הגורמים לשברי מאמץ

בואו לקרוא על הגורמים לשברי המאמץ: החיצוניים (עומס יתר, משטחי הליכה משובשים, נעליים לא מתאימות, מחסור בשעות מנוחה ומזג אויר לא טוב) ופנימיים (השמנה, כושר גרוע, מבנה חריג)
מאת O2 הדרכה
| 09/02/2006 |
צפיות: 5,930
במשך כל שנות המעקב והחקירה של שברי מאמץ הוצעו סיבות רבות ומגוונות להיווצרות השברים באזורים השונים של הגוף. וודאות לגבי הגורמים השונים עדיין לא קיימת, אולם בעשרים השנים האחרונות נמצאו גורמים אשר מגדילים את הסיכוי להיפגע בכל אחד מסוגי השברים הקיימים. לרוב אין זה גורם אחד שמביא להיווצרות שבר מאמץ אלא שילוב של מספר גורמים יחד.

כיום מקובלת חלוקה של גורמי סיכון לשתי קטגוריות: גורמים חיצוניים שאינם קשורים בגופו של הנפגע וגורמים פנימיים, הקשורים ישירות בגופו של הנפגע, בתורשתו ובמבנה הגופני והנפשי שלו.

גורמי סיכון חיצוניים: תכניות אימונים לא מתאימות (עומס יתר). על פי הניסיון בשטח, הוכח ששכיחות הפציעות עולה ביחס ישר לעליה בעומס האימונים והגדלת משך האימון או תדירותם של האימונים.

משטחי הליכה קשים או משובשים. הליכה על תשתית קשה כמו אספלט, מורדות תלולים, אדמת טרשים וכו', בעיקר עם נשיאת משקל, מגדילים את הסיכוי להיפגע.

נעליים לא מתאימות. בדיקות של נעליים העלו עדיפות קלה בלבד לנעליים צבאיות, למשל, על פני רגל יחפה, בכל הנוגע לבלימת זעזועים של גל ההלם המוחדר למערכת התנועה בפגיעות העקב בקרקע. לעומת זאת, עדיין ישנה עדיפות גדולה וברורה נמצאה לנעלי ספורט על פני הנעל הצבאית.

מחסור בשעות מנוחה. אי מתן זמן מנוחה ושינה לא מאפשר לעצם לעבור תהליך תקין של בנייה מחדש. עוד נמצא שלצורך בנייה תקינה של העצם דרוש איזון בין הפעלת כוח הכובד בכיוון האנכי לבין הפעלתו בכיוון האופקי (בשכיבה).

מזג אוויר (קור, בוץ). בטמפרטות סביבה נמוכה תפקוד השריר, הגידים והעצמות אינו אופטימלי ובלימת הזעזועים שלהם אינה מיטבית. כאשר מצטבר בוץ אי יציבות בהליכה מקשה על השרירים הפועלים ומגבירה את עייפותם.

גורמי סיכון פנימיים: כשירות גופנית נמוכה, השמנת יתר. אי התאמה בין רמת העומס האימוני לכושרו הגופני ההתחלתי של הנפגע תביא לעומס יתר, לעייפות פיסית ואף לתשישות. נמצא כי מי שנח טוב יותר יכול לבלום זעזועים טוב יותר. גם השמנת יתר הינה גורם סיכון לפגיעות גופניות. נמצא קשר משמעותי בין עליה באחוז השומן ומספר האירועים של פגיעות אורתופדיות באימונים.

מבנה אנטומי חריג (חוסר איזון בין אורך הרגליים, רגל שטוחה, קשת גבוהה): ליקויים אורתופדיים שונים כמו רגל שטוחה, קשת גבוהה מדי, בליטה בעצם העקב או בוהן ארוכה מדי וכו', אשר אינם מפריעים בחיי היום-יום, הופכים להיות מוקדי לחץ וכאב בזמן הליכה ממושכת.

כתוצאה מאי נוחות וכאב במקומות אלה, מנסה הגוף לשנות תנוחות או לפצות על המגבלה וכך נגרמים כאבים ופגיעות במקומות אחרים בגוף. ליקויים אורתופדיים מסוג זה גורמים לעיוותים בחלוקת משקל הגוף הנישא עליו וכך מוטל על נקודות מסוימות בגוף עומס רב מדי.

הצבא אמר דברו

במחקר שנערך בצה"ל הוגדרו שלושה גורמי סיכון להיווצרות שברי מאמץ: סיבוב חיצוני של פרק הירך: אצל חיילים עם סיבוב חיצוני גדול או שווה ל-65 מעלות נמדד שעור תחלואה בשברי מאמץ הגדול פי שניים לעומת החיילים עם סיבוב חיצוני הקטן מ-65 מעלות.

רוחב העצם. שעור התחלואה בשברי מאמץ היה גדול כמעט פי שתיים אצל חיילים עם עצם Tibia צרה, לעומת אלה עם עצם רחבה. שברי מאמץ ב-Femur היו שכיחים פי 3.5 בקרב החיילים עם העצם הצרה לעומת אלה עם העצם הרחבה.

כמו כן נבדק היחס בין רוחב העצם לגובה הגוף. מהמחקר עלה ככל שהערך של יחס זה היה גבוה יותר (העצם רחבה יותר יחסית לגובה), כך נמצאו גם פחות שברי מאמץ. ערך נמוך של היחס עצם-גובה גוף משמעו עצם צרה יחסית לגובה הגוף אותו היא נושאת ומשמעותו עצם חלשה יותר לעמוד במעמס המוטל עליה.

קשת כף הרגל. שעור התחלואה בשברי מאמץ בחיילים עם קשת גבוהה היה גבוה פי ארבע מאשר באלה עם קשת נמוכה. מטרתה של קשת כף הרגל היא לרכז את משקל הגוף על כפות הרגליים. עיוותים בקשת זו יגרמו לכך שחלק ממשקל הגוף ייפול על ה-Tibia ולכן יאיצו את היווצרות שברי המאמץ.

ותק בצבא. כאן מדובר שוב בהסתגלות הגוף למאמץ ע"י התחזקות, התעבות ובניית העצם.

פציעות קודמות. מחקרים רבים הראו שחיילים שנפגעו בפציעות אורטופדיות בעבר (בעיקר שברי מאמץ) נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה יותר לאותן הפגיעות במאמצים חוזרים. כפי הנראה רגישותם לעומס במקומות אלה גבוהה יותר (רקמה מחודשת לעולה לא תהיה חזקה כמו הקרמה המקורית).

מוטיבציה גבוהה. בצבא שעור הפגיעות האורתופדיות עולה ביחס ישר ל"אטרקטיביות" היחידה. ביחידות מובחרות, בהם חיילים הם מתנדבים, שיעור הנפגעים גבוה בהרבה מאשר ביחידות חי"ר רגילות. מוטיבציה גבוהה משפיעה כנראה בגלל הנכונות להמשיך במאמץ למרות כאבים שמקורם בשברי מאמץ מתהווים.

חשוב לציין כי חלק מההשפעות שהוגדרו כגורמי סיכון לא הוכחו בצה"ל כבעלות השפעה על שכיחות שברי המאמץ בחיילים.

לחלקו הראשון של שברי המאמץ
לחלקו השני של המאמר על שברי המאמץ
לאתר של חברת או-2

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר