אלצהיימר - גורמים, זיהוי וטיפול

דמנציה מסוג אלצהיימר מאופיינת בירידה ביכולת הקוגניטיבית בהדרגה במשך חמש עד שמונה שנים.

בשלבים הראשוניים המחלה מתאפיינת בירידה בזיכרון לטווח קצר, למשל: שכחה של מטלה מסוימת וחזרה עליה מספר פעמים ביום בשל כך.

לרוב, בן/בת הזוג או קרוב משפחה הם הראשונים שישימו לב לשינויים התנהגותיים. במקביל לירידה בזיכרון החולה הופך נוקשה לסביבתו ובשלבים מתקדמים יותר נפגע הזיכרון לטווח בינוני.

החולה מאבד את היכולת לבצע פעולות יומיומיות כמו הכנת אוכל, צפייה בטלוויזיה ומעקב אחר תכנית למשך זמן, מקלחת, ביצוע פעולות חשבוניות פשוטות עד אובדן העצמאות וקושי לצאת בגפו מהבית מכיוון שלא יזהה את הדרך חזרה.

למידע בריאותי נוסף היכנסו לפורומים:
פורום הפרעות זיכרון הפרעות קוגניטיביות
פורום רפואת משפחה
פורום חרדות, טראומות, פחדים
פורום תמיכה נפשית
פורום דיכאון חרדה

30-40% מהחולים סובלים מדיכאון, כבר בשלבים המוקדמים של המחלה. בשלבים המאוחרים והסופניים המחלה מתבטאת בשפה דלה, קושי בזיהוי בני משפחה, קשיי הליכה, הפרעות קשות בהתנהגות ומצבים פסיכוטיים.

ניתן לחלק את מחלת הדמנציה מסוג אלצהיימר לשני סוגים: הסוג הראשון הינו דמנציה המתפתחת בגיל צעיר יחסית, בין 40 ל-50 (נקראת בעגה המקצועית early onset) אשר נחשבת לתורשתית.

הסוג השני הינו דמנציה מעל גיל 65 (late onset) אשר לה מספר גורמים עיקריים:

גיל - מעל גיל 65 2% מהאוכלוסייה סובלים מדמנציה, כאשר אחוז החולים גדל עם הגיל עד לאחוז גבוה של 30%-50% הסובלים מהמחלה מעל גיל 85.

גנטיקה - חלבון אפוליפופרוטאין, הוא סמן גנטי של המחלה. נמצא קשר בין חלבון זה לבין התפתחות המחלה בעתיד, ישנם גורמים נוספים לדמנציה שהוכחו במחקרים, אך השפעתם שנויה במחלוקת, יתר לחץ דם, שימוש באלכוהול, עישון, השכלה נמוכה ונטייה לדיכאון.

לכתבות נוספות בנושא:
גיל הזהב - יותר תרופות פסיכיאטריות
אלצהיימר: יש טיפול להפרעות ההתנהגות
לחץ דם פוגע בחולי אלצהיימר
מוסריות ומצפון יגנו מאלצהיימר
בלי לחץ - בלי אלצהיימר

חשיבות אבחון האלצהיימר בשלבים המוקדמים הינה משמעותית, ככל שההפרעה מאובחנת מוקדם יותר כך קיימות יותר אפשרויות טיפול.

הטיפול האידיאלי משלב בין טיפול תרופתי להדרכה של החולה ומשפחתו. לאחר האבחון החולה ומשפחתו עוברים הדרכה שמטרתה להעביר כמה שיותר מידע על המחלה, מהן הציפיות מהטיפול, מהם התרחישים שעלולים לקרות בעתיד וכדומה.

ההדרכה המשפחתית הינה קריטית בעיקר בשלבים הראשוניים והמקדימים של המחלה (שלב הפרה דמנציה) -במסגרתה נכנס המטופל לתהליך שיקומי הכולל פעילות קוגניטיבית ופיזית ולמעקב.

בנוסף לתהליך השיקום חשוב להתחיל טיפול תרופתי כבר בשלבים המוקדמים בהם הוא נחשב ליעיל ביותר. התרופות השכיחות בקבוצת התרופות הניתנת בשלבים המקדימים עד הבינוניים הן רמיניל, אקסלון ואסנטה.

התרופה רמיניל, שנכנסה לאחרונה לשיווק בארץ, פועלת גם על הקולטן הניקוטיני, שמשפר פעילות כולינרגית מוחית. התרופות הניתנות בשלבים המתקדמים של המחלה הן אביקסה או ממוקס.

מטרתו של הטיפול התרופתי הינה להאט את הידרדרות המחלה דרך הארכת השלב הקל עד בינוני למשך מספר שנים. במקרים מסוימים ניתן טיפול תרופתי גם לסימפטומים ולסינדרומים שמלווים את המחלה כגון דיכאון, השכיח מאוד בחולי דמנציה.

בשלבים מתקדמים יותר, במידה ומופיעות הפרעות בהתנהגות כמו תוקפנות או מצבים פסיכוטיים כמו שמיעת קולות או מחשבות שווא, מומלצת התערבות של פסיכיאטר ומתן טיפול תרופתי מתאים.

בעקבות העלייה בתוחלת החיים והגידול באוכלוסיית הקשישים, עולה מספר החולים באלצהיימר וכך גם חשיבות חקר המחלה.

כיום קיימים שלושה כיווני מחקר בנושא האלצהיימר:

מציאת מרכיב גנטי למחלה ויכולת לטפל בה דרך הנדסה גנטית.

מניעת המחלה דרך טיפול בגורמים לה.

מציאת פתרון תרופתי בשלבים המוקדמים של המחלה - נעשה ניסיון לפתח חיסון תוך ורידי נגד אלצהיימר, אשר פותח לפני מספר שנים, אך בשלבי המחקר נמצאו לו תופעות לוואי חמורות ביותר. באמצעות מחקרים נוספים מנסים לפתח טיפול הדומה לתרופת הקיימות אשר יעצור את התהליך לחלוטין.

נושא נוסף שנמצא בשלבי מחקר מתקדמים הוא פיתוח אבחון מדויק ונגיש לאלצהיימר. בשלב זה הרפואה מוגבלת יחסית לאבחן בוודאות האם מדובר באלצהיימר או בדמנציה מסוג אחר (למשל: דמנציה בעקבות תורשת העורקים, כתוצאה מפרקינסון וכו').

כיום, האבחון נעשה בסבירות גבוהה אך לא בוודאות. קיימת אפשרות לאבחון מדויק דרך הדמיה או ביופסיה, אך מדובר בבדיקה מאוד יקרה שאינה קלה להשגה.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר