בסודי סודות: מפסידים במאבק על הפרטיות

חובת השמירה על סודיות הטיפול שניתן לחולה היא הבסיס שעליו מושתת האמון של החולה ברופא. בשל חשיבותה עוגנה חובה זאת באמנות, תקנות, וחוקים מאז ימי הרמב"ם ועד ימינו אנו, כאשר הן חוק ההגנה על הפרטיות והן חוק זכויות החולה מצווים על שמירת המידע הרפואי. חוקים אלה חלים לא רק על הרופאים אלא על כל מי שמטפל בחולה. אין צורך להדגיש את מידת הנזק שיגרם לנערות מקבוצות אוכלוסייה שונות אם יוודע למשפחותיהן כי עברו הפלה או אם עובדת מחלתו של איש עסקים תובא לידיעת עמיתיו.

למרות כל החוקים והתקנות מופרת חובת השמירה על הסודיות הרפואית בצורה בוטה כמעט בכל מוסדות הבריאות בישראל. ודוגמאות לכך לא חסרות:

בעיתונות דווח בעבר, על כך שפרקליטת מחוז תל אביב מסרה אלפי מסמכים רפואיים של מטופלת, לעורכי דין פרטיים, לצורך חקירת פרשת תרומת הביציות ופרופ' בן רפאל; המוסד לביטוח לאומי מעביר לחברות הביטוח פרטים רפואיים על מי שנפגע בתאונת דרכים בדרך לעבודה או ממנה; הגיעו לידנו פניות רבות מעובדים המתלוננים כי תעודות מחלה בציון המחלות מהן סובל העובד מועברות למעביד; מאושפזים במחלקות קרדיולוגית מופתעים כל פעם מחדש כאשר נציגי שירותי הצלה פונים אליהם בלא שנתנו את הסכמתם להעברת המידע עליהם; בעת הדיון בכנסת על הצעת חוק מידע גנטי היו אלה חברות הביטוח שרצו לשמור על זכותם לקבל מידע על תסמונת גנטית של אדם אשר עלול בעטיה לחלות. בעבר פורטה בעיתון בולטין רפואי מטעם בית החולים על מצבו הרפואי של הנער שנחטף בצ'צ'ניה, כולל פירוט האבחנות והטיפול הרפואי שניתן לו.

חוק זכויות החולה קובע במפורש את חובת הסודיות הרפואית ומתיר למסור מידע לצד שלישי רק במקרים בהם המידע ניתן למטפל אחר לצורך המשך טיפול, לצורך מחקר (בהתאם לתקנות הלסינקי) ובהתאם לדרישות תקנות אחרות (העברת מידע למשרד הפנים לצורך רישוי כלי יריה, העברת מידע למרכז לרישום מחלות סרטן, הודעה על מחלות זיהומיות וכו') ולמי שהחולה הסכים להסיר את החסיון על ידי חתימה על "כתב ויתור על סודיות רפואית", המכונה וס"ר.

כאן טמונה מכשלה רצינית. החולים, בתום לב, ממהרים לחתום על הוס"ר לפי דרישה של כל חברת ביטוח, רופא אחות או פקיד במערכת הבריאות. לאמור, שבחתימה זאת הם מוותרים על זכויותיהם בנושא זה ללא הגבלת זמן, לטובת מוטב, אליו יועבר המידע והאבחנה והטיפול שאותו הוא אמור לקבל.

במה אמורים הדברים? כל אדם מתבקש לחתום על וס"ר בהצטרפו לביטוח המשלים בקופת חולים; בעת הצטרפות לתוכנית ביטוח; הגשת תביעה בעקבות תאונת דרכים או עקב תאונת עבודה, בכניסה למקום עבודה, בכניסה למתקן אשפוז ומי שפונה ללשכת הרווחה. כולם מתבקשים וחותמים על הטופס בלי להבין את "האותיות הקטנות". משמעות החתימה על הוס"ר היא שהחותם מוותר על זכותו לסודיות רפואית לתמיד; כל אדם בארגון יכול לעיין ברשומה (התיק הרפואי שלו) ושאם הפניה או התביעה נעשתה בגלל מחלה או פגיעה מסוימת יכול המוטב (זה שיקבל את הוס"ר) לקבל לצורך עיון את כל התיקים הרפואיים של החותם בין אם הם רלבנטים או לא לנשוא התביעה.

האגודה לזכויות החולה פועלת לשנות את החוק כדי שיגדיר במפורט שהחתימה על הוס"ר מוגבלת בזמן "כל עוד יש עילת תביעה" או "כל עוד החותם מבקש להיות מבוטח" וכו'. כמו כן יש להגביל, במידת האפשר, את מקבל הוס"ר (רופא חברת הביטוח, הרופא התעשייתי וכדומה) למידע המתייחס לבעיה הרפואית (מערכת השלד או בעיות מחלות לב וכלי דם).

לא תמיד הגבלה זאת אפשרית. כיום, אפשר להגביל את תוקף הוס"ר לחברת הביטוח בעת תביעת נזיקין עד שתמוצה עילת התביעה, אבל אי אפשר להימנע מחתימה בעת הצטרפות לביטוח. עד שישונה החוק יש צורך בעיון יסודי בטופס הוס"ר. אסור, למשל, להתנות טיפול רפואי בחתימה, אי אפשר להתנות חברות בקופה בחתימה וכו'. לכן חשובה הפעלת שיקול דעת ומחיקה והגבלה של כל פריט מיותר בטופס.

לאתר האגודה לזכויות החולה



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר