הרפס - גורמים, אבחון וטיפולים

התקף הרפס הינו ללא ספק מטרד, אולם ניתן לצמצם את מספרם ועוצמתם של התקפי ההרפס באמצעות מודעות לנושא, נקיטת אמצעי מנע וטיפול הולם. קיימים שני סוגים של וירוסי הרפס:

HSV 1 - גורם בכ-80% מהמקרים לנגעים ברירית הפה ובכ-20% מהמקרים לנגעים בגניטליה (אברי מין).

HSV 2 - גורם לנגנים בגניטליה בכ-80% מהמקרים ובכ-20% מהמקרים לנגעים ברירית הפה.

אתרי פגיעה נוספים (נדירים הרבה יותר) של נגיפי ההרפס נמצאים בלוע, קרנית העין והמוח. בנוסף עלולים נגיפי ההרפס לפגוע בילודים אולם זאת רק אם קיים זיהום פעיל בתעלת הלידה בזמן מעבר הילוד בה (דבר שעלול להוביל לניתוח קיסרי).

זיהומי נגיף ההרפס הם בדרך כלל קלים, אולם יכולים להוות בעיה רפואית קשה בקבוצות חולים מסוימות שמערכת החיסון שלהם ירודה.

מה עושים עם הרפס? היכנסו להתייעצות בפורומים:
פורום מחלות מין
פורום רפואת עור פוטודינמית
פורום גינקולוגיה - רפואת נשים
פורום רפואת עור אסתטית
פורום חיסונים, מחלות זיהומיות ילדים

לעתים ההתקף הראשון סוער במיוחד ועלול להביא לחום, הרגשה כללית רעה, בחילות, הקאות, נגעים מקומיים נרחבים והחלמה איטית במיוחד.

הדבקה ושכיחות. HSV 1 מועבר בדרך כלל בטיפות מיקרוסקופית של רוק או עיטוש ואילו HSV 2 מועבר בדרך כלל על ידי מגע באיברי המין שבה הזיהום פעיל.

ראוי לציין כי ההדבקות בשני סוגי הנגיף נובעת בדרך כלל ממגע ישיר בשלפוחיות המלאות נוזל צלול (שבו קיימת כמות וירוסים גדולה).

נוגדנים ל-HSV 1 קיימים בכ-90% מהאוכלוסייה הכללית. ל-HSV 2 נמצאים נוגדנים בכ-25% מהאוכלוסייה הכללית. כלומר, גם מי שמעולם לא חוו התקף הרפטי אך נחשפו לוירוס בעבר, עשויים לקות בהתקף כזה בעתיד.

עוד חשוב לציין כי HSV 1 שכיח בילדות, אם כי יכול להתפרץ גם בגילאים מבוגרים יותר. HSV 2 שכיח ביותר בגיל 18-25 שנים.

תחלואה ותמותה. 60%-80% בדרך כלל התקף הרפטי מתבטא במהלך שפיר ומהיר יחסית (שלושה עד שבעה ימים) על שלפוחיות המכילות נוזל צלול על רקע עור אדמדם, לעתים בליווי צריבה מקומית.

שכיחות הזיהום בקרנית העין הינה גבוהה יחסית, בעוד שכיחות הופעת הזיהומים המוחיים הינה נדירה מאד.

מהלך קליני. בדרך כלל קיימים סימנים "מקדימים" המוכרים לאה שסובלים מהתקפים חוזרים: "עקצוץ" או רגישות יתר באזור המוכר להם כאזור שבו ההרפס חוזר (לוירוסי ההרפס נטייה לחזור ולהופיע באותו מקום כדוגמת השפתיים לאחר מחלת חום).

בהמשך מופיעה קבוצת שלפוחית בעלת נוזל צלול המלווה לעיתים בחום, כאב מקומי וגרד. בהתאם למיקום הנגע, עשויה להתפתח אי נוחות (תכיפות וצריבה במתן שתן שהנגע ממקום באזור השופכה, כאבי גרון שהלוע נגוע, וכו').

הנגיף "מתיישב" במערכת העצבים ומשם הא פורץ לכוון העור. לא ברור מהם הגורמים לכך אולם ידוע כי לחץ נפשי, חשיפה לשמש, מחלות חום, רוח עזה, קור קיצוני וגורמים רבים נוספים עשויים לגרום להתפרצות. תדירות ההתפרצות אינה קבועה אך בתדירות מסוימת נהוג להציע טיפול מונע.

למידע נוסף על הרפס וזיהומים:
מחלת ההרפס. ניפוץ מיתוסי השלבקת
הכל על סכנות הפור פליי
התקפת הרפס. מה ניתן לעשות ואיך לטפל
השפעת המתח וחרדה על העור
לדעת הכל על הפרשות ודלקות בנרתיק

הנגעים מתייבשים בדרך כלל בתוך שלושה עד שבעה ימים, והופכים לגלד הנופל מבלי להשאיר סימן. רצוי מאוד לא לגעת בנגעים השלפוחתיים (מחשש להדבקה) וכדאי להשתמש בכלי אוכל ומגבות נפרדים בתקופה זו ולהימנע מגישה ישירה לילדים.

אבחנה. אבחנת התקף הרפטי היא פשוטה בדרך כלל ונעשית באופן קליני. ניתן לבצע גם בדיקות מעבדתיות (תרבית, בדיקה מיקרוסקופית).

במצבים של זיהום תוך מוחי נזדקק לביצוע ניקור מותני ולעיתים אף CT/MRI. במצבים של פגיעה בקרנית העין נדרשת בדיקת רופא עיניים באמצעות מנורת סדק (חשוב ביותר לבצע בדיקה זו בעת חשד כי הנזק הנגרם לקרנית עלול להביא לצורך בהשתלת קרנית להשבת הראיה).

טיפול. קיימות מספר תרופות אנטי ויראליות שמתבססות על פגיעה ביצור ה-DNA של הוירוס, ולהפסקת שכפולו. בקבוצת תרופות זו מוכרות: זובירקס, אלטרקס, פאמויר. להשגת תוצאות טיפוליות טובות רצוי להתחיל בטיפול בתוך 48 השעות הראשונות להתקף.

מניעה ומעקב. המניעה היא הטיפול היעיל והטוב ביותר. רצוי להימנע ממגע עם שלפוחיות פעילות באופן ישיר (מגע יד, נשיקה, מגע מיני) או עקיף (כוס, מגבת).

רצוי שלא לקיים יחסי מין בעת זיהום פעיל, להימנע מגורמים המשרים הופעת הרפס כגון (רוחות, קור, חשיפה לשמש). כן רצוי להתחיל בטיפול מיד עם הופעת הסימנים הראשונים. על נשים הסובלות מהתקפי הרפס באברי המין לדווח על כך לרופא המטפל/המיילד כחלק מההכנות ללידה.

הרפס שפתיים

במשפחת וירוסי ההרפס נכללים שמונה סוגי וירוסים שונים, הנפוץ בהם הינו וירוס ההרפס מסוג 1 או בשמו העברי - "שלבקת פשוטה".

המחלה השכיחה ביותר הנגרמת על ידי וירוס זה הינה הרפס השפתיים, המתבטא בפצעי חום/קור שיש לרבים באוכלוסייה.

נגיף זה שכיח ומדבק. מחקרים מראים שהוא מצוי אצל כ-90% מהאוכלוסייה. גורמים שונים יכולים לעורר את הוירוס ולגרום להופעת הפצע או הפצעים, ביניהם ניתן למנות: עייפות, התקררות, מתח, מחזור חודשי, תנאי מזג אויר קיצוניים ועוד.

התפרצות של הרפס השפתיים מאופיינת בארבעה שלבים: שלב העקצוץ, שלב הופעת השלפוחית, שלב ההפרשה ושלב ההגלדה.

שלב העקצוץ הינו הסימן הראשון להתעוררות הוירוס והוא מבוטא בתחושה של עקצוץ, גירוד או חום באזור מסוים בשפתיים. תחושה זו מופיעה לפני הופעת הפצע ומסמנת כי תוך זמן קצר יופיע הפצע במקום התחושה.

מחקרים שבוצעו בתרופה בשם אציקלוויר (זובירקס) הראו כי שימוש במשחה במינון של חמש פעמים ביום למשך חמישה ימים, עשוי למנוע את הופעת הפצע.

תרופת האציקלוויר הינה תרופה ספציפית נגד ווירוסי ההרפס והיא זיכתה את מפתחיה בפרס נובל לרפואה כבר ב-1988. קרם זובירקס הינו מוצר זמין בבתי המרקחת, ללא צורך במרשם רופא.

מהכרת מהלך המחלה על שלביה השונים, ברור כי למי שסובל מהתפרצויות של פצעי החום לעתים קרובות, מומלץ שתהיה משחה בהישג יד לטיפול מיידי עם הופעת הסימנים המקדימים. מריחת הזובירקס לאחר הופעת הפצע תקצר את משך המחלה אך לא תמנע את הופעת השלפוחית.


לאתר של קופת חולים מאוחדת



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר