אבל אמא, לכולם יש

רוב ההורים של היום, שהיו ילדים לפני 20 שנה, רוצים לעשות חוויה מתקנת לעצמם דרך הילד. קוראים לזה פיצוי.

פעם היו הולכים למסעדה או לאירוע אחת לשנה, והיום רואים משפחות רבות אוכלות בקניונים בצהרים, בערב, בשבתות, כחלק מהשגרה.

פעם היו קונים שעון לבר מצווה, היום לילד בן שנה יש שלושה שעונים. פעם היינו נוסעים לבית מלון של קופת חולים, היום כולם בקלאבים מפנקים בטורקיה.

קשה מאוד לחנך לחיסכון בכסף, כשאנחנו בעצמנו עסוקים ברכישות ובפינוקים. כמו בכל הקשור לגבולות, צריך לבדוק קודם כל האם אנחנו מתמודדים עם המתבגר או עם עצמנו, האם קשה לנו לומר לו לא או קשה לנו להכיל את עצמנו כהורים שלא מספקים את הדרישות.

אמירת ה"לא" צריכה להיות ברורה: מסר מאוד חשוב של "אצלנו בבית" דרך הסבר הגיוני של המצב, הסבר על מה שעומד מאחורי ה"לא" הזה ודרך התגייסות של כל המשפחה למאמץ משותף.

לשאלות בנושא, היכנסו לפורומים:
פורום הורים ומתבגרים
פורום פסיכולוגיית ילדים
פורום אלימות נוער
פורום הורות טבעית
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי

כשאומרים ל"כולם" יש זה פיקציה, אין כזה דבר יש לכולם - יש לחלק. צריך להבין שילד שלא מקבל ג'ינס של מותג לא נעשה לו עוול, אלא אם הוא לא קיבל ג'ינס כלל. נקודה.

הערך "לא נפסיק לאכול בשביל ג'ינס" הוא חינוך. עם מתבגרים יש לעבוד בהסברים. יש את העניין של המסר: הורים שעורכים בר מצווה ובגלל זה נקלעים לחובות - מעבירים מסר שאומר שאנחנו עושים המון בשביל הרושם החיצוני.

עם ילדים יש לעבוד בשיטת עבודה וערך. לדוגמא - שעת ניקיון שווה לארוחת במקדונלד'ס .כמה שעות שווה ג'ינס? יש לבדוק ולפרוט כמה שעות עבודה זה.

אם זה מאוד הכרחי ומוצדק, אפשר להסכים על חצי חצי - ולכלול השתתפות של הנער ברכישה של מותג עבורו, כאשר בדרך מחליטים על מה מוותרים במקום.

כלכלה שווה לחשיבה, לתהליך קבלת החלטות ודחיית סיפוקים, ולתוכניות התמודדות בכל מיני שטחים. העידן המודרני מספק שפע עצום ויש תחושה של רדיפה אינסופית אחר רכישות לא הכרחיות.

ישנם ילדים שמאיימים או מבטיחים רק אם תקני לי אז... הורים רבים לא מודעים לכך שאיומים זו שפה. קודם כל ההורים צריכים לבדוק האם הם מדברים ביניהם באיומים. אם כן - לשנות. אם לא אז לא להתחיל.

הרעיון הוא לתת לילד להתמודד עם תסכול, לדבר איתו ולנסות להגיע לפשרה. הסכנה בכניעה לאיומים היא בכך שנפתח "ערוץ של פחד" שלא מקדם תקשורת.

מה שיפה הוא שילדים שמגיעים ממשפחות עניות, ובאמת "אין בבית" – כמעט ולא דורשים! לכן שווה לערוך בדק בית בבתים שבהם קיימת "דרשנות כפייתית" של הילדים לקניות.

כאמור, הילדים לא באים בטענות כשבאמת אין, אלא כשהם מרגישים שההורים מעדיפים "לשלוט" בהם דרך מה שנראה להם ולא דרך מה שהמתבגר רוצה. אז הכי חשוב להפוך אותם לשותפים ולתת נימוקים לסדרי עדיפויות.

לילדים יש לתת תקציב ולומר "במסגרת התקציב אתה מקבל את הסכום הזה, ואתה תחלק אותו כפי שנראה לך: מזנון בהפסקות/מתנות/בילויים וכו'"

ההורים צריכים לצמצם את הוצאות הילד ולא להילחץ שהם חוסכים ממנו. יש לנו תחושה שאם ניתן לילד יותר הוא יאהב ויהיה מרוצה יותר - בפועל ככל שאנחנו נותנים יותר הוא פחות שמח.
<@ --- IMG_2 --- @>
צריך לבדוק בתוך עצמנו מה מניע אותנו לרכוש כל שטות, האם אנחנו מקדשים את תרבות הצריכה או שיש איזה שהוא שיקול דעת חינוכי וערכי שמוביל אותנו.

עוד על מתבגרים:
קרובים להורים? תהנו מעצמאות רגשית
10 טראומות ילדות שאי אפשר לשכוח
סקס בגיל ההתבגרות, בעד או נגד?
ילדים: השמנה ומחלות נלוות
הכל על הפרעות פסיכוגניות בילדים

טיפים לחינוך ערך הכסף:

1. כבר מגיל צעיר, לשתף את הילדים כמה עולה כל דבר, מה התקציב המשפחתי ואילו שיקולים עומדים מאחורי החלוקה (מה חשוב ומה פחות). יש לשתף את הילד בקבלת החלטות, אפילו דרך צרכנות נכונה בקניות בסופר.

2. תנו דמי כיס. חינוך נכון לצרכנות נבונה והצבת גבולות ברורים בנוגע לכסף - כשיגמרו דמי הכיס זה הזמן ללמד אותם לדחות סיפוקים. אל תיצרו מערכת הלוואות הדדיות עם הילדים, אם נתתם הלוואה דאגו שתוחזר עד הסוף.

3. גם אם הילד התנהג לא יפה המשיכו לתת לו את דמי כיס כי כך הם לומדים את משמעות האחריות וקביעת סדרי העדיפויות.

למדו אותם לחסוך למען מטרה כשהם רוצים לקנות משהו יקר ערך. חשוב להחליט ולערוך "חוזה" עם הילד מה כוללים דמי הכיס וכדאי ומומלץ לכלול את השימוש בטלפון הנייד. זאת ועוד, מומלץ לעודד ילדים ונוער לעבוד - חינוך מתחיל דרך הרגליים.



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר