שורף לך? אולי זו צרבת

מהי צרבת? צרבת הינה הסימפטום השכיח ביותר מבין מספר תלונות הנגרמות בשל מצב הנקרא רפלוקס או בשמו העברי החזר ושטי קיבתי.

רפלוקס הוא מצב בו תוכן קיבה, שהינו חומצי בדרך כלל, עולה אל הושט, וגורם לתחושת שריפה או צריבה חזקה בחזה.

עלית תוכן קיבה שכזה, הינו מצב נורמלי המתרחש אצל כולנו בעיקר לאחר ארוחות. בדרך כלל אין אנו חשים בכך כלל, או אולי נרגיש עליה קלה של תוכן מעט חמוץ בחזה.

לעיתים, כאשר כמות החומצה רבה וכאשר הזמן בו הושט חשוף לסביבה החומצית הינו ממושך, יכולות להופיע תלונות ולהיגרם נזק לושט. מצב זה הינו כמובן פתולוגי.

עוד על צרבת ובעיות עיכול:
3 טיפים להיפטר מהצרבת ללא תרופות
סקר: לשליש מישראלים צורב
המהפכה השקטה של הכירורגים
המעי, המוח והפרעות מערכת העיכול
תחושת בטן (או: הכל על הגזים)

רפלוקס פתולוגי עלול לגרום כאמור לתלונות אשר השכיחה שבהן היא צרבת. תלונות אחרות יכולות להיות כאב בחזה, (ולא לשווא נקראת צרבת באנגלית Heart burn - בתרגום מילולי - שרפה בלב), קושי בבליעה, פגיעה בדופן הושט וגרימת דימומים והיצרויות בחלל הושט.

באם החשיפה לחומצה נמשכת זמן ממושך (שנים), עלולה רירית דופן הושט לעבור שינויים שיכולים אף להפוך לממאירים ולגרום לגידולים בושט.

רפלוקס מהקיבה לושט עלול להגיע אף לאזור בית הבליעה ואל הריאות ולגרום לתלונות אשר לכאורה לא קשורות למערכת העיכול, כמו אסטמה, שעול כרוני, וצרידות.

במקרים נדירים ביותר בהם החומצה עולה עד לחלל הפה עלול להיגרם נזק לשיניים. באם יגיע תוכן הקיבה לאזור האף עלול להיגרם סינוסיטיס.

למי זה קורה? רפלוקס מהקיבה לושט הינו מצב שכיח ביותר. כשליש מהאוכלוסיה סובלת מצרבת לפחות פעם בחודש, כ- 15% סובלים מדי שבוע ואילו 7% מהאוכלוסיה סובלת מצרבת מדי יום. מדובר אם כך באחת התלונות השכיחות ביותר.

מה גורם לרפלוקס? הסיבה העיקרית להופעת הרפלוקס הינה פגיעה בתפקוד הסוגר (ספינקטר) שבין הושט לקיבה. שריר זה סגור באופן קבוע פרט לזמן אכילה, אז נפתח למשך מספר שניות על מנת לאפשר מעבר המזון לקיבה.

אצל הסובלים מרפלוקס נפתח הסוגר ללא קשר לאכילה דווקא, ומאפשר מעבר תוכן קיבה לושט. הסיבה להרפיה פתולוגית זו לא ברורה עדיין.

ישנם גורמים שונים המשפיעים על הספינקטר שבין הושט לקיבה, מאכלים שונים כמו אוכל מתוק במיוחד, שומני, מתובל, אלכוהול עישון קפה, כל אלו ורבים אחרים מחלישים את הספינקטר ועלולים לגרום להופעת או החמרת רפלוקס חומצי מהקיבה לושט.

בקע סרעפתי, שהינו מצב בו חלק מהקיבה ממוקם גבוה מעל לסרעפת יכול אף הוא לעודד רפלוקס, אם כי בקע סרעפתי הינו מצב שכיח ביותר ואצל רוב האנשים אינו גורם לכל תלונות והינו חסר כל משמעות קלינית.

בהריון מופרשים הורמונים הגורמים להחלשת הספינקטר, ויחד עם עלית הלחץ בחלל הבטן בשל הרחם הגדל, מביאים להופעת רפלוקס וצרבת שתעלם בדרך כלל לאחר הלידה.

חשוב להדגיש שאין קשר בין מחלת כיב (אולקוס) רפלוקס. אלו שני מצבים שונים. כך גם לגבי חיידק הנקרא הליקובקטר פילורי והנמצא בכמחצית האוכלוסיה הבריאה. חיידק זה איננו גורם למחלת רפלוקס בכלל ולצרבת בפרט.

איך נפטרים מזה? ההפרעה בתפקוד הסוגר הינה קבועה ולכן מחלת הרפלוקס מהקיבה לושט נחשבת כמחלה כרונית, (אם כי בחלק מהמקרים יתכן והתלונות יוקלו ויעברו עם הזמן).

באם התלונות משמעותיות ומציקות מעבר לתחושה קלה של צרבת לעיתים רחוקות, חשוב לטפל על מנת להקל על המצב, לשפר את איכות החיים שבהחלט נפגעת, ולמנוע סיבוכים בעתיד.

לפנות לרופא? אם התלונות הן משמעותיות ומופיעות מספר פעמים בחודש, מציקות ומפריעות בחיי יום יום, יש לפנות לרופא. בודאי שצריך לפנות באם יש תלונות של כאב בחזה הנלווה לצרבת, קושי בבליעה, הקאות וירידה במשקל.

איך מאבחנים רפלוקס? צרבת הינה תלונה מאד אופינית וברוב המקרים מספיק הסיפור הקליני על מנת לאבחן מצב זה.

לעיתים, כאשר התלונות אינן אופינית או נראות חמורות, וכאשר התגובה לטיפול איננה כמצופה, יש לבצע בדיקות נוספות. צלום רנטגן איננו יעיל בדרך כלל , ויש לבצע גסטרוסקופיה, בה מוחדר סיב אופטי דרך הפה ומאפשר סקירת הושט והקיבה. בדיקות נוספות כוללות מנומטריה של הושט בה ניתן למדוד את הלחץ ותפקוד הושט והספינקטר.

הבדיקה היעילה ביותר הינה בדיקת חומציות הושט. בבדיקה זו מוחדרת צינורית דקיקה דרך האף אל הושט, ומודדת את חומציות הושט משך 24 שעות. בבדיקה זו ניתן גם ניתן לבדוק את הקשר בין תלונות הנבדק לארועי הרפלוקס.

מה עושים? קיימים ארבעה סוגי טיפול במחלת הרפלוקס: טיפול התנהגותי, טיפול תרופתי, טיפול אנדוסקופי וטיפול ניתוחי.

1. טיפול התנהגותי. התאמת אורח החיים. למשל: הימנעות ממאכלים הגורמים להחלשת הסוגר שבין הושט לקיבה. הימנעות מעישון ואלכוהול. מומלץ שלא לאכול בסמוך לשינה, להגביה את מראשות המיטה, לרדת במשקל ועוד.

יעילות כל ההמלצות האלו קטנה יחסית, ויעילותן בעיקר במצבים קלים. כאשר הסימפטומים חמורים יותר, למשל תלונות צרבת מספר פעמים בשבוע, ולמשך זמן ארוך יחסית, יש לעבור לטיפולים תרופתיים.

2. טיפול תרופתי. קיימות מספר קבוצות תרופות המשמשות לטיפול ברפלוקס:

תרופות סותרות חומצה. תרופות אשר מורידות את חומציות הושט והקיבה. תרופות אלו קיימות בצורת נוזל או טבליות ואינן מצריכות מרשם רפואי. כדאי להשתמש בהן במקרי צרבת לא קשה, הן פועלות במהירות אך לתקופה קצרה יחסית.

תרופות המפחיתות את הפרשת החומצה על ידי הקיבה. על הדור החדש והיעיל ביותר של תרופות אלו נמנות ארבע תרופות המשווקות כיום בארץ: אומפרדקס, זוטון, לוסק וקונטרולוק. תרופות אלו מצריכות מרשם, ויש להתייעץ עם רופא לגבי המינון הדרוש ואופן נטילתן.

חשוב לציין שהטיפול התרופתי יעיל כל זמן שהתרופות ניטלות על ידי המטופלים. התרופות אינן משפיעות ישירות על גורם הרפלוקס ולא מתקנות את תפקוד הסוגר שבין הושט לקיבה. לכן, אם מפסיקים ליטול את התרופות, חוזרות התלונות.

3. טיפול ניתוחי. קיימים מספר ניתוחים המיועדים לחזק את המעבר בין הושט לקיבה, מקובל כיום לבצע ניתוחים אלו בשיטה לפרוסקופית. יעילות טיפולים אלו דומה ליעילות הטיפול התרופתי ולכן אינם מבוצעים בדרך כלל כאופציה ראשונה.

4. טיפול אנדוסקופי. טיפול זה הינו חדיש ביותר ומכוון לטפל בגורם לרפלוקס. קיימות מספר טכניקות טיפוליות בהן אשר באמצעות טיפול אנדוסקופי (דמוי גסטרוסקופיה) מחוזק ומהודק המעבר בין הושט לקיבה.

הטיפול האנדוסקופי כולל החדרת מכשיר פיברו - אופטי גמיש דרך הפה אל הושט והקיבה ובאמצעים שונים ניתן לבצע טיפול מקומי באזור המעבר בין הושט לקיבה.

במהלך טיפול גסטרוסקופי מועברים גלי רדיו אל שריר הספינקטר שבין הושט לקיבה. טיפול זה נמשך מספר דקות ומבוצע במרפאה באופן אמבולטורי. הטיפול מהדק את המעבר בין הושט לקיבה ומונע רפלוקס.

טיפול אנדוסקופי נועד להחליף את הטיפולים התרופתיים והניתוחיים במקרים המתאימים. הטיפול אינו מפריע למעבר המזון בעת אכילה אך מונע חזרת תוכן קיבה אל הושט. טיפול מוצלח מבטל את הצורך בנטילה קבועה של תרופות.

לאתר גסטרו-שיבא



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר