מחפש בחורה שתרצה לזרוק אותי

כמה פעמים שאלתם את עצמכם: איך זה שאני מתאהב באנשים שאינם מעוניינים בי ושדווקא מי שאני מעוניין בו לא מעוניין בי בחזרה? ד"ר גידי רובינשטיין מנסה להסביר מה גורם לנו להתאהב במי שלא מעוניין בנו ולהשליך דווקא את מי שכן רוצה אותנו
מאת ד"ר גידי רובינשטיין
| 05/05/2007 |
צפיות: 3,948
דירוג: 1.0 מתוך 1 הצבעות
התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע 1.0 מתוך 5
בני היה חלומם של נשים וגברים כאחד: מבנה גוף אתלטי, גברי, מצליחן, אינטליגנטי ונעים-הליכות.

רבים התאהבו בו והוא התאהב ברבים, אלא שלא היה מדובר באותם אנשים. הוא נמשך לחתיכים צעירים ("טיפוס של דוגמן", כהגדרתו), אינטליגנטיים, שתמיד נמשכו לשכמותם.

"ויש לי עוד סטייה קטנה", התוודה בפניי, "אני חייב שהשיניים שלו יהיו מושלמות: לבנות, מבריקות וללא כל פגם; אני אוהב חיוך רחב - אני עצמי למדתי כבר לחייך בפה סגור"…

שנים רבות של טיפול לימדוני שרגש והיגיון אינם הולכים יחד, אלא שבני היה חד כתער בניתוח המציאות, בעוד שבחיי האהבה שלו הוא היה "פנטזיונר" מוחלט. לא שחסרו לו מחזרים, כולל כאלה שתאמו את טעמו, אך תמיד "זה לא היה זה". מי כן היה "זה"? הבלתי-מושגים, אלה שלא היו מעוניינים בו.

כמה פעמים שאלתם את עצמכם: איך זה שאני מתאהב באנשים שאינם מעוניינים בי ושמי שאני מעוניין בו לא מעוניין בי? תלי תלים של מחקרים ניסו להתמודד עם השאלה "במי אנחנו מתאהבים?" הפסיכולוגיה החברתית חקרה את המצבים בהם אנשים מתאהבים וגילתה שישה תנאים עיקריים להתאהבות.

למה בחרת בו?

בספרה "התאהבות" סוקרת פרופ' איילה מלאך-פיינס ממצאי מחקרים העוסקים בתנאים שנמצאו קשורים למערכות יחסים ארוכות טווח.

סמיכות (proximity) היא התנאי הראשון שמאתרת הפסיכולוגיה החברתית כמקדם התאהבות: רוב האהבות החלו, מסתבר, באותו בניין, באותה שכונה, באותה אוניברסיטה וכדומה. ככל שאנשים נחשפו זה לזה פעמים רבות יותר, הם למדו לחבב יותר זה את זה.

עוררות (arousal) הוא התנאי השני: אדרנלין, מסתבר, מעורר אהבה. מחקרים שנערכו בארץ בתקופת מלחמת המפרץ, מצביעים על פריצה מחודשת של אהבות שנשחקו - הפאניקה, הפחד מאובדן, החיים בצל הסכנה - כל אלה עוררו אנשים להתקרב מחדש.

התנאי השלישי מצביע על הבדל בין גברים ונשים (או בין הומואים ללסביות): גברים נוטים להתמקד במראה ונשים באישיות. מה קורה עם אלה שאינם "יפים"?

"היופי", אומר הפתגם הידוע, "בעיני המתבונן": גבר רגיש, מתחשב ובעל חוש הומור עשוי להיחשב אטרקטיבי, גם אם איננו נופלים לרגליו בגלל מראהו החיצוני (ולא אחת כבר הרמנו גבה: "איך היא יוצאת איתו?/הוא איתה?/הוא איתו?/היא איתה?").

התנאי הרביעי הוא הדמיון (similarity): ככל שבני-הזוג דומים יותר זה לזה מבחינת רקע, עמדות, ערכים, השכלה, גנטיקה, בריאות נפשית ועוד, כן סיכוייהם להתאהב גדולים יותר.

עד כמה שאנחנו אגוצנטריים ונוטים להתרכז בעצמנו, טוב נעשה אם נשכח קצת מעצמנו ונביע עניין בזולת. אנשים אוהבים שמתעניינים בהם. אדם מעניין הוא אדם מתעניין. אם אתם רוצים שיתאהבו בכם, תנו לצד השני את ההרגשה שהוא משמעותי עבורכם (קשה, אני יודע, אנחנו הכי מעניינים את עצמנו, אבל…).

התנאי החמישי הוא, אם כן, הדדיות. ולבסוף, דאגו לאתר את צרכי הצד השני ולספקם. תנאים אלה לא נלקחו ממדריך התאהבות כלשהו, אלא הם ממצאי מחקרים.

אבא, אמא - למה?

אם כל כך טוב, אז למה (לפעמים) כל כך רע? כאן אנו נזקקים לפסיכולוגיה הקלינית כדי להבין מה בנו (ולא בסביבתנו) גורם לנו להתאהב במי שאינו מעוניין בנו ולהיות אדישים כלפי מי שמביע בנו עניין.

מה מבדיל בין אנשים המתאהבים בקלות, מרוצים, לא נבהלים מהתלות ההדדית וחשים ביטחון באהבה לעומת אלה הנמנעים ממנה ("אני כל כך עסוק", "אין לי זמן להשקיע עכשיו") ואלה המתאהבים באובייקטים הלא נכונים ולכן נדחים ולבסוף מתייאשים?

בכול אשמים ההורים, כמובן, ובעיקר האם. אם נדחינו בילדותנו על ידי הדמות המשמעותית ביותר בחיינו, זו שהיינו תלויים בה לסיפוק צרכינו והיא איכזבה ולא היתה שם כשהיינו זקוקים לה - לא נחפש "חוויה מתקנת" בבגרותנו, אלא נתעקש, באופן בלתי-מודע כמובן, לחפש ולמצוא טיפוס דומה, כזה שידחה אותנו שוב ושוב. הביטוי המקצועי לכך הוא "חזרה כפייתית" (compulsive repetition).

החתיך האולטימטיבי, הסובל מבעיה זו, ימשוך אליו גברים כמו זבובים, אך הוא תמיד ימצא לעצמו את התליין שלו.

באחת מחוויות הילדות, החרוטה היטב במוחו של אחד ממטופלי, הוא זוכר את עצמו כתינוק חסר-ישע בלול סגור, מסמן לאימו להתקרב אליו והיא יוצאת מהחדר. את הדמות הזו הוא הפנים ומאז אינו מסוגל לתת אמון בזולת.

כילדים אנו תלויים בהורינו לסיפוק צרכינו ולכן איננו יכולים לכעוס עליהם. מבוגרים שעברו בילדותם חוויות דחייה כאלו חוזרים אל זירת הפשע ונמשכים, באופן כפייתי ולא מודע, למי שידחה אותם שוב.

כיצד פותרים את ה"פלונטר" בטיפול? ראשית, חשוב להבין שהתאהבות כרוכה באחריות. אם אנחנו אחראים, משמע שהבחירה בידינו: לא לחזור שוב ושוב על התסריט המוכר וההרסני. שנית, יש לטפל ביחסים ההרסניים בזמן אמת. עבודה על הקשרים הפתולוגיים שיוצר המטופל מועילה יותר מחיטוט בילדותו.

לאתר של ד"ר גידי רובינשטיין

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר