לראות טוב כדי לשמוע טוב

על מנת לאפשר לאדם לקוי שמיעה לשמוע טוב יותר, לא מספיק להתאים לו אביזר שמיעתי שישפר אצלו את איכות השמיעה.

עלינו לאפשר לו גם תנאים ראייתיים טובים יותר: תיקון לקות ראיה על ידי משקפיים מתאימים (במידת הצורך), זווית צפייה נוחה (לדבר מול האדם לקויי השמיעה ולא מאחוריו או מצדדיו) ותאורה מספיקה (אך לא מסנוורת).

כמו כן, על האדם לקוי השמיעה לשמור על מרחק סביר מהדובר (לא יותר משניים-שלושה מטרים) ולהימנע מ"רעש אופטי" - כל מיני גירויים ויזואליים שעשויים להסיח את דעתו של המאזין מפני הדובר.

בתקשורת היומיומית אנו מסתמכים לא רק על הערוץ האודיטורי (שמיעה), אלא גם על הערוץ הויזואלי (ראייה).

למידע בריאותי נוסף היכנסו לפורומים:
פורום אף אוזן גרון
פורום הפרעות שמיעה
פורום הפרעות דיבור
פורום פסיכולוגיית ילדים
פורום הפרעות זיכרון הפרעות קוגניטיביות

פירוש הדבר, שלא רק הרמזים השמיעתיים של השפה הדבורה חשובים לנו, אלא גם תנועות השפתיים של הדובר, הבעות פניו ושפת גופו.

הערוץ הויזואלי הוא בעצם ערוץ שמשמש גם את האוכלוסייה בעלת שמיעה תקינה בהתנהלות היומיומית שלה, במיוחד כשהיא נמצאת בתנאים בהם האינפורמציה האודיטורית אינה אופטימלית, למשל בתנאים של רעש סביבתי.

ככל שהרעש עולה בעוצמתו על הדיבור אותו אנו מנסים לקלוט, כך ההסתמכות שלנו על הערוץ הויזואלי נעשית משמעותית יותר.

זה בא לידי ביטוי גם כאשר אנו חשופים לשפה זרה (שאינה שפת האם שלנו), וזה בא לידי ביטוי, כמובן, גם אצל אנשים לקויי שמיעה.

באופן כללי, אנשים לקויי שמיעה, שאצלם האינפורמציה השמיעתית חסרה ו/או מעוותת, מסתמכים אף יותר על האינפורמציה הויזואלית מאשר אנשים בעלי שמיעה תקינה.

יחד עם זאת, קיימת שונות בין ליקויי השמיעה השונים, הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית, באופן בו הם מסתמכים על הערוץ הויזואלי.

ישנם לקויי שמיעה שתופסים את הדיבור בעיקר דרך הערוץ הויזואלי, והערוץ האודיטורי רק משלים את הערוץ הויזואלי (זה נכון בעיקר אצל אנשים בעלי לקות שמיעה חמורה-עמוקה).

וההפך, ישנם לקויי שמיעה שתופסים את הדיבור בעיקר דרך הערוץ האודיטורי, ואילו הערוץ הויזואלי הוא רק ערוץ משלים.

קיים מיתוס, שאנשים בעלי ירידת שמיעה עמוקה (חירשות) מסוגלים לתפקד מצוין רק דרך קריאת שפתיים, ללא שום אינפורמציה שמיעתית.

אולם, למערכת הויזואלית יש מגבלות, שאינן מאפשרות לה לשמש כערוץ תפיסה בלעדי. כשאנו מדברים, ההנעה של איברי ההיגוי מיועדת ליצור אלמנטים שנבדלים זה מזה מבחינה אקוסטית, ולא מבחינה ויזואלית. באופן כללי, רק שליש מהאינפורמציה החשובה לתפיסת דיבור היא נראית.

לכתבות נוספות בנושא שמיעה:
אזהרת FDA - ויאגרה גורמת לחרשות
שמיעה סימולטנית, זה גנטי
הפרעות קשב וריכוז? עשו אימון למוח
דלקות אזניים אצל ילדים
מועדונים ופאבים - סכנה לאוזניים

יחד עם זאת, מחקרים שבדקו יכולת תפיסת אינפורמציה שפתית דרך הערוץ האודיטורי בלבד, דרך הערוץ הויזואלי בלבד ודרך הערוץ האודיטורי-ויזואלי בקרב לקויי שמיעה בעלי ירידות שמיעה חמורות-עמוקות הראו, כי השילוב של הערוץ האודיטורי-ויזואלי שיפר את יכולת התפיסה של הנבדקים לאין שעור (כלומר, סכום התוצאות של הערוץ האודיטורי בנפרד והערוץ הויזואלי בנפרד היה קטן יותר מהתוצאות של הערוץ האודיטורי-ויזואלי).

המסקנה, אם כך, מאוד ברורה - על מנת לאפשר לאדם לקוי שמיעה לשמוע טוב יותר, לא מספיק להתאים לו אביזר שמיעתי שישפר אצלו את איכות השמיעה. עלינו לאפשר לו גם תנאים ראייתיים טובים יותר.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר