שברי מאמץ אצל חיילים

מדוע לוקים חיילים רבים בשברי מאמץ? מה עושים בצבא כדי למנוע זאת? מה ההבדלים בין סוגי האימונים השונים בצבא ואיך מטפלים בשברי מאמץ בצה"ל? המומחים של או-2 יסבירו לכם
מאת O2 הדרכה
| 11/02/2006 |
צפיות: 17,564
דירוג: 4.0 מתוך 1 הצבעות
התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע 4.0 מתוך 5
מחקר בנושא שברי מאמץ נעשה על 295 טירונים בצה"ל. החיילים עברו סדרת בדיקות לפני, במהלך ואחרי הטירונות. בין הבדיקות שנעשו: בדיקה אורתופדית, בדיקת כושר גופני וכוח רגליים וכן צילומי רנטגן. במהלך המחקר היו הטירונים המעקב צמוד של צוות הרופאים הצבאיים שהשתתפו במחקר. אחת לחודש נבדקו כל החיילים במטרה לאתר מקרים החשודים לקיום של שבר מאמץ. כל חייל עם חשד לשבר מאמץ נבדק על ידי אורתופד ונשלח למיפוי עצמות.

הממצאים מיפוי דורגו מ-1 עד 4. כהגדרה אופרטיבית נקבע כי רק דרגות 3 ו-4 מייצגות שבר מאמץ ואילו דרגות 1 ו-2 מייצגות את השינוי בעצם כתגובה למאמץ לפני היווצרות שבר מאמץ. אצל 91 חיילים מתוך אוכלוסיית הסקר (31 אחוזים) התגלו שברי מאמץ, כאשר השברים הנפוצים היו ב-Tibia (51 אחוזים) וב-Femur (30 אחוזים).

לא כל שבר מאמץ מופעי עם סימפטומים קליניים (רגישות מקומית, כאב). במקרה כזה מדובר בשברי מאמץ אסימפטומטיים. 33 אחוזים מכלל השברים שנתגלו במחקר היו אסימפטומטיים. מרבית שברי המאמץ האסימפטומטיים היו ב-Femur ולא ב-Tibia (שבעה אחוזים מהשברים ב-Tibia).

חשיבותה הגדולה של המודעות לשברי מאמץ מסוג זה ובעיקר לאלו ב-Femur, היא שקיימת סכנה שיהפכו לשבר מלא עם תזוזה. חשוב להדגיש שקיימים מקרים בהם החייל לא מתלונן על כאבים עד מספר ימים לפני שנוצר השבר המלא וידועים אף מקרים של שברי מאמץ אסימפטומטיים ב-Femur שנשברו באופן מלא בזמן תזוזה. מכאן גם שהבדיקה הקלינית אמינה הרבה יותר בשברי מאמץ ב-Tibia ועלולה להיות מטעה לגבי שברי מאמץ ב-Femur.

תבניות אימונים

המאמץ הגופני מהווה את הגורם המרכזי להתפתחות שברי מאמץ. כיום קיימות שתי שיטות עיקריות לבניית תוכנית אימונים. בכל אחת מהן נבנה המאמץ הגופני בצורה שונה. גישה אחת היא הגישה המחזורית המיושמת בחלק מבסיסי הטירונים בצבא ארה"ב והשנייה היא הגישה ההדרגתית המיושמת בצה"ל.

האימון המחזורי. לפי גישה זו מאמנים את הטירון עד לדרגה שייווצר אצלו נזק מינימאלי בעצם ואז מאפשרים לו מנוחה עד שתשוקם העצם בתהליך האוסטאוניזציה. מחקר שנעשה מראה כי שיטה זו מפחיתה בצורה משמעותית את שיעורי התחלואה בשברי מאמץ. נתונים מראים שיעור תחלואה נמוך מחמישה אחוזים בצבא ארה"ב (למרות אימונים קשים יותר לפעמים מאלו בצה"ל).

האימון ההדרגתי. התפיסה שעומדת מאחורי הגישה ההדרגתית טוענת שהיות והגברה של המאמץ מביאה לעליה בשיעור שברי המאמץ, ניתן להוריד את שיעור התחלואה על ידי עליה הדרגתית ומבוקרת בדרגות המאמץ.
סרגל המאמצים של צה"ל בנוי, אם כן, על עיקרון זה של נפח אימונים מרבי המאפשר עליה הדרגתית במאמץ עם מינימום נזקים. עם זאת, קיימים בצה"ל שיעורי תחלואה של כ-30 אחוזים בחי"ר ואף יותר.

חשוב לזכור כי שיטת הסרגל הנוכחית מאפשרת תמרון והרכבה עצמית של תוכנית האימונים ע"י המפקד, דבר שעלול לפגוע בהדרגתיות המאמצים. ישנם משתנים נוספים שצריך לקחת בחשבון כשבאים להשוות בין צה"ל לצבא ארה"ב ואם זאת עדיין יתכן ששינוי שיטת האימונים יגרור הפחתה משמעותית בשיעור התחלואה בצה"ל.

טיפול בשברי מאמץ בצבא

איתור שברי המאמץ נעשה על ידי תלונות החייל על כאבים ממוקדים (בדרך כלל ברגליים). כל מקרה של כאבים יוצאי דופן (שלא היו קיימים קודם ואינם תוצאה של עייפות בלבד) יופנו על ידי החובש לרופא. לעיתים ניתן לראות סימני נפיחות ואודם במקום הכאב. הרופא יבצע בדיקת רגישות על פי תלונות הכאב לזיהוי שברי מאמץ. הטיפול בשברי מאמץ מתבסס על מניה ומלבדה גם מנוחה וגיבוס.

אימונים לפי סרגל מאמצים. המאפשר הסתגלות של העצמות למאמץ המופעל עליהן, ימנע היווצרותם של שברי מאמץ.

מנוחה. במידה וקיימים שברי מאמץ יקבל החייל מנוחה בהתאם לחומרת השברים. משמעות המנוחה - מניעת נזק נוסף אוסטאוניזציה מואצת וריפוי השברים. ב"מנוחה" הכוונה היא להימנעות מפעילות מאומצת. הרופא נותן לחייל פטורים מריצות, מסעות, הליכה ממושכת וקפיצות. לרוב לא ניתנת מנוחה מוחלטת.

יש מקום לשיקול דעתו של רופא היחידה האם להגביל את החייל בעמידה ממושכת ובנשיאת משאות כבדים. אין מקום לאסור עבודות שגרתיות. הקו המנחה המתן המנוחה הוא הימנעות מפעילות הגורמת לסוג הכאב שאובחן כשבר מאמץ. במידה וקיימת שאלה לגבי החזרת החייל לאימונים לפני תום המנוחה המומלצת, יש לבצע צילומי רנטגן של האזור הרלוונטי. רק המצאות קלוס מעידה על ריפוי.

גיבוס. במידה ושבר המאמץ הפך לשבר של ממש תגובס הרגל ובכך תמנע גל פעילות של הרגל ויתאפשר איחוי השבר ללא תזוזה שלו. במקרה שאובחן שבר מאמץ בצוואר הירך, יקבל החייל מנוחה מוחלטת (שלא ביחידה) למשך 60 יום, תוך מעקב וביקורת. במקרה שאובחן שבר/סדק בעצם ארוכה, ישקול האורטופד קיבוע ומתן פרופיל מתאים.

לחלקו הראשון של המאמר
לחלקו השלישי של המאמר
לאתר של חברת O2

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר