גיל הזהב: לבד זה לא אומר בדידות

לבני גיל הזהב אורבת בפינה בדידות. דומה שבדידות היא אחד הפחדים הגדולים של אלה המתקרבים לגיל או נמצאים בו. לא מעט התפתחויות גורמות להופעת בדידות:

בנים ובנות שעזבו את הבית.
בני הדור השני והשלישי שעקרו למקום מרוחק או לחו"ל.
התרחקותם או פטירתם של חברים, קרובים וידידים טובים, שהיו בני שיח ושותפים לחוויות במשך שנים רבות.
מוות או מחלה חשוכת מרפא של בת/בן הזוג.

בכל המקרים הללו או במרביתם נותרים בני גיל הזהב בגפם, נשארים בדלת אמותיהם, או "עם ארבעה קירות" כלשון העם. הבדידות מעיקה עליהם, גוזלת מהם את שמחת החיים, ולעיתים אפילו את הרצון לחיות. הם חשים נטושים, משועממים, מחוץ למעגלי החברה וההתעניינות, כאילו הקיאה אותם סביבתם משכבר והותירה אותם בשולי החיים.

לשאלות בנושאי גיל הזהב, בדידות ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
פורום תמיכה נפשית, פסיכולוגיה
פורום פרקינסון
פורום אלצהיימר, דמנציה
פורום ביטוח בריאות, ביטוח סיעודי

איזה מזור יוכלו למצוא לנפשם בתוך הריקנות האדירה שהשתלטה (לפתע) על חייהם? מניין ישאבו כוחות נפש להתמודד איתה? מי ייתן בידם כלים נאותים לשם כך? האם החוסן הנפשי שלהם יעמוד בכך? ברוב המקרים הם נותרים לבדם, בבדידותם.

רק לאחרונה החלו המדעים העוסקים בחקר תופעות הזיקנה לערוך הבחנה בין היות האדם לבדו ובין היותו בודד. במילים אחרות, "הלבדיות" אינה בהכרח גם "בדידות" וגברים ונשים שנותרו "לבדם" יכולים שלא להיוותר בבדידותם.

ידוע שהאדם הוא יצור חברתי מטבעו. בדרך קבע זקוק הוא לבן שיח, לפניו יתנה את צרותיו, יספר על שמחותיו, יחשוף את סודותיו. בהיעדר בן שיח כזה, או בהיעלמו לאחר שנים של יחד, חש הנותר לבדו את מלוא המועקה של הבדידות והשפעותיה ההרסניות. מחקרים מלמדים כי הבדידות פוגעת בביטחון העצמי של האדם, מגמדת את תדמיתו בעיני עצמו, משרה עליו רוח נכאים עד כדי דיכאון של ממש. הוא מסתגר בפינתו, ממעט לתקשר עם אחרים ובונה מעין "חומת בריחה" סביבו.

הגרונטולוגים החדשים, המתמחים בחקר תופעות הזיקנה, היו ערים לתופעות אלה, ששכיחותן בגיל המבוגר גוברת והולכת. הם בחנו אלפים ורבבות של נשים וגברים שנותרו בבדידותם ונעזבו לנפשם, וראו את הקשר בין הבדידות ובין התמעטותה של שמחת החיים, עד היעלמה לחלוטין.

הם הוגיעו את מוחם למצוא פתרון סביר ומעשי לבעיה ובכך הגיעו לאבחנה החשובה שבין "לבדיות" ובין "בדידות". לפי גישה זו, יכול האדם להישאר לבד – ללא בת או בן זוג – אבל לא בודד. למרות הקושי ליצור חברויות חדשות בגיל הזהב, מאפשרת החברה המודרנית ליצור מסלולי היכרויות שבתוכם ימצא מי שנותר לבדו התחלה של קשרים חדשים, בני שיח מעניינים, שותפים לנושאים או לפעילויות, לתחביבים או לסגנון חיים, להתנדבויות או לחזון רעיוני כלשהו.

מה משתמע מכך ברמה המעשית? הנה עשר עצות לכל הנותרים בגפם או חשים בדידות:

1. לעולם אל תסתגרו בביתכם או בדירתם. ההתמכרות לטלוויזיה היא חמורה ומנוונת.

2. גלו עניין באקטואליה. היא יוצרת גשר תקשורתי לאנשים אחרים.

3. צאו לטיול יומי קצר בסביבה, ראו את הנוף והחליפו מילים עם עוברי אורח.

4. השתדלו לפתח שיח מגוון ופתוח עם בני גיל הזהב. התעניינו בתחביבים שלהם ובנושאים המעסיקים אותם. בתמורה תקבלו יחס של הערכה, חיבה וחום.

5. שובו לתחביביכם משכבר או פתחו תחביבים חדשים. השעות שתקדישו לתחביב ייראו לכם מרתקות ובנוסף - תכירו שם אנשים הקרובים אליכם בשטחי ההתעניינות שלהם.

6. תורו אחרי מסגרות לימוד והרצאות. הפעילות יפה למוח ויוצרת נגישות לאנשים אחרים ברמתכם.

מאמרים נוספים בנושא גיל הזהב ועוד:
אנשים אופטימיים חיים יותר
דיור מוגן: בשביל מי זה דרוש ולמה? חלק ב
יחסי מין: הישראליות נהנות יותר עם הגיל
שלום דיכאון בגיל השלישי, ברוך הבא אושר
בעיות עור בגיל הזהב? יש רפואה סינית

7. בדקו אם יש בסביבתכם מועדון או מוקד פעילות לבני גיל הזהב. בחלק גדול מהם מתקיימת פעילות מעניינת.

8. נסו להיות מעודכנים בתכניות טיולים בסביבה או באתרים מעניינים. אם תמצאו טיול מתאים אל תהססו להשתתף בו.

9. חפשו מסגרות התנדבות העוסקות בתחומים הקרובים לליבכם. תגלו שאתם מקבלים הרבה יותר ממה שאתם נותנים.

10. אם סביבתכם השתנתה חברתית, שכניכם המוכרים כבר אינם בנמצא, הדור השני שלכם גר בריחוק מקום, בידקו את רעיון המעבר לדיור מוגן. שם מובטחת לכם מסגרת חברתית מגוונת.

ואז - גם אם נותרתם לבדכם, לא תהיו עוד בודדים!!!

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר