חיזור אלים בגיל ההתבגרות

ההבדל בין קנאה רומנטית מתונה לחיזור אובססיבי או ההבדל בין קנאה נורמלית ללא נורמלית נעוץ במידה. בפרופורציות. קנאה רומנטית היא רגש טבעי של איום על הזוגיות כתוצאה מהפגנת עניין בבן או בת זוג אחר.

חיזור אובססיבי, לעומת זאת, כולל בתוכו חוסר שוויון בין בני הזוג, אחד קובע ומחליט - אחר כנוע וצייתן וישנה הסלמה: ככל שהזמן עובר הרכושנות ותובענות של הצד המאיים מתגברת במקביל להתגברות הצייתנות הפחד והכניעה של הצד השני. יש תחושה של חוסר אונים פחד ובלבול, ולא של אהבה ושייכות.

התהליך מזדחל, אט אט, הרבה פעמים המתבגרת אומרת "פתאום התעוררתי וגיליתי שאני בסיוט", בדיעבד היא יכולה לראות שהיו סימנים מקדימים אבל היא העלימה עין עד שאי אפשר היה יותר. חשוב להדגיש, הקנאה הרומנטית היא טבעית ולפעמים אפילו נעימה. הקנאה האובססיבית מאוד בהחלט איננה כזו - מרגישים חנוקים ומבודדים.

שכיחות התופעה גבוהה יותר בגיל ההתבגרות. זאת משום שבני נוער עסוקים באהבה. זוגיות, התאהבויות ו"הידלקויות" - בגיל ההתבגרות, עקב התעוררות "צומת ההורמונים" (כל המערכת הרגשית במלא עוצמתה), הופכת המשיכה לעוצמתית. הכל שחור או לבן ואם לבן אז עד הסוף, אין מקום לאפור. כשהשחור נכנס לתמונה והיא הופכת לאפורה המתבגרות עוצמות עיניים.

הן אינן רוצות לראות. גובר הצורך בבן או בת זוג ולפעמים כשזה קורה הם מתנהגים באופן מוטעה, שבפרשנות שלהם - זוהי אהבה. מתקשרים הרבה, רוצים לבלות את כל הזמן ביחד, חושבים אחד על השני כל היום ואם קיימת רכושנות חזקה, היא מקבלת מדי פעם פרשנות של אהבה - "הוא מת עלי", "הוא לא יכול בלעדי אפילו רגע" ועוד כל מיני ביטויים שבהם משתמשים המתבגרים כדי לתאר ולהתפאר בפני חבריהם על האהבה הקסומה שבחייהם.

אחר כך, כשמתברר שהדבר לא כל כך טוב, הן מתביישות לספר. הן מפחדות מהתגובות של החברה כלפיהם.

סודות כואבים

בגיל ההתבגרות קבוצת החברים שלהם הם הדבר הכי משמעותי עבורם. כשיש חבר או חברה הסטטוס משתנה - המעמד החברתי עולה והם מרגישים שהם שווים יותר מאחרים, שבחרו בהם, שהולך להם, מאוד נעים למתבגרת לספר לחברות שלה ש"הוא מקנא לי", כי זוהי עוד הוכחה לאהבה שלו, עוד נוצה להתרברב בה. הם מפחדים לאבד את המעמד שלהם בקרב החברים

ההתרחקות הטבעית שזוגיות יוצרת מהחברים הטובים לא תמיד מאפשרת למישהי שנמצאת בחיזור אלים לבקש עזרה. היא דואגת לתדמית שלה או גרוע מזה, שמישהו מחבריה עוד עלול לספר להוריה והם יעשו לה את המוות עד שתעזוב אותו והיא, מה לעשות, עדיין קשורה אליו חזק.

הסימנים להמצאות בחיזור אלים : מדובר על דפוס מעגלי של התעללות, סחטנות, אשמה, אלימות, פיצוי יקר שיוצר מחויבות וחוזר חלילה. אינספור טלפונים, הודעות אס.אם.אס ומיילים, כל פגישה מלווה בסחיטה רגשית ורגשות אשם, הרחקה הדרגתית אך עקבית מכל החברים והחברות. בעיקר הקרובות. שטיפת מוח כנגד החברה הטובה. לעתים הדבר מגיע למצב של בידוד ומעקב צמוד אחרי כל מהלך ביום יום - איפה היית, עם מי דיברת, כמה זמן ישנת או אכלת או דיברת בטלפון או בשיעור נהיגה.

ניתן לחזות בתופעות בהן החבר מאשים את הבחורה בכל דבר. הוא בעל התפרצויות זעם בלתי נשלטות, המלוות בקללות והורדת הדימוי העצמי של הבחורה, אחר כך פיוס, התנצלות וגילויי אהבה מלאי עוצמה, מלווה במתנות יקרות ערך שיוצרות עוד יותר תלות ותחושת מחויבות ואפילו בלבול: "הוא כל כך אוהב אותי ואני מתלוננת. על מה, על זה שהוא מתקשר ודואג לי"?

לפעמים הנער מאיים בהתאבדות אם היא תעזוב אותו, אחר כך לא עונה לה לטלפונים שעתיים והיא מתה מפחד מהאחריות. איזה ילדה בגיל העשרה יכולה לשאת באחריות הזו על חייו של אחר? כך הוא מקטין את יכולת ההתמודדות שלה ואת החשיבה העצמאית. הכל תחת איומים ופחד.

לשקף את האומללות

המטרה של המחזר האלים היא לנטרל את המחוזרת מכל חשיבה עצמאית משלה. אם עולמה של הבחורה מצטמצם ככל שעולמו של הבחור מתרחב, אזי זהו סימן אזעקה לכך שהיא לא נמצאת בקשר שמאפשר לה להיות עצמה, ונותן לה להרגיש כל הזמן רע בנוגע לעצמה ובנוגע אליו.

האמצעים שעל הורים לנקוט בהנחה שהם חושדים שבתם נמצאת במעגל אלימות זוגית הם: במידה ויש אלימות או חשד לאלימות יש לפנות למשטרה ולהגיש תלונה. ניתן לפנות לפקידת סעד. מחייגים 144 ומבקשים טלפון של פקידת סעד בלשכה המקומית.

במקרים אחרים ניתן להסתמך על אנשים אחרים: אחים/יות גדולים/ות; מורה מועדפת על הנערה בבית הספר שתוכל להיות מעורבת ואולי להגיע אליה בדרך אחרת; ניתן לקחת את הנערה לטיפול ולהציג זאת כבעיה משפחתית; צריך לדבר עם המתבגרת על כך שהאהבה שלה היא בעצם לא אהבה אלא סוג של זוגיות שלא מאפשרת לה להיות מי שהיא באמת. לשקף לה את כל המצבים שבהם היא לא נראית מאושרת מאז שהיא איתו;

צריך לקחת בחשבון שרוב הסיכויים שהיא לא תקשיב להורים, תגונן על הבחור, תפרוץ בבכי ותרוץ לחדר. ובכל זאת, יש לאפשר לבחור לעלות הביתה, צריך לקרב את הנערה ולא להרחיקה, שלא יהפוך הדבר להיות מאבק כוחות בין המתבגרת להוריה; לשקף למתבגרת מהי זוגיות נכונה, בשיחות ובהערות קטנות.

אפשר לנסות לברר דרך החברות הטובות אם הן רואות את השינוי. להשתמש במה שהחברות אומרות בצורה כללית -"אנחנו דואגים, דיברנו עם החברות שלך, אנחנו רוצים שיהיה לך טוב, ושתדעי שתמיד את יכולה לדבר איתנו, אין לך ממה לפחד, גם אם מאיימים עלייך - אנחנו הורייך ויש לנו המון כוח אם רק תתני לנו לעזור לך".

אפשר לכתוב לנערה מכתב, לפנות למבוגר קרוב אליה לבקש ממנו לדבר איתה. בשום אופן אסור להתנות את המשך האהבה של ההורים אליה בפרידה מהבחור. אז הוא הופך לטוב וההורים לרע כך שכל התמונה משתנה.

הצעות למתבגרות שנמצאות בחיזור אלים

לדבר. ככל שהדבר נשמר בסוד יש לו יותר כוח. ברגע שזה נפתח אין לו יותר שליטה ואז ישי יותר אפשרות להתערב ולהקטין את השפעתו עלייך. זוהי פריצת מעגל הסודיות.

תזכרי, הוא גיבור רק מולך. הוא בסך הכל מתבגר שעושה שרירים. הורייך, יועצת בית הספר, או כל אדם אחר אליו תפני יודעים בדיוק מה צריך לעשות כדי להרחיק אותו ממך.

אל תלכי שבי אחרי ההצהרות שלו שהוא ישתנה. הוא לא. רק את תהפכי למדוכאת יותר. אל תפחדי לבקש עזרה. לספר. להוציא. ככל שידעו יותר אנשים כך תהיי מוגנת יותר.

תתכונני שברגע שהוא יבין שאת רצינית ובאמת מנתקת איתו את הקשר הוא יחפש קורבן אחר. ל"מקרבנים" יש עסק רק עם קורבנות, לא עם לוחמות.

לאתר של ענת זפרני



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר