סרטן השד וגרורות - איבחון וטיפול

אחד המאפיינים של גידולים סרטניים הוא היכולת שלהם לשלוח גרורות לאיברים מרוחקים. לנוכחותן של גרורות מרוחקות השפעה על סיכויי ההחלמה ועל אופן הטיפול, ולכן יש חשיבות לבירור נוכחות ופיזור הגידול בגוף.

כך למשל, במקרה של נוכחות גרורות מרוחקות (גרורות בבלוטות לימפה באיזור השד אינן נחשבות לפיזור מרוחק), טיפול ניתוחי בשד מאבד מחשיבותו - מאחר והוא נותן מענה מקומי בלבד ואיננו משפיע על הגרורות. לכן, ניתוח במצב כזה יבוצע רק במקרים מיוחדים.

חשוב לציין כי כיום, עם העלייה הדרמטית בשיעור אבחון גידולי השד עוד בשלב מוקדם, שכיחות זיהוי גרורתי של המחלה נמוכה מאוד.

עוד על סרטן השד:
16 מיתוסים על סרטן השד
הכל על בדיקת שד עצמית
סרטן השד ורפואה משלימה
סרטן השד, לא רק לאשכנזיות
אבחון גנטי של סרטן השד

לאור זאת, חלק מהבירור אחר אבחון של גידול, מכוון לשלילת גרורות מרוחקות. בירור זה לא חייב להתבצע לפני ניתוח כאשר הסבירות לגרורות נמוכה. יחד עם זאת, כאשר מדובר בניתוח של כריתת שד מלאה, נוהגים לבצע בירור מלא, כדי למנוע אובדן מיותר של השד במקרה בו בכל זאת יזוהו גרורות.

איך בודקים אם יש גרורות באיברים מרוחקים? ניתן לזהות גרורת באמצעי הדמיה ובאמצעות מרקרים (סמנים) בדם.

סמנים. הסמנים המתייחסים לסרטן השד הם CEA ו-CA 15-3, והם יכולים לשמש למעקב ולסייע בקביעת נוכחות גרורות.

לא שכיח שערכי הסמנים גבוהים בהיעדר גרורות, אך לעתים הסמנים גבוהים, באמצעי ההדמיה לא מזוהות גרורות - ולאחר הניתוח חוזרות הסמנים לערכים הנורמליים שלהם.

למרות שברוב החולות אצלן יש גרורות ערכי הסמנים גבוהים מהנורמה, אצל כ-10% מהחולות במצב זה ערכי הסמנים תקינים. סמנים גבוהים יתכנו גם במצבים שפירים, והם לא מהווים כלי לאבחון של גידול סרטני.

הדמיה. בדיקות ההדמיה העיקריות היכולות לשמש לבירור גרורתי כוללות צילום חזה, אולטראסאונד של הבטן, מיפוי עצמות וטומוגרפיה ממוחשבת של הצוואר, החזה, הבטן והאגן.

השילוב המקובל, על פי רוב, הוא מיפוי עצמות בשילוב צילום חזה ואולטראסאונד בטן, או לחילופין מיפוי עצמות עם טומוגרפיה ממוחשבת (בדיקת CT).

מיפוי עצמות יכול להיות תקין, אבחנתי לגרורות, ולעתים תכופות להראות שינויים ניווניים ואחרים שאינם תקינים - אך אינם מצביעים על גרורות. במצבים שאינם ברורים יכולה טומוגרפיה ממוחשת לעזור באבחנה. מיפוי עצמות יעיל יותר במעקב, כאשר ניתן להשוותו למיפוי עצמות קודם.

צילום חזה ואולטראסאונד בטן נותנים בדרך כלל תמונה טובה ואבחנתית על הריאות ועל איברי הבטן השונים. טומוגרפיה ממוחשבת יכולה לתת תמונה מדוקדקת יותר על הריאות ואיברי הבטן וכן תמונה טובה של החלקים הגרמיים אותם היא כוללת.

מאחר ובדיקת CT היא כיום יעילה וזמינה מבעבר, אנו מעדיפים בדרך כלל להשתמש בה ולא בצילום חזה ובאולטראסאונד בטן.

כאשר ההערכה היא שמדובר במחלה בשלב מוקדם (ולכן עם סבירות נמוכה לפיזור של גרורות), ובעיקר כשמתוכנן ניתוח חלקי משמר שד ולא כריתת שד מלאה, אפשר לגשת לניתוח תוך דחיית העיבוד הגרורתי.

היתרון הוא קיצור זמן ההמתנה לתחילת הטיפול, אם כי עיקר היתרון הוא בהורדת המתח הכרוך בהמתנה לניתוח ולתשובות שיתקבלו לאחריו. מבחינה רפואית אונקולוגית גרידא - אין סיכון בהמתנה הנדרשת להשלמת העיבוד טרם תחילת הטיפול.

בדיקות נוספות. במידה ויש ממצאים בבדיקות שפורטו העשויים להצביע על פיזור גרורתי, אך התמונה אינה חד משמעית, ניתן להיעזר בבדיקות נוספות.

PET CT. בדיקת מיפוי באמצעות חומרים פולטי פוזיטרונים (Positron Emission Tomography) היא אפקטיבית מאוד באיתור מקומות בהם פעילות מוגברת של חלוקת תאים, האופיינית לגידולים ולגרורות.

בשילוב עם טומוגרפיה ממוחשבת (CT) מתקבל כלי הדמיה, היכול להבדיל בין ממצא גרורתי לממצא שאינו כזה ולאפיינו היטב מבחינת גודל ומיקום.

הבדיקה פחות אפקטיבית בממצאים שגודלם פחות מסנטימטר אחד. בנוסף, אי הדגמה של ממצא חשוד תקיפה יותר כשהבדיקה מדגימה את הגידול בשד, ולכן יעילותה גדולה יותר בשלילת נוכחות גרורות לפני ניתוח כשניתן להדגים את הגידול הראשוני.

במידה והגידול בשד לא ניכר עדיין ואינו מודגם בבדיקה, יש להניח שייתכנו גרורות שאף הן לא הודגמו.

MRI. במצבים מסוימים, כמו תמונה לא חד משמעית בעצמות, בדיקת תהודה מגנטית (MRI) עשויה לעזור בשלילת או אישור נוכחות גרורות.

דגימת ריקמה. כשלא ניתן לאפיין באופן ברור מהותו של ממצא חשוד והממצא נגיש, ניתן לדגום ממנו ריקמה לצורך בדיקת מעבדה.

הטיפול בגידול סרטני בשד. הטיפול בסרטן השד מתחלק לשלושה סוגים: טיפול ניתוחי (הסרת הגידול ובלוטות לימפה), טיפול תרופתי (הכולל כימותרפיה ותרופות "אנטי הורמונליות") וטיפול קרינתי (רדיותרפיה).

הטיפול הנתפס כמרכזי הוא הטיפול הניתוחי. הטיפולים האחרים, לפיכך, הם טיפולים "נוספים" לטיפול הניתוחי ומכונים טיפולים אג'ובנטים (מסייעים).

הטיפול האג'ובנטי המקומי הוא הקרנות, והטיפול האג'ובנטי הסיסטמי (כלומר כזה שמגיע לאיברים מרוחקים) הוא כימותרפיה או תרופות "אנטי הורמונליות", כמו טמוקסיפן.

בדרך כלל סדר הטיפול הוא ניתוח, טיפול כימותרפי במידה ונדרש, והקרנות. במידה ולא ניתן טיפול כימותרפי, מבוצע הניתוח ולאחריו ניתנות ההקרנות. רצוי להתחיל בטיפול האג'ובנטי (כימותרפיה או הקרנות) בתוך שישה שבועות מתום הניתוח.

במידה וניתן טיפול בטמוקסיפן ללא טיפול כימותרפי, יש המתחילים בו אחר הניתוח והוא ניתן גם במהלך ההקרנות, ויש המעדיפים להתחיל בו אחר סיום ההקרנות.

בחירת האסטרטגיה הטיפולית. האסטרטגיה הטיפולית מבוססת על מאפייני המחלה, נתוניה האישיים של המטופלת הכוללים בין היתר את גילה ואת מחלות הרקע שמהן היא סובלת ופיזור המחלה בשד.

ייתכן מצב שבו, למשל, ניתן לבצע כריתה חלקית (או טיפול משמר שד), למרות שהמחלה עצמה איננה בשלב מוקדם. לעומת זאת, ייתכן מצב הפוך, שבו למרות שהמחלה נתגלתה בשלב מוקדם (או אפילו במצב "טרום סרטני") וחרף הצפי המצוין להחלמה - יש צורך בכריתה מלאה (מסטקטומיה). זאת, לדוגמה, במקרה שבו המחלה איננה ממוקמת באיזור אחד בשד.

במצבים מסוימים גורמים אפידמיולוגיים וגנטיים הקשורים לסיכון ללקות בגידול חדש בעתיד בשד או בשחלות משפיעים על הטיפול הניתוחי.

טיפול מקומי מול טיפול מערכתי. הטיפול בגידולים סרטניים של השד מתחלק לטיפול מקומי, ולטיפול "סיסטמי" (מערכתי). הטיפול המקומי נועד להסיר את הגידול, לדגום בלוטות לימפה לצורך קביעת חומרת המחלה ולמנוע חזרה מקומית שלה. טיפול זה מבוסס על ניתוח ובחלק מהמקרים על הקרנות.

לעומתו, הטיפול הסיסטמי, מבוסס על תרופות המגיעות לאיברי הגוף השונים ומיועד לטפל בתאי גידול שייתכן ונדדו לאיברים מרוחקים. הטיפול המקומי אינו משפיע על איברים מרוחקים, אבל לעומת זאת הטיפול הסיסטמי בהחלט יכול להשפיע על המחלה בשד ובבלוטות הלימפה, במידה והוא יעיל.

לאתר מרכז הרופאים אסיא מדיקל במתחם אסותא

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר