"מתי הולכים הביתה?"

בערך 60% מהלוקים בדמנציה משוטטים באיזשהו שלב, זאת לפי קרול מונג מארגון האלצהיימר האמריקאי.

לחץ, תופעות לוואי תרופתיות ואפילו דחף לתת ביטוי לשגרה מוכרת - כגון ללכת לעבודה - כל אלו יכולים לתרום לשוטטות המטופל ולאיבוד האוריינטציה, כך טוענים המומחים.

"זהי דרך להתמודד עם מתח או סקרנות – מה שזה לא אומר בהקשר של הדמנציה שלהם," טוענת ד"ר דון מרפי, גריאטרית במרכז טיפולי לזקנה בקולוראדו. "ועבור חלק מהאנשים, זהי שלוחה של האישיות שלהם משנים עברו".

מכיוון שמספר אנשים עם בעיות זיכרון נהרגו בקולוראדו שבארה"ב בשנים האחרונות לאחר ששוטטו הרחק מביתם, נציג המדינה ויקטור מיטשל העביר חקיקה המעודדת את הרחבת הפרויקט "מציל-חיים" (Lifesaver), תכנית המאפשרת לאנשים עם פגיעה קוגניטיבית, כולל חולי אלצהיימר, להיות מאובזרים במשדרים אשר יכולים להיענד כמו שעון. ברגע שהם רשומים בקרב רשויות החוק, ניתן לאתר אנשים אלו ברגע שהם הולכים לאיבוד.

עד כה נרשמו בקולוראדו כ-1,600 לתכנית קצת פחות מתקדמת הנקראת "לחזור בשלום", המוצעת על ידי ארגון האלצהיימר האמריקאי.

על ידי שימוש בצמידים עליהם מוטבעים פרטים ליצירת קשר עם המשפחה, לדברי מונג, לאורך 12 החודשים האחרונים 19 לקוחות שוטטו הרחק מן הבית, וכולם נמצאו והוחזרו בבטחה.

באותו זמן בכל ארצות הברית, מפעילי התוכנית טוענים כי כ-1,300 לקוחות שוטטו, עם החזרה בטוחה של 98.7%. בסך הכול, כמעט 99% נמצאו בתוך יממה.

בטי מק צירפה בעבר את בעלה לתכנית, אך פעמיים הוא חתך והשליך מידו את הצמיד. בסופו של דבר, הוא חב את החזרתו הביתה בבטחה לזרים.

רק בזכות כובעו הלבן הבולט הצליח נהג הטנדר בן ה- 39, גרגורי סינקהורן, להבחין במק מהלך במרכז הנתיב הימני של הכביש המהיר, ולהספיק להטות את רכבו לפני שהיה מאוחר מידי.

"חשבתי שבטח הוא עבר שבץ, יצא לטייל ואבד," הוא מספר על האירוע. "הוא נתן לי מספרי טלפון של מדינה אחרת, אך לבסוף הוא נתן לי מספר מקומי. כשהתקשרתי ענתה לי אשתו."

בטי מספרת כי בעלה ממשיך לצעוד ולצעוד, אך כיום בתוך גבולות המוסד המתוחם. "הוא הסתגל כמיטב יכולתו," היא אומרת. "אבל הוא כל הזמן שואל, "מתי הולכים הביתה?'"



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר