גיל הזהב: אי שליטה בסוגרים

אי שליטה במתן שתן בגיל המבוגר הינה תופעה שכיחה למדי. אחת מכל שלוש נשים מעל גיל 60 צפויה לסבול מדחיפות, תכיפות או אי שליטה במתן שתן בקבוצת גיל זאת.

סקר מקיף של 21 עבודות שבדקו את תכיפות הבעיה בקרב גברים מורה על כך ש-22% מסך הגברים מעל גיל 60 סובלים או יסבלו מהבעיה.

אי שליטה במתן שתן (הרטבה) מוגדרת כבריחה לא-רצונית של שתן, הנובעת ממגוון משתנה של סיבות, שאותן נפרט בהמשך, אך אי השליטה במתן שתן היא רק חלק מהבעיה. נוסף עליה נגרמים פצעי לחץ, דלקות בדרכי השתן, העלולות להתפתח לזיהום בדם, צריבה באזור איבר המין, נפילות ושברים.

לתסמינים הפיזיולוגיים נלווים תחושות בושה, בידוד, רצון להסתגר , עד כדי התפתחות של דיכאון. אנשים נוטים לשנות את אורח חייהם, ואף ממעטים לצאת מהבית. אי שליטה במתן שתן אמנם אינה מסכנת חיים, אך הינה בעיה פיזיולוגית שעלולה להפוך במהרה לבעיה חברתית ונפשית, הפוגעת פגיעה משמעותית באיכות החיים.

הגורמים העיקריים לאי שליטה במתן שתן הם ליקויים בשלפוחית השתן (שלפוחית רגיזה, שלפוחית אטונית, צניחת איברים ודליפת שתן במאמץ), בעיות בסוגר השלפוחית וגורמים סביבתיים שונים (מחלות רקע, תפקוד קוגניטיבי ירוד ועוד).

ליקויים בשלפוחית השתן

1. פעילות יתר של שלפוחית השתן, להלן שלפוחית רגיזה - השלפוחית הרגיזה מתכווצת באופן בלתי רצוני בעת שהיא מתמלאת בשתן, וגורמת דחיפות, תכיפות ודליפה.

באופן נורמלי, שלפוחית השתן מסוגלת לקלוט כ-400-500 מ"ל שתן, אך השלפוחית הרגיזה מתכווצת גם כשהיא מכילה כמות קטנה יותר. ב-90% מהמקרים, הסיבה להתכווצות זו לא ידועה, אך ב-10% מהמקרים מדובר במחלה נוירולוגית.

שכיחות התופעה עולה עם הגיל, כנראה בגלל שינויים במבנה שריר השלפוחית, החלים כחלק מתהליך ההזדקנות. גורמים נוספים לשלפוחית הרגיזה הם דלקת בדרכי השתן, אבנים בדרכי השתן, גידול בשלפוחית השתן או בעיות נוירולוגיות הפוגעות במרכזי השליטה במוח, כגון שטף דם או מחלה דגנרטיבית ופגיעות בחוט השדרה העליון.

2. שלפוחית אטונית- שלפוחית שלא מתכווצת, לעיתים על רקע מחלת הסוכרת שגורמת לאובדן תחושתיות בשלפוחית ופגיעה בעמוד השדרה התחתון.

אצל גברים שלפוחית אטונית עלולה להיגרם בשל חסימה ממושכת ע"י בלוטת הערמונית. במצב זה איבוד השתן מופיע כאשר השלפוחית איננה מתרוקנת לחלוטין ותכולתה עולה על גדותיה, והשתן הנאגר מתחיל לדלוף.

3. תופעה אחרת היא דליפת שתן במאמץ, המופיעה בכל מצב של עליית הלחץ התוך בטני כגון: צחוק, שעול, עטוש, התעמלות ועוד.

תופעה זו תתרחש בעקבות פגיעה בשלפוחית אחרי ניתוח או חבלה, כתולדה של צניחת שלפוחית השתן ואיברים נוספים ברצפת האגן, או קריסה של הרצפה כולה. צניחה זו למעשה מפעילה את כל הלחץ התוך בטני על השלפוחית, דבר היוצר דליפה של שתן.

ליקויים בסוגר

פגיעה במנגנון הסוגר של השופכה. במצב זה הלחץ בשופכה במנוחה הוא נמוך, ומופיעה דליפת שתן בכל מאמץ ולו הקל ביותר. הפגיעה יכולה להיות תולדה של ניתוחים קודמים באזור או של שברים קשים באגן ובמערכת השרירים שמסביב לשלפוחית.

גורמים נוספים לאי השליטה במתן שתן בגיל המבוגר

אדם מבוגר סובל ממכלול של סימפטומים שעלולים "לתרום את תרומתם" לתופעה של אי שליטה במתן שתן. אדם המרותק למיטה, או שחווה קושי בתנועתיות ובהליכה, עלול לסבול מדליפת שתן מעצם העובדה שיכלת ההגעה העצמאית שלו לשירותים נפגעה.

בעיה נוירולוגית או דלקת פרקים הפוגעת בשליטה בידיים ומקשה על פתיחת רוכסן או כפתורים עלולים לגרום לאיבוד שתן במכנסיים.

שינויים במצב הכרה הנגרמים כתוצאה מעליית חום, תרופות שינה, תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית, משפיעים גם הם על השליטה של המח בכל מנגנון ההשתנה ועלולים לגרום לאי שליטה.

אחוז ניכר מהקשישים סובלים מדיכאון, ואי שליטה במתן שתן עשוי להיות או אחד הביטויים לדיכאון זה, או ניסיון למשוך תשומת לב ולאותת על מצוקה.

בנוסף, אל לנו לשכוח שאנשים מבוגרים לרוב נוטלים תרופות שונות כגון משתנים, שתופעות הלוואי שלהן משפיעות ישירות על מערכת השתן, ועלולות לגרום לבעיות שליטה בהשתנה.

מהן דרכי הטיפול באי שליטה במתן שתן:

ככלל, תוכנית הטיפול היא פרטנית ונקבעת רק אחרי בדיקה רפואית מקיפה, תוך התייחסות לכל גורמי הרקע הרלוונטים. קשת הטיפולים היא רחבה ביותר, החל מטיפולים שמרניים, דרך נטילת תרופות וכלה בניתוחים זעיר פולשניים.

הטיפול השמרני, שיעילותו מוכחת רק במקרים של דליפת שתן קלה, מתבסס על תרגילי שרירי רצפת האגן לבד או בסיוע גירוי חשמלי והיזון חוזר - ביו פידבק, שימוש בחסמי שופכה, דוחקי שופכה, טיפולים משלימים וטיפולים תרופתיים היוצרים התכווצויות בשרירים המקיפים את השופכה.

אפשרויות הטיפול הכירורגיות בדליפת שתן במאמץ בנשים הן רבות ומגוונות, אך לצערנו ההצלחה הטיפולית משתנה מאד בין גישה אחת לשנייה. לפיכך חשוב מאד להתאים את הטיפול הנכון לכל מטופלת, על פי חומרת בעייתה ועל פי מידת הסבל שהיא מסבה.

קיימות גישות רבות לתיאור הטיפולים הניתוחים, על פי דרך הגישה המשתנה, בטני, לדני או משולב. מטרת הניתוח משתנה על פי סוג הניתוח והגישה הניתוחית.

הניתוחים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות - ניתוחי הרמה שמטרתם להעלות את אזור צוואר שלפוחית השתן אל תחום מערכת הלחצים התוך בטנית, וניתוחי תמיכה, שמטרתם ליצור אזור תומך מתחת לאזור צוואר שלפוחית השתן או מתחת למרכז השופכה, כאשר האוריינטציה הכללית היא לבצע פעולות כירורגיות זעיר פולשניות על מנת לאפשר שיקום מהיר.

בקרב הגברים, ניתן להיעזר, בנוסף לטיפול התרופתי בשלפוחית הרגיזה, בטיפולים וניתוחים שונים בבלוטת הערמונית המוגדלת. ניתן במקרים נבחרים להזריק חומרים "האוטמים חלקית" את השופכה או להשתיל סוגר מלאכותי.

במצבים של אי לשיטה זמנית ניתן להשתמש באביזרים חיצוניים המקלים על הבעיה אך לא פותרים את הסימפטום. רופאים גם לא פוסלים טיפול התנהגותי, במיוחד כאשר מדובר בבעיה על רקע מצב קוגניטיבי או נפשי.

לאתר המרכז הרפואי תל אביב



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר