דיכאון, דמנציה - מה הקשר?

דיכאון בקשישים הינו הפרעה שכיחה: 1%-4% מאוכלוסיית הקשישים הכללית סובלת מדיכאון קליני, ועד 50% סובלים מסימפטומים דיכאוניים בעוצמה קלה יותר.

מה דיכאון קליני? דיכאון קליני הינו מחלה קשה הגורמת סבל רב ופוגעת משמעותית באיכות חייו ובתפקודו של הלוקה בה. המחלה מתאפיינת בסימפטומים כגון מצב רוח ירוד, חוסר הנאה ומוטיבציה, נטייה לתפיסה עצמית שלילית, תחושות חוסר ערך, הפרעות בשינה, הפרעות בתיאבון ולעיתים אף משאלות מוות ומחשבות אבדניות.

בהבדל מירידה במצב הרוח כתגובה לאירוע שלילי, שהינה נורמאלית, דיכאון קליני הינו מצב מתמשך (שבועיים לפחות) עם חוסר התאמה בין עוצמת הסימפטומים ומישכם לגירוי שלילי כלשהו.

דנמציה ודיכאון. גורמים המעלים את הסיכון לדיכאון בקרב אוכלוסיית הקשישים הם צורך בטיפול במסגרת רפואית כלשהי, מחלות כרוניות, כאבים, מוגבלות פיזית וירידה קוגניטיבית (יכולות שכליות כגון זיכרון, ריכוז וכו') או דמנציה.

דמנציה (כגון מחלת אלצהיימר) היא מחלה שכיחה בקשישים. כ-1%-5% מהאוכלוסייה מעל גיל 65 סובלים מדמנציה, השכיחות עולה עם הגיל ומגיעה עד לכדי 25%-40% מעל גיל 85.

עוד על אלצהיימר:
מי מתאים לטפל בחולה אלצהיימר?
אבחון מוקדם של דמנציה ואלצהיימר
אלצהיימר או הפרעה קוגניטיבית?
דמנציה, הכל על מחלת השיטיון
מצוקה נפשית מביאה לדמנציה

כדי לאבחן דמנציה דרושים קיומם של התנאים הבאים: ירידה בזיכרון, ירידה בתפקודים שכליים נוספים (שפה, זיהוי, התמצאות, שיפוט) וירידה תפקודית. הסוג השכיח ביותר של דמנציה הינו מחלת אלצהיימר.

דיכאון ודמנציה מתקיימים לעיתים קרובות יחדיו, או בסמיכות זמנים. קיום שני המצבים יחד מחמיר את הסבל האישי של הפציינט, את תפקודו הקוגניטיבי, את היכולת התפקודית הכללית ואת העומס המוטל על המטפל. לכן חשוב לאבחן דיכאון ולטפל בו.

קיימות מספר סברות לקשר בין דיכאון ובין דמנציה אצל קשישים:

דיכאון יכול להיות גורם סיכון לדמנציה, כלומר, הלוקים בדיכאון נמצאים בסיכון גדול יותר ללקות בהמשך בדמנציה.

דיכאון יכול להיות הסימפטום הראשון של דמנציה או תוצאה של אותו תהליך שפוגע במוח וגורם לירידה הקוגניטיבית.

דיכאון, בפרט בקשישים, יכול גם להוביל לירידה זמנית בזיכרון ובתפקודים קוגניטיביים אחרים שמשתפרים עם השיפור במצב הדיכאוני בעקבות טיפול.

חלק מן התרופות השכיחות בקרב קשישים, עשויות לגרום לדיכאון ו/או לירידה קוגניטיבית.

אבחון דיכאון בקשישים. על אף השכיחות הגבוהה של דיכאון בדמנציה וההשלכות האישיות והמשפחתיות, דיכאון בקשישים בכלל ובקשישים הסובלים מדמנציה בפרט, לעיתים קרובות אינו מאובחן (רק 50% ממקרי הדיכאון בקשישים מאובחנים).

ניתן לייחס את שיעור האבחון הנמוך לעובדה כי חומרת הדיכאון בקשישים קלה יותר ומאפייניו הקליניים שונים מאשר דיכאון בקבוצות גיל צעירות יותר.

בניגוד לאנשים צעירים, המתלוננים על מצב רוח ירוד וסבל נפשי, ביטויי דיכאון בקשישים הם לעיתים קרובות נטייה לתלונות גופניות רבות, אי שקט, החמרת הפרעות שינה או נסיגה מתחומי עניין והנאה. קשישים הסובלים מדמנציה לעיתים קרובות אינם מתלוננים כלל, ואצלם דיכאון מתבטא בהחמרת ההפרעה התפקודית או הקוגניטיבית.

נוסף לכך, האדם המזדקן חווה אבדנים רבים (אבדן בריאות, חברה, סטטוס תעסוקתי ומשפחתי, מות קרובים) ותגובה דיכאונית נחשבת נורמטיבית בנסיבות אלו.

דיכאון באנשים הסובלים מדמנציה מפורש לעיתים קרובות כתגובה תואמת לאבדן היכולות, לפיכך, סימפטומים דיכאוניים אצל האדם הקשיש הדמנטי מיוחסים לתגובה סבירה שאינה דורשת טיפול.

חשוב לקחת בחשבון כי באדם הקשיש מתקיימים לעיתים קרובות בעת ובעונה אחת שינויים ניווניים מוחיים, בעיות גופניות שונות וטיפולים תרופתיים רבים.

כל אחד מן הגורמים הנ"ל יכול להוביל לסימפטומים קוגניטיביים, התנהגותיים, דיכאוניים ומוטורים (תנועתיים) שההבחנה ביניהם קשה. כל הגורמים יכולים לבוא לידי ביטוי בירידה תפקודית ושינויים אישיותיים או התנהגותיים.

לאור האמור לעיל, במקביל לעבודה האבחנתית שמטרתה לבדוק האם הסימפטומים הינם חלק מדיכאון, דמנציה או בעיה גופנית, יש לקחת בחשבון כי קיימת סבירות גבוהה שכל התהליכים מתקיימים יחד וקשורים זה בזה.

חשיבות אבחון דיכאון בקשישים הסובלים מדמנציה. בקשישים בכלל ובקשישים הסובלים מדמנציה בפרט, הרזרבות מועטות, ועל כן דיכאון, גם אם חומרתו קלה, יכול להוביל להחמרה קוגניטיבית ותפקודית, החמרת מחלות רקע, עלייה בעומס על המערכת המטפלת ועלייה בסיכון לאובדנות.

אי אבחון דיכאון עלול להוביל לכך שבעקבות הסימפטומים הגופניים עליהם מתלונן החולה, הוא מופנה לבירורים רפואיים רבים ומיותרים או שנרשמות עבורו תרופות הרגעהאו תרופות שינה שבמתן ממושך עשויות להוביל להחמרת התפקוד הקוגניטיבי, נפילות ותופעות לוואי נוספות.

לאבחון נדרשות דרגה גבוהה של חשד קליני, הצלבה בין מקורות אינפורמציה שונים, הגדרת רמת התפקוד הבסיסי והירידה מדרגת תפקוד זו, הבנת המורכבות של קיום סימפטומים דיכאוניים, קוגניטיביים, מוטורים והתנהגותיים יחד.

טיפול בדיכאון אצל קשישים. השלב הראשון בטיפול בדיכאון בקשישים הינו אבחון. האבחון דורש גישה אקטיבית לאיתור סימפטומים דיכאוניים באוכלוסיה שבסיכון, בחולים עם תלונות גופניות רבות בהיעדר ממצא אובייקטיבי ובחולי דמנציה הסובלים מירידה קוגניטיבית או פונקציונאלית.

חשוב לזהות גורמים הפיכים שעשויים להחמיר דיכאון כגון כאבים, טיפולים תרופתיים שונים, מחלות גופניות, נכות או מוגבלות גופנית.

הכלים הטיפוליים השכיחים הינם טיפול תרופתי, טיפול פסיכותרפויטי או שילוב של השניים וטיפול בנזעי חשמל.

התרופות העומדות לרשותנו בטיפול בדיכאון בקשישים זהות לאלו בהן משתמשים לטיפול בקבוצות גיל צעירות יותר.

אין הבדל משמעותי ביעילותם של הטיפולים התרופתיים השונים, אולם קיים הבדל בתופעות הלוואי: ישנוניות, עלייה או ירידה בתיאבון, בחילות, ירידת לחץ דם, החמרת אי שקט, השפעות על מצב מלחים בדם, עצירת שתן, יובש בפה והשפעות על מצב קוגניטיבי.

בחירת הטיפול התרופתי נתפרת על פי תכונות החולה ומאפייני הדיכאון אצלו: מידת אי השקט והחרדה, חומרת הדמנציה, חומרת הפרעות שינה והפרעות תיאבון, מידת האפטיה והפגיעה במוטיבציה.

כמו כן יש לקחת בחשבון את מצבו הרפואי הכללי של החולה: יתר לחץ דם או נטייה ללחץ דם נמוך, הפרעות הולכה או הפרעות קצב לב, ריבוי תרופות אחרות בעלות השפעה לבבית, הפרעות תנועה וכו'.

כמובן, שיש להתחשב בעובדה כי בקשישים חלים שינויים בספיגה, פירוק ופינוי של תרופות מן הגוף.

לאתר חיים עם אלצהיימר

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר