איתור ואבחון שברי מאמץ

שני כלי האבחון לאיתור שברי מאמץ הם הרנטגן ומיפוי העצמות (סריקת עצמות).כמובן שכלי אבחון אלה באים בנוסף לבדיקה הפיזית. הרנטגן נחשבת כבדיקה שאינה רגישה דיה, שכן הזמן מתחילת הופעת הסימפטומים ועד למצב שבו נוכל לראות ממצאים ברנטגן, עשוי לנוע בין שבועיים לשבועות רבים. כמו כן, הסתבר כי שברי מאמץ יכולים שלא להותיר כלל סימן רנטגני.

בצילום רנטגן (קרני X – רדיוגרפיה) הנעשה מיד לאחר התלונה, לא נמצא בדרך כלל דבר ורק לעתים רחוקות רואים ספיגה של עצם או סדק. הסיבה לכך היא שברוב המקרים הסדק שנוצר בעצם הוא דמוי חוט מיקרוסקופי ורק לאחר של שבועיים עד שלושה שבועות, כאשר מסתיים תהליך הריפוי מופיעה מסביב לאזור השבר התעבות אשר נראית בצילום הרנטגן ולעיתים אף ניתנת למישוש.

היות והתהליך הראשוני הוא הרס תאי עצם שמתרחש בתוך העצם עצמה, לא נוכל לאבחן זאת בצילומי רנטגן, אשר מדגימים את צל העצם ולא פרטים בתוכה. השלב שכן נוכל לראות ברנטגן, הוא השלב לאחר הריפוי - היווצרות של התעבות, המוכנה התעבות קלוס.

מיפוי עצמות היא בדיקה שבה מזריקים לנבדק חומר רדיואקטיבי ששוקע בעדיפות במקומות בהם קיים ייצור מוגבר של עצם. לאחר הזרקת החומר מצלמים את הנבדק במצלמה הרגישה לקרינה זו (מצלמת גמא) ומקבלים תמונה אופיינית של העצם.

מיפוי עצמות נחשבת כבדיקה אמינה מאד באבחנה של שברי מאמץ. רגישות הבדיקה נחשבת למושלמת - מקובל להניח כי כל שבר מאמץ יתגלה בבדיקה ולכן לא קיימת תופעה של False negative - ממצאים שליליים מטעים.

לעומת זאת, סגוליות הבדיקה (Specificity) נמוכה מ-100 אחוזים, כלומר שגם חבלות, אשר אינן שברי מאמץ, עלולות להתקבל במיפוי כשברי מאמץ (False positive). האנמנזה והמעקב אחרי החולה מסייעים לרופא באבחנה המבדלת.
כל שבר מאמץ מתבטא בריכוז קליטה באזור השבר ולפי עוצמת הקליטה מחלקים את השברים לארבע דרגות, החל מהקל ביותר (1) ועד לחמור ביותר (4). באמצעות מיפוי עצמות מקבל הרופא תמונה מדויקת של מקום השבר, דרגתו וחומרתו ונקבע טיפול מתאים, כל זה, תוך יום-יומיים לאחר תלונות החייל.

סימנים נוספים לשברי מאמץ

ניתן, אם כך, לראות כי מיפוי עצמות יכול לתרום הן לאבחנה מוקדמת של שברי מאמץ והן לשלילת שברים ומניעת קיבוע מיותר. כמו כן מאפשרת הבדיקה חיסכון בזמן רב לטובת אימוני החייל ולהחלמתו המהירה.

הכאב הוא התלונה המוקדמת והאמינה ביותר לשבר מאמץ. הכאב ממוקד בד"כ לאזור השבר אם כי קיימים גם שברי מאמץ שקטים (Silent), המופיעים ללא כאב. בבדיקה קלינית הרופא יכול לגלות סימנים נוספים האופייניים לשבר מאמץ כגון:

רגישות נקודתית בעצם (פרט לשבר בעצם הירך); נפיחות ברקמות רכות באזור השבר; המצאות קלוס (לאחר שבועיים-שלושה); שינוי בצורת ההליכה או הריצה (כאשר השבר ברגליים); אטרופיה של השרירים (בעיקר שרירים אחוריים של השוק) כתוצאה משינוי תנועה; חוסר כאב ותנועה חופשית של המפרק הקרוב למקום השבר.

לחלקו הראשון של המאמר בנושא שברי מאמץ , שבר הליכה




* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר