אופניים, סרטן האשכים - יש קשר?

מיליוני אנשים בכל הגילים בכל העולם רוכבים על אופניים. לחלק גדול האופניים הם כלי תחבורה זמין יעיל וזול ולאחרים הרכיבה היא בילוי זמן מהנה, אמצעי לשמור על כושר גופני או כלי פופולרי לספורט ותחרות.

גברים, נשים וילדים רוכבים על אופניים מכל הסוגים והמינים: מאופני הרים דרך אופני פעלולים ועד אופני כושר נייחים.

לפעילות הגופנית האירובית שכרוכה ברכיבה יתרונות רפואיים מבוססים הכוללים אפקט מגן על מערכת הלב וכלי הדם והפחתת הסיכון ליתר לחץ דם, סוכרת ושבץ. יחד עם זאת רכיבה על אופניים יכולה להיות מסוכנת.

נתונים במחקרים שנעשו בארה"ב מראים כי רכיבה על אופניים גורמת בשנה לכ-900 מקרי מוות, 23 אלף אשפוזים בשנה, 580 אלף פניות לחדר מיון, מיליון ו-200 אלף ביקורים אצל רופאים ונזקים בעלות משוערת של שמונה מיליארד דולר.

רכיבה על אופניים עלולה לגרום לפגיעות חדות כתוצאה מנפילות, תאונות וכו' אך גם לפגיעות כרוניות מצטברות - תוצאה של "שימוש יתר" ו"בלאי" של רקמות בשל רכיבה על אופניים.

נזקים כרוניים אלו נגרמים בדרך כלל מרכיבה "מקצועית" על אופניים, המערבת שעות לא מעטות של רכיבה ( מעל 400 ק"מ בשבוע) או מרחק רב של נסיעה - פעילות המתרחשת, בדרך כלל, במסגרת תחרויות רכיבה. עם זאת, ראוי לציין כי גם רוכבים חובבים לא חסינים מפגיעות אלו.

להתייעצות אודות מחלת הסרטן, היכנסו לפורומים:
פורום סרטן (אונקולוגיה)
פורום סרטן ורפואה משלימה
פורום סרטן השד
פורום סרטן הערמונית - תמיכה
פורום אורולוגיה

שתי הפגיעות השכיחות ביותר כתוצאה מרכיבה על אופניים, כך מציין ד"ר ליבוביץ', הן פגיעה תחושתית באזור הגניטלי (אזור איברי המין) והפרעה בתפקוד המיני.

הפגיעה התחושתית באיברי המין תהיה, לרוב, התסמין הראשון של הנזק. זוהי פגיעה שכיחה שעד 90 אחוזים מן הרוכבים עלולים לסבול ממנה. בהמשך, עד כרבע מן הרוכבים יסבלו מפגיעה בתפקוד המיני שתהיה מלווה גם בהפרעה בתחושה.

המנגנון הגורם לנזקים אלו ידוע ונובע מן המהלך האנטומי של העצב וכלי הדם המשרתים את אזור איברי המין. במהלך הרכיבה העצב וכלי הדם חשופים ללחץ ומתיחת יתר הגורמים לנזק מצטבר שתוצאתו היא פגיעה בתחושה ובתפקוד המיני.

מידת הלחץ והמתיחה המופעלים על העצב וכלי הדם בזמן הרכיבה, וחומרת הנזק הנגרמת כתוצאה מכך מושפעים במידה רבה מגורמים נשלטים:

תכונות ומבנה האוכף עליו יושב הרוכב. האוכף באופניים המיועדים לרכיבה ספורטיבית ותחרותית הוא קטן, צר ובעל "חרטום" מאורך ונוקשה. בשל תכונות אלו מופעל לחץ חזק וממוקד על מבנים אנטומים ייחודיים באגן, מה שגורם לעצב ולכלי דם פגיעים לסבול במיוחד.

המבנה והיחסים בין החלקים השונים של האופניים. למשל הפרש הגובה בין הכידון לבין האוכף או גובה האוכף משפיעים על מידת המתיחה של העצב.

סגנון הרכיבה. למשל רכיבה בתנוחת רכינה קדימה, הפופולרית מאד אצל הרוכבים התחרותיים כי היא יוצרת מבנה אווירודינמי יותר של הרוכב על האופניים אך בו בזמן מפעילה יותר מתח על העצב ופוגעת בו.

רכיבה ארוכה ללא הפסקות גם היא מגדילה את הסיכון לפגיעה. במידה שאכן חלה פגיעה שנגרמה כתוצאה מהרכיבה, ככל שמשך הרכיבה ארוך יותר כך הפגיעה תחמיר.

רוכבים כבדים נמצאים בסיכון מוגבר בגלל שהם מפעילים יותר לחץ על העצב וכלי הדם בגלל משקלם.

אמנם לא ניתן לשנות את המהלך האנטומי של העצב וכלי הדם, אך בהחלט ניתן להפחית או למנוע במידה רבה את הסיכון לפגיעה בהם על ידי שינויי באותם הגורמים הנמצאים בשליטה.
החלפת האוכף לאוכף בעל תכונות "אורולוגיות" משופרות הוא אחד הצעדים הראשונים המומלצים כחלק מהטיפול המניעתי בבעיה.

ניתן כיום לרכוש גרסאות לא מעטות של אוכפים מיוחדים אשר עיצובם הוא תוצאה של מחקר פיזיולוגי והמבנה שלהם מותאם לפיזור לחץ על האגן ומניעת נקודות לחץ מוקדי לאורך מסלול העצב וכלי הדם. אוכפים אלו רחבים יותר, מרופדים היטב, הם חסרי חרטום ויש בהם פתחים ושנצים באזורים האסטרטגים.
לאחר שנרכש האוכף המשופר יש להרכיב אותו תוך שמירה על התאמת הגובה היחסי שלו לכידון ולדוושות.

ביניים

לאחר שדואגים למבנה האוכף ומיקומו יש לוודא גם מודעות לסגנון הרכיבה והשפעתו על הסיכון לפגיעה. למרות החיסרון האווירודינמי, יש להימנע ככל האפשר מרכינה קדימה תוך כדי הרכיבה או לפחות להפחית את פרקי הזמן בתנוחה "המסוכנת". בחלק מן הזמן מומלץ להתרומם מעל האוכף ולדווש בעמידה על מנת להפיג את הלחץ הרציף על איברי האגן.

מומלץ, כמובן בהתחשבות באופי הרכיבה, לעצור להפסקות מרובות ככל האפשר ולהימנע מרכיבה רציפה וארוכה, במיוחד אם הרוכב חש תוך כדי הרכיבה שהוא סובל מהפרעות תחושתיות כגון נימול באזור הגניטלי.

ברוכבים אשר פיתחו את הסיבוך של פגיעה תחושתית ו/או פגיעה בתפקוד המיני מומלצת הפסקה זמנית בפעילות הרכיבה עד שיפור התסמינים. בדרך כלל התסמינים משתפרים וחולפים ללא טיפול פעיל מיוחד, למעט הפסקת הרכיבה עצמה שמטרתה למנוע הרעה נוספת במצב העצב וכלי הדם.

בנוסף לפגיעות השכיחות הללו, עלולים הרוכבים לסבול מבעיות נוספות, נדירות יותר, במערכת המין והשתן:

פריאפיזם. זיקפה ממושכת, לא פיזיולוגית, העלולה להתפתח עקב חבלות קטנות חוזרות הגורמות לקרעים בכלי הדם המספקים דם לפין.

פגיעה בפוריות היא תוצאה אפשרית אחרת של רכיבה. הפעילות הגופנית המאומצת, לבישת בגדי לייקרה לא מאווררים והמגע ההדוק בין כיס האשכים לאוכף גורמים להתחממות כיס האשכים והחום הגבוה מטמפרטורת הגוף הנורמלית עלול לפגוע ביצור הזרע באשכים.

השלכה מעשית אחרת של רכיבת אופניים היא עליה מלאכותית ברמת ה-PSA אצל רוכבים. PSA הוא חלבון הנמדד בדם ומשמש סמן לאבחון מוקדם של סרטן הערמונית. מדידה של ערך מוגבר של PSA בדם מעלה חשד לסרטן בערמונית ומחייבת לבצע ברור אורולוגי. מודעות לקשר האפשרי שבין רכיבה על אופניים ולבין עלית PSA כממצא מעבדתי שאין לו חשיבות רפואית תמנע אזעקת שווא והיגררות לבירורים אורולוגים מיותרים.

זכייתו החוזרת של רוכב האופניים, לאנס אמסטרונג, בתחרות הטור דה פראנס פעם אחר פעם, מעוררת עניין בקשר האפשרי שבין רכיבה על אופניים לבין סרטן אשכים, ממנו סבל אמסטרונג. הנתונים בספרות הרפואית אינם חד משמעיים. מצד אחד, עבודות מחקר שבחנו קשר זה הסיקו כי אכן רכיבה על אופניים (וגם רכיבה על סוסים) עלולה להעלות את הסיכון לסרטן אשכים, אך מצד שני מצאו כי הפעילות הפיזית שכרוכה ברכיבה עשויה לנטרל סיכון זה.

גם נשים רוכבות אופניים אינן פטורות מנזקי הרכיבה. המהלך האנטומי של העצב וכלי הדם אצלן דומה למהלך בגברים ולכן אף הן עלולות לסבול מהפרעות בתחושת האזור הגניטלי, הפרעות בהטלת שתן וגם הפרעות בתפקוד המיני בגלל רכיבה על אופניים.

לסיכום, הגם שרכיבה על אופניים היא פעילות בריאה ומהנה היא טומנת בחובה סיכונים לא מעטים לבריאות הרוכב. הכרה של סיבוכים אלו ומודעות למנגנון היווצרותם תאפשר למנוע או להפחית את הנזקים להמשיך ולרכב בביטחון ובהנאה.

לאתר המרכז הרפואי מאיר



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר