.jpg)
.jpg)
.jpg)
1. התעודה אינה מעידה על ההורות. הצגת התעודה בפני ההורים היא אירוע משמעותי, ותגובתם היא חוויה שהילד נושא בליבו עוד שנים רבות. חלק מן ההורים מתקשים להפריד בין הדימוי העצמי שלהם לבין הישגי ילדם, וחשים אחריות על מעשיו, הצלחותיו וכשלונותיו.
הם עשויים לשכוח שהלימודים רק פן אחד בחיי ילדם, שאינו משקף את כל מכלול אישיותו ויכולותיו, לא כל שכן את הצלחתו העתידית (תשאלו את הוריו של ביל גייטס).
במקביל, עלולה התעודה לעורר זיכרונות קשים מילדותו של ההורה. אין סיבה לערב כאב אישי או תחושת כשלון מן העבר עם הישגיו של הילד בהווה.
חשוב לזכור שהילד הוא שקיבל את התעודה, היא לא מעידה על הצלחה או כישלון בהורות ולא צריכה להשפיע על הדימוי העצמי של ההורה.
בעיות עם הילדים? בפורומים שלנו תמצאו עזרה ותמיכה:
פורום הורים וילדים
פורום הורים ומתבגרים
2. הפרדה בין ההישגים לילד. יש להפריד בין הישגים לימודיים לבין הרגשות של ההורה כלפי הילד, באמצעות משפטים כמו "אתה הילד שלי ואני תמיד אוהב אותך".
3. הימנעות מביקורת. הימנעות מביקורת, שיפוט, אשמה, כעס ורגשות קשים אחרים. תחושות אלו יגרמו לילד לחוש לא נאהב, יערערו את היחסים עמו, ובסופו של דבר לא ייתנו בידו כלים להתמודד עם הכשלון.
יש להימנע ממשפטים כמו: "שוב נכשלת", "אמרתי לך ש..." מחזקים את ההורה, מחלישים את הילד ופוגעים בתחושת הערך העצמי שלו ובסיכוייו להצליח.
4. תגובה פרופורציונלית. התעודה היא משוב עבור הילד, כלי הערכה של הישגים הכוללים ידע ומיומנויות שונות, ואינו מנבא בהכרח הצלחה בחיים.
כדאי לזכור שהכישלון הוא חלק מן החיים, והתמודדות נכונה עימו מביאה לצמיחה והתפתחות. יש להפריד בין הילד למעשיו: התעודה מגדירה את הילד כתלמיד, ולא כאדם. הכישלון בחשבון אינו הופך את הילד לכישלון באופן כללי.
5. תעודה גרועה? הזדמנות! מומלץ להשתמש בתעודה כמנוף ליצירת דיאלוג, עידוד ותמיכה, ולא לגרום באמצעותה לקושי וריחוק. קבלת התעודה עשויה להוות כהזדמנות לשיחה להקשבה להבנת מצבו של הילד בבית הספר, היתרונות, הקשיים והפחדים שלו.
עוד על יחסי הורים וילדים:
ההורים בדיכאון? הילד במיון
אמא, אבא, תעבירו את הוודקה
להתמודד עם המתבגרים (ולהישאר בחיים)
עולים לכיתה א'? ככה תרגיעו אותם
6. פרס או עונש? מומלץ להימנע מענישה וגם ממתן פרס על כשלון או הצלחה בלימודים. הילד לא צריך להתרגל ללמוד בשביל פרס או עונש חיצוניים, אלא ממוטיבציה פנימית להצליח.
הילד לא אמור ללמוד עבור פרס ולהיות מתוגמל במתנות על הצלחותיו, גם כהכנה לחיים. עליו לעמוד בחובותיו ממש כמונו, וגם אנחנו לא מקבלים פרס כשאנו מצליחים בעבודה.
חשוב שהילד יבין שהתעודה אינה "מתנת ריצוי" עבור ההורים, אלא שהלימודים הם אחת המשימות העיקריות שניצבות בפניו והאחריות על הלימוד וההצלחה היא בידיו.
אם בכל זאת רוצים להעניק לו דבר מה עם סיום לימודיו - ניתן לתת משהו קטן מבלי שהבטחנו והתחייבנו על כך מראש. יש להדגיש בפניו כי המתנה (או הטיול, יום הכיף וכו') היא עבור המאמץ והרצינות בעבודה, ולא עבור הציונים.
7. אין מה להשוות. כל ילד הוא עולם בפני עצמו. הציפייה שאחים יהיו דומים היא שגויה מייסודה, למרות שהם חולקים את אותם הורים. אין משפט מרגיז ומתסכל יותר מאשר "למה אתה לא כמו אח שלך"? (התשובה לכך עשויה להיות: "למה אתה לא אבא נחמד, עשיר או ספורטיבי כמו אבא של חבר שלי?"). גם השוואה לחברים עלולה לדכא את הילד.
ההשוואה עשויה לגרום או להחריף קנאה, תחרותיות ויריבות, ולהעכיר יחסים בין אחים ובין הילד להוריו. ההתמודדות עם קשייו של הילד צריכה להיות עניינית ואישית, ללא האשמות, עלבונות או השוואות.
יש להימנע ממשפטים ההמעוררים תחושת כשלון ויאוש כמו "תראה איך דן תמיד מקבל טוב מאוד בחשבון", או "למה אתה לא יכול להיות כמו אח שלך?"
<@ --- IMG_2 --- @>
8. לסמוך עליו שוב? לפעמים קשה לסמוך על הילד, כיוון שהבטיח ונכשל בעבר. בתוך המערכת המשפחתית אין ברירה , חייבים לסמוך זה על זה. זהו מסר חשוב שאותו יש להעביר לילד. אם ההורים אינם סומכים על הילד - גם הוא ילמד שלא לסמוך על עצמו ולקחת על עצמו את האחריות ללימודיו ולחייו.
כדאי לבדוק האם הוא באמת עשה את מה שהתחיב לקחת על עצמו או שאולי שכח ועשה לעצמו "הנחות", שהרי לא תמיד הילדים עומדים בהבטחותיהם (וגם לא אנו ההורים). יש לבדוק עם הילד מה הם לדעתו הקשיים שלו.
ניתן לשוחח על הנושא ולהעלות דרכי התמודדות יחד, ולא להניח שהילד הוא "כישלון" מעתה ועוד עולם.
9. בירור. יש לברר מדוע הילד לא מצליח, להבין יחד האם מדובר בחוסר השקעה, בקושי ביחסים עם המורה או בבעיה הדורשת אבחון וטיפול מקצועי.
10. שיתוף ואחריות. רצוי לעשות שיחה על התעודה שבה שואלים את הילד לדעתו, באופן ענייני: "מה אתה חושב על התעודה שלך?", "איך אתה מרגיש עם הציונים", "מה אתה מתכוון לעשות בנוגע לכך?". בכך נותנים את האחריות לילד, ומעבירים לו מסר מעצים שבידיו היכולת לבצע שינוי.
מגדירים עם הילד מה ייחשב מבחינתו להצלחה. יש לאמוד את ההצלחה ביחס למצבו הנוכחי בלימודים. למשל: ילד שקיבל "בלתי מספיק", הציון "כמעט טוב" יהווה עבורו הצלחה.
אחרי ההגדרה חושבים יחד עם הילד על תוכנית פעולה: משימות שהילד לוקח על עצמו כמו ניהול מחברות מסודרות, הכנת שיעורי בית בשעה קבועה, קריאת מספר עמודים בספר מדי יום ועוד.
הילד צריך להיות אחראי על ביצוע התוכנית, כשההורה מעורב ושותף רגשית אך לא מתערב בביצוע המטלות, אלא אם התבקש. כך, למשל הוא נמנע מלשאול את הילד: "האם כבר הכנת שיעורים?" או "עכשיו תשב ללמוד למבחן", אלא משוחח איתו על נושא השיעורים .
יש לבדוק עם הילד אם הוא זקוק לדעתו לשיעורים פרטיים במקצוע מסויים. אם כן, החופש הגדול הוא הזדמנות מצויינת להדביק את הפער.
11. מוטיבציה או קושי?יש לעשות הפרדה בין קושי אובייקטיבי בלימודים לבין חוסר מוטיבציה. קושי עלול להופיע מסיבות כמו חוסר בשלות או לקויות למידה ובמקרה כזה כדאי לגשת לאבחון מקצועי. בהשגים נמוכים הנובעים מחוסר רצון או מוטיבציה כדאי לטפל באמצעות שיחות עם הילד, או לגשת לייעוץ עם אבחון אצל איש מקצוע.
12. אופטימיות וחיזוקים. יש להביע אופטימיות ואמון ביכולותיו של הילד, למשל "אני מאמין שתצליח" או "אני מרגיש שאתה יכול".
כלל חשוב הוא להתחיל את השיחה במתן חיזוקים, גם אם נושאי השיחה לא נעימים. יש להקפיד שהחיזוקים יהיו "אמיתיים", כלומר יינתנו בנושאים שבהם הילד באמת מצליח. למשל מקצועות בהם הגיע להשגים, או להצלחות בתחומים אחרים כמו ספורט או תחביב. כדאי לזכור: הנטייה היא בדרך כלל להדגיש כשלונות ולהתעלם מהישגים.
13. תהליך ולא תוצאות. מעודדים את הילד על תהליך הלמידה ולא את התוצאות (ההשגים), באמצעות משפטים כמו "אני מאוד מעריך את ההשקעה לאורך השנה", "אני שמח לראות שלקחת את עצמך בידיים", "אני מאמין שאתה בדרך הנכונה".
לאתר של גדי רוזן
* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר
.jpg)