גמילה מחיתולים - תהליך הגמילה

מגיל שנתיים לערך הפעוט מגלה את ההנאה משליטה, הנאה שתלווה אותו כל חייו.

הוא נהנה משליטה באברי גופו, כמו עליה וירידה במדרגות ומיכולתו לדחות סיפוקים. הוא נהנה משליטה בעת התאפקות כאשר הוא חש לחץ לעשות צרכים, ומשליטה בעת התרוקנות.

הוא נהנה משליטה בהוריו כאשר הוא אומר "לא, לא" ו"לבד". עם זאת, הוא מזהה את סף יכולתו להתענג על תחושת המלאות בבטן, סף שמעבר לו עלולה ההתאפקות להכאיב, ומזהה את סף יכולתו לשלוט בעצמו בהתאם לגבולות שמציבים לו ולסמכותיות ההורים.

בשל תהליכים חשובים אלה להתפתחות, בין גיל שנתיים לשלוש, זהו השלב המתאים לחינוך הפעוט לסדר ולניקיון, לגמילה מחיתולים ולמשמעת. נתמקד הפעם בתהליך הגמילה מחיתולים.

השליטה בהפרשות. הפעוט מתענג פעם אחת על השליטה בהפרשותיו (פיפי וקקי) תוך שהוא שומר אותם בתוכו בטרם ייפרד מהם.

הוא מתענג פעם שנייה על ההתרוקנות, שעה שהוא חש בהפרשות הנפלטות ממנו אך עדיין נשארות בחיתול, ברשותו ובשליטתו.

ברגעים אלה מסרב הפעוט להחלפת החיתול החם והספוג, כדי לשמר "עוד קצת" את "רכושו" ואת תחושותיו הנעימות.

לשאלות בנושא, היכנסו לפורומים:
פורום פסיכולוגיה - הגיל הרך
פורום פסיכולוגיה ילדים
פורום הורות טבעית
פורום רפואת תינוקות, טיפול בתינוקות
פורום התפתחות תינוקות
פורום התפתחות הילד

בעקבות התנסויות אלה הפעוט חווה את דימוי גופו כמלא, חזק, בעל שליטה וכוח והוא מווסת באופן פעיל בין התאפקות להתרוקנות.

להלן דוגמאות אחדות מתצפיות שנערכו על התנהגות תינוקות ומטיפולים במבוגרים אשר חוויות ילדותם הקשורות בגמילה מחיתולים ובעצירות השפיעו על התנהגותם:

תהליך הגמילה. התפתחותה הפיזית-גופנית-נפשית של נטלי (בת שנתיים) מאפשרת לה לשלוט בסוגרים כך שהפרשותיה, הפיפי והקקי, לא "יברחו" ללא שליטתה.

היא יכולה "לתת" את הפרשות גופה שהם ה"רכוש" שלה להוריה, כלומר להסכים שאמא תחליף לה חיתול, וכך תשמח את ליבה, או שאם היא רוצה, היא יכולה להחביא או לשמור אותם בחיתולים ולהכעיס את הוריה.

בשני המצבים נטלי שולטת בהורים. אמנם היא רוצה לשמח אותם כדי לזכות באהבתם אך היא גם רוצה לשמור על עצמה כך שאיש לא יפלוש לפרטיות שלה ויגזול את "הפרשות גופה-רכושה הפרטי" נגד רצונה, אף במחיר הרגזת ההורים.
לכן מודיעה נטלי שיש לה קקי בחיתול, אך מסרבת שיחליפו לה לחיתול נקי, אלא על פי הסכמתה ורצונה. הוריה של נטלי משתדלים לא ליטול ממנה את החיתול נגד רצונה, אך לא אחת נטלי חשה שאין לה אלא לציית להורים שמא תאבד שליטה בהם.

לעתים אמא מציעה לנטלי מגבון כדי לנקות את בובתה כדי שתסכים להחלפת החיתול לעצמה ולפעמים אמא מחליפה לה חיתול בלא הסכמתה ונטלי פורצת בזעקות כאילו חרב עליה עולמה.

נטלי כבר בת שנתיים וחמישה חודשים. היא נוהגת להתבודד בפינה בחדרה ולהפריש דווקא שם קקי בחיתולים. אמא מתבוננת בה ושואלת: "נטלי, את עושה קקי?" נטלי נבוכה, כמי שנתפסה במשהו פרטי, אינטימי, עונה: "לא-לא".

אמא קולטת שטעתה בשאלתה. נטלי רוצה לשמור על "רכושה" כסוד, כנתיב חדש של שליטה. יש לה צורך בפרטיות, וישנם דברים שאין היא מוכנה לחלוק עם אחרים. ניכר בנטלי שהיא נהנית משליטתה בסוגרים הפיזיים, כמו גם ב"סוגרים הרגשיים" (סירוב לשתף בסודה וברכושה).

רוצים לדעת איך מתפתח תינוקכם? היכנסו למחשבון התפתחות התינוק

חשש מאובדן הפרשות. נטלי כבר בת שנתיים ושבעה חודשים, מודיעה לאמא: "יש לי" קקי או "יש לי" פיפי והיא חשה שליטה גם בגופה וגם בהוריה וביטחון שלא ייקחו לה את מה ש"יש לי" אלא אם תסכים לכך.

בעזרת אמה, היא נפרדת מהקקי בחיתול. היא משליכה אותו לאסלה ושואלת: "לאן הולך הקקי שלי? אולי הקקי ימצא את הקקי שהלך קודם והם יפגשו?".

היא חווה פנטזיה על מפגש בין הקקי שיצרה היום לזה שיצרה אתמול כך שהם לא נעלמים, אלא נשמרים ונפגשים במקום כלשהו. ילדים נוהגים לדמיין את "ארץ לאיבוד", שבה נאספים כל חפציהם האבודים וכך הם ממשיכים לשלוט ברכושם, מתמודדים עם חרדת האובדן ומשקמים את תחושת שלמות הגוף.

חוסר סבלנות לתהליך הגמילה. אמו של ארז (בן שנתיים ושמונה חודשים) נוהגת "לחטוף" אותו ולהביאו בבהילות לשירותים בכל פעם שהיא מזהה אצלו היערכות לעשיית צרכים בחיתול, ואומרת: "ארז, קקי עושים בשירותים!".

ארז מגיב בפחד לאבד את אהבת אימו, פחד שהוא גדול יותר מגזֵלת עינוגים ו"רכוש" והוא נכנע לדרישת אמו לא לעשות צרכיו בחיתול, אך הוא מפתח עצירות.
<@ --- IMG_2 --- @>
הוא אינו גאה בהישגיו וממשיך לפחד מאובדן אהבת אימו, מגזילת רכושו, כך שכל מחלה, פצע או חבלה מעוררים בו חרדה רבה, והוא לא נהנה מתחושת השליטה וגם לא מתהליך התרוקנות הגוף.

המלצה. פעמים רבות מתנגד הפעוט להחלפת חיתול באמירה ש'אין קקי', בשל החשש שמא ייחשף סודו או שמא יילקחו ממנו הקקי והפיפי שהוא חווה כרכוש שלו, ויאבדו ללא שליטתו.

רצוי לאפשר לפעוט (בלי להעיר לו) לחוות הנאה מהמלאות, מההתאפקות ומהתרוקנות ומבלי ללחוץ עליו, ובמידת האפשר, להחליף חיתול מייד.

טון רגוע ונעימת דיבור משרת ביטחון מעודדים את הפעוט להיענות בחיוב. לעומת זאת טון דיבור חסר סבלנות עלול לעורר בו חשדנות והתנגדות.

לחלקו השני של המאמר על גמילה מחיתולים

לאתר של ד"ר רוני סולן ולמידע על ספרה: חידת הילדות



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר