהביא אליהן זרימה חדשה. דרך תרגיל זה, ברמה העמוקה, אני מזמינה את אותו התוכן שנמצא בלבה של א' להתחיל לאט לאט להתבטא דרך הידיים. כמו כן הנחיתי את א' לחוש את מגע האדמה שמתחת לכפות הרגליים וע"י כך להתחיל ולהתחבר מחדש אל הקרקע. הדיאלוג בתנועה פתח בינינו עולם שלם של קשר בינאישי, שכן בעזרת הגוף שלי אני מראה לא' שאני כאן לידה, ואני רואה אותה, גופי משקף חזרה את תנועתיה שלה. קשר זה שיחזר בינינו יחסים ראשוניים של אם ותינוקה וע"י כך נתן מענה לצורך העמוק של גופה להיות בתחושה של חיבור אימהי.

למאמרים נוספים על פסיכותרפיה גופנית ועוד:
התמכרות לסמים: טיפול בפסיכותרפיה גופנית
מה זה פסיכותרפיה גופנית?
חרדה, לאו דווקא דבר שלילי
חרדת בחינות: לא חייבים להשלים עם זה
פסיכותרפיה תעזור לשבור את מעגל הבדידות

בתהליך הטיפולי עם א' נוצר דיאלוג תנועתי בינינו שהתפתח בקצב הטבעי לו, זאת ללא מגע כלל. יחד עם זאת השדות הגופניים בינינו נגעו ותקשרו האחד עם השני ויצרו מרחב של בטחון בינינו. עם התקדמות התהליך הטיפולי א' הראתה חיוניות וכן חל שיפור ביחסיה עימי ועם המאושפזים האחרים בבית החולים. אחד הרגעים המרגשים ביותר עבורי בקשר עם א' התרחש ברגע הפרידה בינינו, לפתע א' יזמה חיבוק בינינו, באותו הרגע א' זיהתה רגש שנמצא באיזור הלב והצליחה לבטא אותו דרך הידיים אל הקשר בינינו.

פסיכותרפיה גופנית מתאימה הן לאוכלוסיה הרגילה והן לאוכלוסיה הפסיכיאטרית. במהלך מסלול הלימודים של פסיכותרפיה גופנית המטפלים עוברים תהליך ארוך של הכשרה שעוזר לפתח את היכולת והרגישות להתאים את הטיפול ואת הכלים הטיפוליים למטופל ספציפי. כאשר ההסתכלות היא לא על המחלה של המטופל אלא קודם כל על המטופל עצמו. העבודה עם חולים נפשיים דורשת זהירות והדרגתיות רבה יותר מאשר עם מטופל בריא בנפשו. תהליך רכישת האמון הוא ארוך יותר, הנפש פגיעה יותר. הצורך הראשוני של מטופלים אלו יהיה בנייה של הביטחון העצמי, ביסוס תחושת ה'אני' ובניית האמון בעצמם ובעולם. לסיכום, בנפשם של הסובלים ממחלות נפש, לרוב, הגבול בין מציאות לדימיון אינו ברור ותחושת העצמי מנופצת. הפסיכותרפיה הגופנית מסייעת בבנייה מחדש של גבולות הגוף, שכן הגוף הוא זה שמפריד בין מה שאני למה שאינו אני. למשל: ניתן ללמד את המטופלים לחוש את גופם, לקחת כמה נשימות עמוקות במצבי לחץ, וללמוד להתחבר לתחושת הקרקע שתמיד נמצאת מתחת לכפות הרגליים. וע"י כך להפוך את הגוף לעוגן עבור הנפש הסוערת.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר