סמכות הורית: להיות דמות משמעותית

במהלך חודש נובמבר נציין את יום זכויות הילד. בשנים האחרונות חלו תמורות רבות במעמד הילד, במעמד ההורה ובסמכות ההורית, תמורות שהשאירו את ההורים חסרי אונים.

החינוך שעל פיו חונכו ההורים אינו הולם ומתאים למגמות החינוכיות העכשוויות.

מאמר זה בא לסקור את הגורמים המרכזיים לשינויים שחלו בשנים האחרונות, ולתת אבני דרך להורים בבניית דרכם אל מול ילדיהם נוכח תמורות אלו.

בשלושים השנים האחרונות השתנתה התפיסה החינוכית ויחסי הורה-ילד באופן מהפכני. עד אז התפיסה שבה ההורה הוא מרכז המשפחה היתה דומיננטית, גישה זו היתה מלווה לעתים בסמכות הורית נוקשה ודרישה לצייתנות הילדים.

מה השתנה בשנים האחרונות ביחסי ההורה-ילד?

1. העידן הפוסט מודרני. עידן זה הביא עימו הרבה שינויים חברתיים שכמובן השפיעו גם על התא המשפחתי. למשל שימוש בטכנולוגיה כמו אינטרנט, מכשירים סלולרים. פעמים רבות ילדינו בקיאים בעולם זה יותר מאיתנו, ואנו חשים חסרי אונים אל מול המציאות הוירטואלית החדשה.

אם בעבר הילדים היו חייבים שנכיר את חבריהם בעת שביקרו בביתנו, הרי שכעת החברים מבקרים במרחב הצ'טים ובמרחב הוירטואלי, מבלי שנדע מיהם בכלל.

לשאלות בנושא סמכות הורית ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום פסיכולוגית ילדים, יעוץ להורים
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות
פורום פסיכולוגיה - הגיל הרך, הורים לתינוקות
פורום אלימות נוער

2. נגישות המידע. השפעה נוספת של העידן הפוסט מודרני היא שהמידע שפעם היה נגיש רק להורה נגיש היום גם לילד, שוב, דרך מקורות המידע האלקטרונים. גם פה מצב זה יכול ליצר פגיעה בסמכות שכן ההורה אינו מקור הידע הבלעדי.

3. אמיתות רבות. אחד מהערכים המונחלים בעידן זה הוא כי אין אמת מוחלטת, יש הצפה של גישות חינוכיות וידע תיאורטי שלא אחת סותר אחד את השני. במציאות זו מתקשים ההורים לבחור מהי הדרך הנכונה לחינוך ילדיהם.

4. זכויות הילד. בשנים האחרונות התפיסה הרווחת בין אם באופן גלוי ובין אם באופן סמוי היא שהילד הוא במרכז. יש לכך היבטים חיוביים כמו תפיסת הילד כבעל זכויות, הצורך בהגנה על הילד במקרים חריגים וכולי. אך לעתים הילד מפרש את זכויותיו בצורה מעוותת ומנסה לנצל זאת כדי לפגוע בדמות ההורה.

5. הורים בקריירה. לאחרונה שני ההורים יוצאים לעבודה ומפתחים קריירה, לכך מלווים לעתים רגשות אשמה גדולים מאד מצד ההורים. הזמן שהם מבלים עם ילדיהם הוא מצומצם יותר מבעבר ולכן בזמן המועט הם אינם רוצים לעסוק בסוגיות משמעת וחינוך אלא להיתפס כטובים, מפנקים ואוהבים. בזמן המועט ביחד הם מעדיפים שלא להתעמת עם הילד סביב סוגיות שונות.

6. הגירה. סיבה נוספת אופיינית יותר למדינת ישראל היא נושא ההגירה. הגירה היא גורם סיכון ליצירת משבר בסמכות ההורים בייחוד כשההורים יותר מבוגרים.

הילדים מסתגלים מהר יותר מהוריהם למציאות ולתרבות החדשה, רוכשים שפה, רוכשים חברים מביה"ס, בעוד הוריהם עדיין מתמודדים עם השינוי. במצבים שונים ישנה אפילו תלות של ההורה בילדו - שיסביר לו על מכתבים, תשלומים או יתווך את השפה מול גורמי הממסד השונים. הילד במצבים אלו מתחיל להחזיק בפונקציות הוריות והופך לילד הורי.

7. מודלים לתאים משפחתיים. אם פעם היה ברור שיש אבא, אמא וילד הרי שהיום יש מודלים שונים של משפחות: גרושים, חד הוריים, נישואים שניים, זוגות בעלי אותו מין וכולי. לכן המסגרת המסורתית נשברה והובילה לצורך בחשיבה מחודשת לגבי הסמכות ההורית בהרכב המשפחתי המחודש.

למה סמכות הורית חשובה?

1. הקניית שגרה לילד. מהרגע שהתינוק יוצא מהרחם, הוא יוצא ממקום מאד מוגן ועטוף לחלל מאד גדול ולא ברור. אחת מהדרכים להקל עליו היא ליצור עבורו שגרה של יום, כך הדברים יראו פחות כאוטיים ויותר צפויים.

תחשבו עלינו כמבוגרים כמה קשה לנו לתפקד במצבים של חוסר ודאות, וחוסר יכולת לצפות מה הולך לקרות. השגרה מעניקה תחושה של שליטה ויכולת לצפות מה הולך להיות השלב הבא.

2. הענקת בטחון לילד. מחקרים מראים שילדים שגדלו בבתים מתירנים בצורה קיצונית ללא גבולות פיתחו תחושה של חוסר בטחון עצמי. הילד שרואה כי במחי יד (בבכי, צעקות, איומים או קללות) הוא מצליח להכניע את הוריו חווה זאת כאילו הרס את הוריו.

באותו רגע אולי חווה נצחון, אך במקביל מתפתחת תחושה: "הורי שאמורים להגן עלי ולשמור עלי מתרסקים בכזו קלות, מי ישמור עלי מפני העולם?" זהו בסיס להתפתחות של חרדות רבות.

אפשר לראות זאת בבירור סביב חרדת גן או בית ספר ככל שההורה נשאר זמן רב עם הילד בגן, עקב הקושי להיפרד המלווה לרוב בבכי, הוא מעביר מסר סמוי ולא מודע שבאמת אולי הגן הוא מקום לא בטוח ושפחדיו של הילד הגיוניים.

אך אם הורה נפרד בבטחון, ואומר לילד שזהו מקום בטוח והגננות יעזרו לו להתגבר על הקושי הרי שלרוב לאחר מספר ימים הילד מתרגל ונרגע.

3. גיבוש הזהות עבור הילד. אחד מיתרונות הצבת גבולות, הוא בכך שהגבול מבנה ומפריד בין זהותו של ההורה לזהותו של הילד. אם נשתמש במילה אחרת לגבול אפשר להשתמש במילה גדר וגדר באה גם מלשון הגדרה - כשאני שם גדר אני מגדיר משהו.

הילד לומד להפריד שההורה והוא הם אנשים שונים, בעלי רצונות וכוונות שונות, וכדי שההורה יבינו עליו לפתח אמצעי תקשורת עימו ולהסביר את רצונותיו.

תהליך זה עוזר לילד בהבניה של זהותו. תופעה זו בולטת במיוחד על רקע גיל ההתבגרות, בשלב זה עסוקים המתבגרים בגיבוש זהותם כבוגרים בין השאר על ידי בדיקת גבולות המבוגר ועד כמה הם שונים ממנו. אחד הקשיים של מתבגרים היא כשהוריהם מנסים להיות מתבגרים כמוהם.

4. הכנת הילד למציאות החיים. אחד ממשימותיו של ההורה היא להכין את ילדו לחיים, לקשיים והאתגרים שהמציאות היומיומית מצמיחה. ילד שאינו מתמודד עם גבולות, עם תסכול בצורה מאוזנת, מפתח תחושות תוקפנות, תסכול וזעם בסיטואציות שונות בחייו בבית הספר, עם חברים ועוד.

מחקרים רבים מראים שקיים קשר בין תוקפנות ואלימות של ילד בבית ספר לבין חינוך מתירני קיצוני.

עוד בפסיכולוגיה והתמכרויות:
לילה טוב? כך תמנעו נדודי שינה
פחדים: פחד מזריקות, פחד מחדירה מינית
דיווח: צריכת הריטלין בארץ ירדה ב-13%
וידאו: יחסים מסוכנים (במשפחה) בחגים
על חרדת הפרידה של האם מהתינוק

אם כך משתמע מכך שבמציאות החדשה שנוצרה אין מקום לוותר על הסמכות והנוכחות ההורית אלא להתייחס אליה באופן מורכב ומעמיק.

הסמכות ההורית אינה מורכבת רק מטיפול בבעיות משמעת, אלא מהיכולת להיות דמות משמעותית ומעניקת תמיכה לילדים, להיות דמות בעלת ידע ויציבות, ובעלת יכולת ליצור יחסי אמון.

לכן ברור שהסמכות אינה נבנית על בסיס טיפול חד פעמי באירוע מסוים אלא כתהליך בשגרת החיים בין ההורה וילדיו. כיצד ניתן לעשות זאת .

מהם הקווים המנחים להורות משמעותית?

1. אין נוסחת פלא. העיקרון המנחה הוא שאין נוסחאות ברורות, ומה שמתאים לילד אחד במשפחה אינו מתאים לאחר, מה שמתאים להורה אחד אינו מתאים לאחר.

על כן המשימה ההורית העיקרית היא לברוא יחד עם בן הזוג ומתוך למידה את ההוויה והקשר ההורי המיטיב ביותר עבור הילד.

2. הבסיס הוא דוגמא אישית. מאד קשה להנחיל ערכים והתנהגויות לילד שאתה כהורה לא מיישמם. ילדים לא לומדים רק ממה שנאמר להם, אלא בעיקר ממה שהם רואים סביבם בייחוד מהדמויות המשמעותיות בחייהם.

3. אמינות ההורה. ההורה הוא דמות אמינה בעיני ילדיו, אסור חד וחלק להשתמש במניפולציות ובשקרים.

4. שיקול דעת. הצבת הגבול צריכה להיות לא ממקום של התפרצות ואובדן שליטה, אלא ממקום של חשיבה ושיקול דעת.

5. נוכחות פיזית ורגשית. ההורה צריך להיות נוכח בחייו של הילד ברמה הפיזית (פנוי, זמין, נגיש בחיי היום יום) אך גם ברמה הרגשית כאשר ילד חווה קושי מסוים ההורה צריך להשאיל לילד מיכולתו ומבגרותו כדי להתמודד עם הקושי.

לסיום, הבנייה של סמכות הורית בעידן הנוכחי הינו אתגר רציני הדורש השקעה רבה מצד ההורים ואורך רוח.

הנחמה היא שכולנו כהורים נקלעים לסיטואציות דומות של כעס, חוסר אונים וייאוש. השאלה שצריכה לעניין את כולנו היא: מה אנו עושים עם רגשות אלו וכיצד אנו מתפתחים מהם למקום שעוזר לנו ולילדינו?

לפורום של זהורית אסולין שמחון

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר