הכל על אי שליטה בשתן אצל נשים

אחת משלוש נשים בנות 60 ומעלה תסבולנה מדחיפות, תכיפות או אי שליטה במתן שתן. לתסמינים הפיזיולוגיים נלווים תחושות בושה, בידוד, רצון להסתגר בבית ואף עלול להתפתח דיכאון. ד"ר דוד גורדון מסביר על הסימפטומים והטיפולים
מאת ד"ר דוד גורדון
| 31/07/2006 |
צפיות: 7,498
אי שליטה במתן שתן, היא בעיה מרכזית בקרב נשים מעיל גיל 60. אחת משלוש נשים תסבולנה מדחיפות, תכיפות או אי שליטה במתן שתן בקבוצת גיל זאת.

ההרטבה עצמה היא רק חלק מהבעיה. נוסף עליה נגרמים פצעי לחץ, דלקות בדרכי השתן, העלולות להתפתח לזיהום בדם, צריבה באזור איבר המין, נפילות ושברים.

לתסמינים הפיזיולוגיים נלווים תחושות בושה, בידוד, רצון להסתגר בבית ואף עלול להתפתח דיכאון. הנשים נוטות לשנות את אורח חייהן, ממעטות לצאת מהבית ולמעשה, מכירות אזורים שלמים בעיר על פי מפת השירותים הציבוריים.

אין ספק, כי אי שליטה במתן שתן הינה בעיה פיזיולוגית שעלולה להפוך במהרה לבעיה חברתית ונפשית, הפוגעת משמעותית באיכות החיים.

כאן המקום להבהיר כי בעיה זו ניתנת לרוב לטיפול ולריפוי מלא בכל קבוצות הגיל וגם בגיל המבוגר ואין לקבלה כמצב קיים ותקין.

חשוב לציין כי חלק ניכר (30-50 אחוזים) מהסיבות לאי שליטה במתן שתן הן סיבות חולפות, ורובן אינו ממקור מערכת השתן. מצבים אלה אומנם חולפים, אך חשוב לזהות ולאבחן אותם בזמן ולטפל בהם בצורה נאותה, אחרת עלולים להפוך למצבים קבועים. להלן המצבים החולפים:

1. מצב בילבולי - מופיע לאחר נטילת תרופות מסויימות או לאחר נטילת תרופות, ומלווה לעיטים באי שליטה במתן שתן. עם זיהוי הסיבה חהופעת המצב הבלבולי והטיפול בה, חולף המצב וחוזרת השליטה במתן השתן.

2. דלקת בדרכי השתן - עלולה לגרות לדחיפות, תכיפות, כאב בעת מתן שתן, אי שליטה במתן שתן או אי נקיטת שתן. עם הטיפול חולף המצב וחוזרת השליטה.

3. אטרופיה (דלדול רירית הנרתיק והשופכה) - חוסר בהורמון אסטרוגן מביא לדילדול רירית הנרתיק וצינורית השתן. תיפקודן נפגע ומופיע אי שליטה במתן שתן. טיפול מקומי באסטרוגן (משחה או טבליות לדניות) פותר בעיה זאת. ההקלה מושגת תוך ימים עד שבועות מתחילת הטיפול.

4. תרופות- סיבה שכיחה מאד לאי-שליטה בגיל השלישי היא נטילת תרופות שונות. החל מתרופות הרגעה דרך תרופות לטיפול ביתר לחץ דם וכלה בתרופות המיועדות לטיפול במצבים רפואיים שונים. קיימת האפשרות כי תהיה להן גם השפעה על מערכת השתן ותפקוד השלפוחית. חשוב להיות ערים לסוגיה זו ולהעלותה בפני הרופא/ה המטפל/ת.

5. ייצור שתן מוגבר-שתיית עודף נוזלים, מתן תכשירים משתנים ושימוש באלכוהול לצד מחלות מסוימות כגון: אי-ספיקת לב, סוכרת, אי ספיקה ורדית בגפיים, חוסר חלבון אלבומין וכו' עלולים לגרום לייצור שתן מוגבר. ייצור שתן מוגבר עלול להוביל לנוקטוריה, המתבטאת בקימה לילית לצורך מתן שתן.

6. הגבלה בתנועותיות - דלקות פרקים , צליעה מסיבות אחרות, סחרחורות בשל הירידה בלחץ דם, ראייה ירודה, פחד מנפילה וסיבות נוירולוגיות שונות- כל אלו עלולים להוביל להגבלה בתנועתיות, הפוגעת באופן עקיף גם בשליטה במתן שתן.

7. עצירות - עצירות ממושכת היא הסיבה לאי שליטה במתן שתן בכ-10 אחוזים מכלל הנשים בקבוצת גיל זאת. פתרון בעיית העצירות משפרת במקביל גם את השליטה במתן השתן.

הדרכים הידועות

הזכרנו שבע סיבות חולפות לאי שליטה במתן שתן. במצבים אלה, קל יחסית לטפל ולהשיג במהרה שיפור ניכר באיכות החיים. נוסף על סיבות אלו, קיימות גם סיבות ידועות וקבועות לאי שליטה במתן שתן:

1. פעילות יתר של שלפוחית השתן - זאת הסיבה השכיחה ביותר לאי שליטה ודחיפות במתן שתן בקבוצת הגיל השלישי. בשלב שבו השלפוחית מתמלאת מופיעות התכווצויות בלתי רצוניות של שלפוחית השתן הגורמות לדחיפות תכיפות ואף איבוד שתן בלתי רצוני.

שכיחות התופעה עולה עם הגיל כנראה בגלל שינויים במבנה שריר השלפוחית, החלים כחלק מתהליך ההזדקנות. אבחון התופעה מתבצע באמצעות בדיקה גופנית, הערכה אורודינמית, שהינה בדיקה ממוחשבת בה ממלאים את שלפוחית השתן בנוזל ומודדים את הלחצים בתוכה ושאלון מאזן נוזלים הממולא על-ידי האישה במשך 24 עד 72 שעות וכולל רישום מדויק של כמויות השתייה וכמויות מתן השתן על פני כל שעות היממה.

הטיפול בבעיה זו הינו תרופתי או התנהגותי, המבוסס על מתן שתן על-פי השעון ולא על-פי הצורך, עם הגדלה הדרגתית של מרווחי הזמן בין מתן שתן אחד למשנהו. ניתוחים בדרך כלל אינם מסייעים לפתרון הבעיה.

2. דליפת שתן במאמץ - הסיבה השניה בשכיחותה לאיבוד שתן בקבוצת גיל זאת. האשה תסבול מדליפת שתן בכל מצב של עליית הלחץ התוך בטני כגון: צחוק, שעול, עטוש, התעמלות ועוד.

הדליפה נגרמת עקב צניחה של בסיס שלפוחית השתן וצינורית השתן בזמן מאמצים. תתכן גם פגיעה במנגנון הסוגר (ספינקטר) של צינורית השתן.

הסיבות לדליפת שתן במאמץ לא לגמרי ברורות. ככל הנראה, נזק שנגרם לרצפת האגן בעת לידות וכן הירידה ברמת הורמון האסטרוגן המתרחשת בגיל המעבר הן שתורמים למצב זה. גם כאן האבחון יתבצע על ידי הערכה אורודינמית.

הטיפולים השמרניים כוללים: תרגול יום-יומי של שרירי רצפת האגן בהדרכת פיזיותרפיסטית אורוגניקולוגית שהוכשרה לכך במטרה לחזק את שרירי רצפת האגן. לעיתים, ישולב הטיפול הפיזיותרפיסטי עם מתן אסטרוגן.

במצבים קלים עד בינוניים פעולות אלו יהיו יעילות בכ-70-80 אחוזים מהמקרים. במקרים אחרים, הפתרון הכירורגי הינו היעיל ביותר. הניתוחים המבוצעים היום הינם בשיטה זעיר-פולשנית, כדוגמת ניתוח ה- TVT המבוצע ללא פתיחת הבטן ובהרדמה מקומית בלבד.

משך הניתוח כ-20 דקות, משך האשפוז קצר - כיממה ושיעורי ההצלחה גבוהים (90-95 אחוזים). ההחלמה מהירה והחזרה לשגרה היא תוך ימים ספורים ממועד הניתוח.

חשבו לזכור כי דחיפות תכיפות ואי שליטה במתן שתן לעולם אינם מצב תקין, נורמלי או פזיולוגי. עם העליה בגיל עולה מספר הנשים הסובלות מהבעיה על סוגיה השונים. כיום, אין סיבה להרגיש בושה או אי נוחות וחשוב לפנות לעזרה ואבחון מקצועי במעוד מועד על מנת לתפור את הטיפול המתאים ולשפר את איכות החיים שלנו בדרך לשיבה טובה.

לאתר של המרכז הרפואי תל אביב

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר