טראומה: אירוע שעלול לשנות את חיינו

תארו לעצמכם את האדם הקדמון עסוק בצייד עבור משפחתו, משוטט ביער סבוך שלפתע מתגלה מולו חיית טרף אדירת מימדים. אז כך הכל מתחיל- בואו נעשה מעט סדר בבלגן. מהי טראומה? טראומה היא מילה מבלבלת, מחד- טראומה היא אירוע כגון: תאונות דרכים, אונס, מלחמה, פיגוע טרור. מאידך טראומה הינה תגובה: "מאז התאונה אני מרגישה בטראומה".

החיים המודרניים מעלים את חשיפתנו היומיומית למקרי טראומה, המחקרים העדכניים ביותר טוענים כי אחד מתוך שלושה בני אדם ייחשף במהלך חייו לאירוע טראומטי משמעותי. אך האם כל אירוע קשה בו אנו נתקלים הינו טראומה? אז זהו שלא. בכדי שאירוע קשה ייחשב כאירוע טראומטי עליו לכלול שלושה מרכיבים:

1. מרכיב האיום: איום על חיים, רכוש, יקירים (במקרה זה גם התוכי של הילד הצעיר נחשב).

למידע נוסף בנושא טראומה ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום אימון אישי, קואצ'ינג
פורום דיכאון חרדה
פורום פסיכולוגיה
פורום פסיכולוגיה הוליסטית
פורום פסיכיאטריה

2. מרכיב ההפתעה: אירוע בלתי צפוי שלא נערכנו אליו מראש.

3. מרכיב חוסר האונים: המשמעותי והסובייקטיבי ביותר מבין המרכיבים , מתייחס לשאלה עד כמה אנו חשים במהלך האירוע כי יש לנו את המשאבים המספיקים להתמודד עם אירוע שכזה.

לדוגמא: יצאתם עם הילד לגן השעשועים ובין נדנדה אחת לשנייה החסרתם מבט, הילד עף ונפל על הפנים, פגיעה בשיניים, המון דם. האם עבורכם כהורים מדובר באירוע טראומטי? בטח טראומטי, אבל שכחנו לציין כי אתם עצמכם עוסקים בכירורגיית פה ולסת, תוך שנייה קבעתם את המקום, עצרתם את הדימום, הרגעתם את הילד וראיתם כי אין כל סכנה לשיניים.

כאן נכנס המרכיב הסובייקטיבי בטראומה - טראומה הינה בעיניי המתבונן, אירוע שעשוי להיות טראומטי והרסני עבור אחד עשוי להיות אירוע משמעותי , מכונן ומצמיח בשביל האחר. אז התחלנו להבין את הטראומה כאירוע ומה עם התגובה לטראומה? ובכן, כאן מסתבכים עוד יותר.

חשיפה לטראומה עשויה להביא לתגובות שונות, החל מתגובות חרדה חולפות, פחד, הימנעות ממקומות ומפעולות שונות, הפרעות שינה, הפרעות מצב רוח, הפרעות בזיכרון, פלאשבקים והזכרויות ועד הפרעה פוסט- טראומטית מתמשכת שעשויה ללוות את הסובלים ממנה שנים רבות ולפגוע פגיעה משמעותית באיכות החיים.חשוב להביא בחשבון כי ישנה טראומה חד-פעמית כגון: תקיפה, שוד, תאונה, פריצה, אונס וישנה טראומה מתמשכת כגון: התעללות מינית, אלימות מתמשכת ואף הזנחה .

עולה השאלה כמה מהנחשפים לאירוע טראומטי יפתחו הפרעה פוסט טראומטית? ובכן הדבר תלוי בגורמים שונים ביניהם: סוג הטראומה (לדוגמא בפיגוע ירי 33% מהנחשפים יפתחו הפרעה פוסט טראומטית, באונס 30%, סה"כ בממוצע 10-15% מהנחשפים לטראומה יפתחו הפרעה פוסט טראומטית), גיל הנפגע, אופי התוקף (צונאמי או תקיפה מינית),משאבי הנפגע, חוסן ועוד.

חשוב להבין כי אירוע טראומטי "נוגע" הן בגוף והן בנפש. האיום הנמצא בגרעין האירוע הטראומטי מאיים הן על שלמותו הגופנית של האדם והן על שלמות נפשו. מחקרים רבים מדגישים את מקומו המרכזי של הגוף באירוע הטראומטי ובתגובה אליו. נראה כי הגוף נוטה "לזכור" את הטראומה ולהגיב במהירות רבה לכל "טריגר" שמזכיר טראומה זו.

לדוגמא: א' בת 35, נשואה +3 , מורה במקצועה, מתגוררת בצפון הארץ. הגיעה לטיפול כשנה וחצי אחרי מלחמת לבנון השנייה עם סימפטומים קשים של פוסט טראומה. א' מיעטה לצאת מביתה, התקשתה להישאר לבד עם ילדיה, נמנעה מנהיגה, סבלה מקשיי שינה, ומיחושים רבים בגופה ללא כל סיבה רפואית . תוך כדי הטיפול התגלה כי לפני המלחמה היתה בחורה פעילה, הרבתה לצאת לטיולים עם משפחתה, נהנתה מטיפול בילדיה ומעולם לא סבלה מקשיי שינה או בעיות בריאותיות משמעותיות.

במהלך הטיפול קבלה א' כלים להתמודדות עם המתח הרב והחרדה- בעזרת הרפייה, דמיון מודרך וויסות תחושתי. כמו גם, עיבוד קוגניטיבי של חווית הטראומה אותה חוותה במלחמה, חשיפה הדרגתית לטריגרים המאיימים (נסיעה מחוץ לעיר, הישארות לבד בבית, ניתוק הטלפון הסלולארי ועוד), ניטור מחשבות קטסטרופליות ואוטומטיות.

לאחר כ-15 מפגשים חזרה א' אט אט לתפקוד הדומה ברובו לתפקודה טרום המלחמה. המתח והעצבנות פחתו, המיחושים הגופניים נעלמו לגמרי, חזרה לנהיגה וליציאה שוטפת מהבית. לפני כשנה (כשנתיים מתום הטיפול), קיבלתי טלפון מא'. נרגשת סיפרה כי ילדה בן רביעי (הריון שכה רצתה ולא העזה בתקופה שאחרי הטראומה), קבלה תפקיד בריכוז שכבה בבית ספר ובעיקר שהיא שמחה ורגועה. הבעיה הגדולה היא שבשונה מ-א' רבים חוששים ואף מתביישים להגיע לטיפול סביב טראומה וחרדה, בעוד חלקם לא מזהים את הקשר בין הסבל בחייהם לבין אירועים טראומטיים שחוו.

מתוך הדוגמא של א' ניתן לראות כי טיפול טראומה חייב לעבוד בשני מסלולים בד בבד. המסלול הקוגניטיבי והרגשי המאפשר עיבוד של החוויה הטראומטית הן במימד המחשבתי והן במימד הרגשי, זאת במקביל למסלול הגופני שנותן "מקום" לסימפטומים הגופניים ולזיכרון הגופני את הטראומה.

ומה בנוגע לתזמון הטיפול? ראשית חשוב להבין כי טראומה צריכה להיות מטופלת כמה שיותר מהר לאחר החשיפה לאירוע.במחקרים נמצא כי הזיכרון הטראומטי נצרב בשעות ובימים הראשונים שלאחר הטראומה - טיפול יעיל בפרק זמן זה עשוי למנוע התקבעות של התגובה הפוסט- טראומטית. טיפול מיידי לאחר האירוע יהיה קל וקצר יותר יחסית מאשר טיפול הניתן שבועות וחודשים אחרי החשיפה.

אילו סוגי טיפולים ישנם לטראומה?

בגדול הטיפול המוביל בעולם בתחום הטראומה הינו טיפול קוגניטיבי התנהגותי המשלב אלמנטים גופניים של הרפייה, הפחתת חרדה והרגעה. בין הטיפולים קצרי המועד ניתן למצוא את:
PE - טיפול בחשיפה ממושכת, הכולל חשיפה חוזרת ונשנית הן בדמיון והן במציאות לגורמים מאיימים עד להתרגלות והפחתת ההימנעות.

EMDR - טיפול זה מבוסס על תנועות עיניים בזמן חשיפה לזיכרון הטראומטי במטרה לאפשר עיבוד של הזיכרון בצורה יעילה ושלמה יותר במוח ובכך הפחתת העוצמות הרגשיות והפיזיולוגיות למול הטראומה.

טיפולים משולבי גוף-נפש - וביניהם SE המתמקד בחוויה הסומאטית ובהתבטאויות הגופניות של הזיכרון הטראומטי.

למאמרים נוספים בנושא טראומה:
טראומה, כשתחושת הביטחון מתנפצת
הלם קרב וטראומה: טיפול ע"י רפואה משלימה
טראומה: לא חייבים להשלים איתה
טראומה: איך הגוף לוחם בטראומה בעצמו
מחקר: טראומה לפני הריון משפיעה על הילד

שיטת See Far CBT - שיטת טיפול חדשה יחסית המשלבת בין הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי וההתייחסות לגוף ולדמיון- שפותחה בישראל ע"י פרופ' מולי להד ומיקי דורון ומבקשת לצעוד במשותף בכל הערוצים הנדרשים להחלמה והתגברות על טראומה.

לסיכום - רוב הטיפולים הינם קצרי מועד, יעילים מאוד ומסייעים לאדם לחזור לתפקוד. ככל שהטראומה משמעותית יותר, קרתה לפני זמן רב יותר וכללה פגיעה קשה באמון (כגון טראומה בתוך המשפחה בתקופת הילדות) נזדקק לטיפול מתמשך ומעמיק יותר.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר