בני גיל הזהב, חשוב שתמצו את החיים

תכונה מוזרה יש לגרגרים בשעון החול של חיינו – הם מתמעטים והולכים. לכאורה אנו באים לעולם כשהם ממלאים בהמוניהם את שעוני ילדותנו, כחול אשר על שפת הים. נחילים נחילים נשפכים הם מכל נקיק של תקופת הילדות והנערות, כאילו מצויים הם בשפע בלתי מתכלה, כאילו לא ייגמרו לעולם.

גם אנו נוהגים בהם בפיזור נפש וביד נדיבה, לא נותנים דעתנו על אותם ימים רחוקים בהם נהיה בני גיל הזהב וידמה משקלם לזהב. לפיכך נוהגים אנו להתפלש בהם, לבנות מהם ארמונות, לחוש את רכותם תחת כפות רגלינו.

גלי החיים טרם הטעימו אותם טעמן של סערות, ורוחות הסחף טרם נתנו בהם אותות סופה. עדיין נוהגים הם בהם בעדינות, מתענגים על הלובן הבוהק של בתוליותם. בכך יוצרים הם אותה תפאורה רוגעת- נאיבית, המלווה את בני התמותה בראשית צעדיהם, וצובעת בצבעים עזים של ורוד ותכלת את האופק של עתידם.

למידע נוסף בנושא גיל הזהב ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום גריאטריה
פורום רפואת משפחה
פורום אלצהיימר, דמנציה
פורום פרקינסון
פורום ביטוח בריאות, ביטוח סיעודי

התמעטותם של גרגרי החול היא איטית, חרישית, כמעט בלתי מורגשת. הם חומקים בחשאין מול מעין אדישות שמפגינים בעליהם. טרם יידעו עד כמה יחסרו את נוכחותם של אותם גרגרים חמקניים, בעידן חורפי רחוק שיאותת שהגיעה שעת ספירת הגרגרים.

יש משהו בלתי נתפס בנכונות המובנת מאליה לבזבז אותם בקלות שכזאת. כנראה שהכמות השופעת מעבירה אותנו על דעתנו, ומשובת הנעורים משבשת את שיקול דעתנו.

הלא נדע שאלה שחמקו מאתנו הלכו לבלי שוב?
איך לא כאבנו את הפרידה מהם?
כיצד זה לא ביכינו את היעלמם?
מדוע איננו מלאי חרדה לשלומם של המעטים הנותרים כאשר אנו בני גיל הזהב?

שנאת האהבה של הזמן

כשם שהגיל הוא פונקציה של זמן, כך הזמן הוא פונקציה של גיל. אנחנו אוהבים את הזמן צעיר, תוסס, מבטיח, בלתי מוגבל ובלתי מגביל. אנחנו מתענגים עליו כשהוא מביא אותנו למחוזות נוף וחפץ בהם נעימה לנו חברתו, בהם נפרטות דקותיו החולפות לפרקים של ריגוש, לחוויות של הנאה, למראות של קסם.

אנחנו מתרפקים עליו כשהוא מזמן לפיתחנו אירועים מרתקים, אנשים מעניינים, נופים רחוקים, סיפוקים מענגים. אנחנו מוכנים לסבול את נוכחותו בעת ההמתנה למשהו שיבוא בעקבותיה, אם אכן שווה בעינינו התמורה.

אנחנו קצרי רוח כשהוא נמשך יתר על המידה, וחסרי סבלנות לחלוטין כשנדמה לנו שהקדשנו לו יותר מדי… זמן. אנחנו מתוחים כל אימת שלא ברור לנו מה חופן הזמן בכפותיו, ולאן יביא אותנו בפרק הבא שלו, המכונה בפינו "עתיד".

אנחנו עצובים בראות הזמן הולך ואוזל מחייהם של יקירינו בני גיל הזהב, ולעיתים דווקא מאיצים בו שיחלוף מהר יותר, למענם. אנחנו שונאים אותו כשהוא מעולל לנו דברים שלא רצינו שיקרו, גם אם האשמה היא בנו בלבד.

אנחנו מתעבים אותו כשהוא לועג לכל תחזיותינו ומתעתע בחישובינו ומבקרים אותו בביטויים כגון: "מה, כבר נגמר?", או "מה, עוד לא הגיע?". אנחנו שוהים במחיצתו בפרקים הסוערים והיפים של חיינו, והוא מלווה אותנו בעיתות סבל וצער ומצעיד אותנו דרל גיל הזהב אל פרקי הפרידה והסיום של חיינו.

אנחנו אוהבים ושונאים אותו חליפות. הוא מענג ומעצבן, מהנה ומטריד, מעציב ומשעשע, מתמשך ונקטע, צעיר וזקן, מוליד וממית. בעיקר איננו יודעים את סוד השימוש הנבון בו, את אומנות המיצוי של עצם היותו, את שמחת ההווה שלו, את גמילות החסד והחמלה של עצם היותו.

והגרגרים? ממשיכים בדרכם האין-סופית כמו כדי לגלם את נזילותו, ובאותה עת להתמעט מכלינו כדי למלא... כלים חדשים.

מהיום למחר

משהו מעונות השנה דבק בנו כאשר אנו בני גיל הזהב. אחרי שעברנו את הלהט והסער של הנעורים והבחרות, אחרי שבנינו קריירה והקמנו משפחה, אחרי שהתמודדנו עם אתגרים מורכבים ויכולנו להם, מגיעות לפתע, תמיד לפתע, "השנים שאחרי".

אלה שנות ההסתגלות לקצב שונה של החיים, לסדר אחר של עדיפויות, למשמעות אחרת של הזמן, לפרשנות מיוחדת יותר של הנאות החיים, למיסוד מעמד חדש במשפחה ובחברה אחרי ההפרדות מהתפקיד הפורמלי והמשתמע ממנו.

בסך הכל, מבלי שנהיה מודעים לכך, פוקדת אותנו מין אווירת סתיו. האופק כבר אינו אין סופי כפי שנראה באביב ובקיץ של חיינו, הרוחות של הרהורים על העתיד קרירות יותר, והאנשים הנפרדים מאתנו הם חלק טבעי מעלי השלכת של סתיו חיינו.

תחושת הזמן היא מיידית ומוחשית יותר. כוח נסתר של הרצון להספיק ניעור לפתע בתוכנו, וכמו קפיץ דרוך מכוון רבים ממעשינו ותכניותינו. גרגרי החול מונחים מול עינינו ואנו מודעים יותר להתמעטותם ולגלישתם האיטית אך המתמדת אל עבר ההיעלמות.

למאמרים נוספים בנושא גיל הזהב ועוד:
מחקר, גיל הזהב וחשיבה חיובית
אף אחד לא רוצה להיות בן גיל הזהב
עבודה בפנסיה תורמת לבריאות בני גיל הזהב
בני גיל הזהב, שמרו על אורח חיים בריא
מזל טוב! הבייבי בום בני גיל הזהב

דומה שעת גיל הזהב זו העת לתכנון נבון יותר של אורחות החיים, שיאפשרו לכל אחד למצות את מירב הפוטנציאל שעדיין מצוי בגרגרים הללו. במונחים מעשיים יותר כוונתי למהלך מושכל ומודע של קביעת יעדים ומתן מידה של חשיבות לכל אחד מהם. זהו הזמן לחשוב ולהחליט מה באמת חשוב לנו להספיק ואיזה פעילות תמלא את חיינו בתוכן חשוב יותר.

לדעתי אין זו שאלה רק של יכולת כספית, כפי שרבים נוהגים לחשוב. הנוסחה הנכונה ביותר היא לחשוב מה אנו יכולים לעשות בנתונים האישיים המעודכנים שלנו? מה אומר המצב הגופני שלנו בעת גיל הזהב? מהן ההשלכות של כושר הניידות שלנו? מהי היכולת הכספית שלנו? אלה הם נתונים שאמנם אין בידינו לשנות אותם אבל לקיחתם בחשבון בעת קביעת היעדים נותנת לתכנית שנגבש אופי מעשי וריאלי יותר, והופכים אותה למשהו שניתן לביצוע.

במילים אחרות אני מתכוון לומר שגם בעת גיל הזהב חשוב שנשיג שליטה על הקורה אתנו ולא נטולטל באופן אקראי לאן שהמקריות תיקח אותנו. ככל ש"המחר" נראה בעינינו קצר טווח יותר כך גדלה חשיבות תכנונו ומיצויו, למען כל מה שמאכלס את חיינו "היום".

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר