למצוא אביר על סוס לבן

לבנה, בת 29, אינה יכולה למצוא בן-זוג: היא מחפשת גבר גבוה, שיהיה אינטליגנטי כמוה, שרירי ("לא שרירי מדי ולא רזה מדי"), מתחשב, מבוסס, שגם יכבד את העצמאות שלה. בתחומי חיים אחרים שלה מגלמת לבנה בדמותה את שיא הריאליזם, אך כשהדבר מגיע לאהבה (או אפילו סתם למין), היא מרחפת על כנפי הדמיון. התוצאה: התנזרות מוחלטת.

מטופלת אחרת שלי נמשכת לבחורים הנראים כדוגמנים, שעם אחד מהם היא רוצה לקשור את גורלה. מה רב היה תסכולה, כשהצבעתי בפניה על העובדה המצערת שגם אם תמצא דוגמן שכזה, הרי הוא לא ישאר דוגמן לעולם - והרי היא מחפשת קשר נישואין.

במשך שנות עבודתי כתראפיסט למדתי שהמילה "פשרה", שהיא כה מקובלת בתחומי חיים אחרים, נתפסת כמילה גסה, חסרת רגישות המוציאה את הרוח מהמפרשים, כשמדובר בחיפוש אחר קשר. הגעתי למצב שאני מעז להזכיר אותה רק כדי לקטוע את הטיפול בעודו באיבו, מתוך הערכה שהתחזית כה גרועה, עד שהטיפול יסתיים מעצמו תוך זמן קצר. "פשרה?! לא בשביל זה אנחנו משלמים לך!"

על ארבע תיאוריות

אנשים הבוחלים בפשרה מחפשים ריגושים ולא קשר. לא שקשר זוגי חייב להיות נטול-ריגושים ולא ששעמום הוא תנאי הכרחי באהבה. חלילה. דרוש עניין. דרושה סקרנות. דרוש, אפילו, ריגוש. אלא שאלה שפוסלים, פוסלים ופוסלים ומתאהבים ודבקים רק במי שפוסל אותם, מחפשים ריגושים מסוג אחר: הם נוהים אחר הבלתי-אפשרי. מדורי ההכרות למיניהם מוצפים מודעות חוזרות ונשנות של אותם אנשים עצמם.

ארבע תיאוריות עיקריות מנסות לנבא ולהסביר בחירת בני זוג: התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד מדברת על כך שבחירת בני זוג מושפעת ממניעים לא מודעים שקשורים ליחס של ההורים; תיאוריית השלמת הצרכים טוענת שלאחר שאנשים מסננים בני זוג השונים מהם ברמת ההשכלה, במעמד החברתי, במוצא, בדת, בתרבות ובגיל, הם בוחרים בני זוג המשלימים את צורכיהם הפסיכולוגיים (כלומר, מחפשים בני זוג השונים מהם); תיאוריית הדמיון טוענת שאנשים נמשכים לדומים להם כמעט בכל דבר והיא זכתה לתמיכה העובדתית הגדולה ביותר; תיאוריות התהליך והפילטרים טוענות שהמפתח להבנת הגורמים המעורבים בתהליך הוא מעקב אחר התהליכים המקרבים את בני הזוג זה לזה.

חלק מהמחקר הנוגע לבחירת בני זוג מניח שתהליך הבחירה הוא זהיר, מודע ורציונלי, אך בתהליך קבלת ההחלטה על חיים משותפים עם בן זוג קיימות כמה וכמה אבני נגף, שעלולות להטות את הבחירה ולהקשות עליה.


הפסיכולוג לרסון ערך מחקר שבדק את השפעתן של תשע אמונות לא רציונליות על תהליך בחירת בן הזוג, ביניהן: גישת "האחד והיחיד", החיפוש אחר השותף המושלם, האמונה כי האהבה לבדה מספיקה לקיום זוגיות טובה ועוד.

הוא מצא כי אמונות אלה פוגעות בתהליך הבחירה וכי ניתן לטפל בהן בעזרת ייעוץ קוגניטיבי שבו מוצגות אמונות אלטרנטיביות, פונקציונליות יותר, הסותרות את המיתוסים הרווחים הללו. אינני חסיד גדול של הטיפול הקוגניטיבי, המושתת על ההנחה שהמחשבות שלנו מוטעות. הגישה הטיפולית המקובלת עליי אומרת שמחשבות הן תוצר של רגשות ורגשות הן עניין סבוך הרבה יותר.

דייט או חברה

דורית, בת 23, קבעה להיפגש עם חברתה מאיה במוצאי-שבת בשעה שמונה וחצי. עד הפגישה גלשה מאיה באינטרנט ושוחחה באחד הצ'אטים עם בחור שהציע לה להיפגש מייד. "אינני יכולה", הקלידה מאיה, "כי קבעתי להיפגש בעוד רבע שעה עם חברה". הבחור השאיר מספר טלפון, אמר שחבל ויצא מהצ'אט.

כעבור דקות ספורות צלצל הטלפון. דורית היתה על הקו והבהירה למאיה את סדר העדיפויות שלה: "יש שינוי - דיברתי עם מישהו וקבעתי להיפגש איתו בתשע". מאיה ההמומה איחלה לה הצלחה והחליטה בו ברגע לנתק כל קשר עם דורית.

הפגישה העיוורת, מיותר לציין, היתה כישלון (הסטטיסטיקה מלמדת ש-99 אחוזים מהפגישות העיוורות אינן מובילות לקשר משמעותי) וכשדורית טלפנה אל חברתה מאיה להודיע לה על גודל האסון, כבר לא היה מי שיקשיב לה.

וכך, קרחת מכאן ומכאן, הגיעה דורית לטיפול והתלוננה על כישלונה במציאת בן-זוג. מה שבולט במקרה זה, כמו ברבים אחרים, הוא מה שאנחנו קוראים לו "כשל אמפתי", דהיינו, חוסר יכולת להיות רגיש לצורכי הזולת.

בניסיונה הנואש למצוא בן-זוג, עשתה דורית "ברז" לאחת מחברותיה הטובות והקריבה בכך ידידות-נפש מוכרת ולא מרגשת במיוחד לטובת הסיכוי הקלוש למצוא בן-זוג, שנראה לרגע מרגש ומלהיב, בפגישה עיוורת - סדר עדיפויות לקוי ביותר שנוצר כתוצאה מייאוש, מצד אחד, והתלהבות של הרגע, מצד שני.

אותו כשל אמפתי, אותו חוסר יכולת להיות קשוב לצורכי הזולת, מרחיק כמובן בני-זוג. הצגת האמונות הבלתי-רציונאליות המצביעות על המיתוסים הרווחים בתפיסת האהבה, במסגרת הייעוץ הקוגניטיבי, היה מגלה לדורית את מה שידוע לה, שהיא הולכת שבי אחר הפנטזיות שלה. אלא שהמיתוס הרווח בקשר לאהבה (מילה גדולה מאוד) הוא שבאהבה אין פשרות, באהבה הולכים אחר הלב ולמען האהבה מקריבים הכול, אפילו ידידות-נפש עם חברה משכבר הימים.

מטרת הטיפול במקרים אלה אינה צריכה להתמקד, לדעתי, בשינוי המחשבות. רוב המטופלים, המתקשים למצוא בני או בנות זוג, מספיק אינטליגנטיים כדי להבין שהפנטזיות שלהם על זוגיות אינן רציונאליות. ברגע של אמת, הם יודו בכך. מה שנשאר הוא לטפל באמביוולנציה, ביחס הדו-ערכי, הלא מודעת כלפי בחירת בן-זוג.

אצל רוב האנשים שמאמינים באמת ובתמים שהם רוצים למצוא בן-זוג בכל מאודם יעלה בירור מעמיק יותר עם איש מקצוע, כי מאחורי הנהייה אחר המושלם והבלתי-אפשרי, בצורה נוקשה וחסרת פשרות, מסתתר קונפליקט רגשי באשר למציאת בן-זוג. הקונפליקט הזה מתבטא, בין היתר, בכך שאנחנו רוצים מאוד את מי שאינו מעוניין בנו ודוחים את מי שמגלה בנו עניין.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר